ככל שמתקרב המועד שקבע ראש הממשלה בנימין נתניהו לתחילת תהליך הסיפוח החד צדדי ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן, הולך ומתחוור כי מדובר בהימור מסוכן הכרוך בפגיעה רב ממדית בביטחון ישראל - שחלק ממרכיביה עלולים להיות בלתי הפיכים. מהלך סיפוח חד צדדי הוא עתיר סיכונים, נטול הגיון או צורך ביטחוני, אין בצידו תמורות או הזדמנויות אסטרטגיות, וניכר כי הוא משרת בעיקר צרכים פוליטיים צרים.
למיטב הערכתנו, הסימנים המעידים שכבר מצטברים סביב המהלך, צריכים להדליק נורות אזהרה בקרב מקבלי ההחלטות בישראל. נמשכים האיתותים והאזהרות מצד ירדן על המשבר החמור שיגרום הסיפוח ביחסי המדינות; הרשות הפלסטינית, המצויה במשבר כלכלי חמור, נוקטת בצעדים מוחשיים לצמצום הקשרים עם ישראל, כולל בתחום הביטחוני, והמלך עבדאללה מזהיר מהתפוררותה; ובשטח, לאחר תקופה ארוכה של שקט יחסי ביהודה ושומרון, בולטים סימנים לתסיסה ולשינוי באווירה, המתבטאים ברצף חריג של פיגועים, חלקם קטלני.
זאת ועוד, מדינות אירופה בוחנות צעדי תגובה וענישה נגד הסיפוח. מנהיגי מדינות ערב מתנגדים באופן מוצהר ונחרץ למהלך, וכידוע במזרח התיכון, מה שנאמר בפומבי -בניגוד להבטחות שניתנות בחדרי חדרים -הוא החשוב והמחייב. גם בחברה הישראלית, נראה כי מעמיק הוויכוח סביב המהלך, באחרונה אף בחוגי ההתיישבות ביהודה ושומרון.
העובדה כי אירועי עבר, דוגמת הכרת ארה"ב בירושלים כבירת ישראל או העתקת השגרירות האמריקאית אליה, לא גררו מחירים כבדים, אינה צריכה להטעות. נדרש להבחין בין "טריגרים" ו"נפצים" אותם קשה לחזות, לבין מגמות עומק וגורמי יסוד תהליכיים של הצטברות זעם ותסכול, שהם תערובת נפיצה, שפורצת בסופו של דבר אל פני השטח ומייצרת הפתעה מצבית. דינאמיקה כזו מוכרת לישראל מהאנתפאדות הראשונה והשנייה, אותה הציתו אירועים נקודתיים (תאונת דרכים, עליית יו"ר האופוזיציה להר הבית). להבדיל, ניתן לזהות תהליך דומה אפילו באירועים המטלטלים להם אנו עדים בימים אלה בארה"ב.