החוסן הלאומי של ישראל נבנה בכלכלה ובחברה
יאיר אבידן
18 באוקטובר, 2026
מאה הימים הראשונים של הממשלה החדשה צריכים להניח בסיס לצמיחה, לשותפות וליכולת לעמוד בזעזועים.
ביטחון לאומי נבחן ביכולתה של מדינה להגן על אזרחיה, אך גם ביכולתה להמשיך לפעול כשהמציאות משתבשת. האם שירותים ציבוריים ותשתיות חיוניות ימשיכו לתפקד? האם החברה מסוגלת לשאת יחד בנטל, והאם מוסדות המדינה זוכים לאמון הדרוש לקבלת החלטות ולביצוען? האם המשק יכול לספק עבודה והכנסה? אלה שאלות כלכליות וחברתיות, אך הן גם שאלות של ביטחון לאומי.
במאה הימים הראשונים לכהונתה, הממשלה החדשה צריכה לקבוע סדר עדיפויות: השקעה בכושר הצמיחה, הסדר שירות הוגן, חיזוק החוסן וחידוש האמון. עליה להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבירור אירועי השבעה באוקטובר והנסיבות שקדמו להם.
ההחלטות האלה קשורות זו בזו. הן נשענות על תנאי יסוד חברתי: היכולת לקיים מחלוקת, ובכל זאת לפעול למען מטרות משותפות. אחדות אינה מחייבת אחידות ואינה מבטלת מחלוקות; היא מאפשרת להסכים על סדרי עדיפויות, לשאת יחד בנטל ולפעול לאורך זמן.
ביטחון המדינה ויציבות גיאופוליטית הם תנאי יסוד להתפתחות כלכלית וליצירת ערך לאורך זמן. ההתפתחויות בזירה המדינית עשויות לפתוח הזדמנויות או להעמיק סיכונים, ובהם פגיעה בקשרי מסחר, מחקר והשקעות. האתגר הינו בהתמודדות בתשתית הכלכלית והחברתית שעל המדינה לבנות כדי לצמוח ולהתמודד גם כשהמציאות משתנה.
אני מאמין בכלכלה תחרותית המעודדת יוזמה וחדשנות, ובמדינה שמשקיעה באנשים ומבטיחה להם הזדמנות הוגנת לממש את יכולותיהם. בעיניי, צמיחה בת קיימה נשענת על שילוב בין אחריות ציבורית, שירותים ראויים והשקעה בחינוך, במיומנויות ובתשתיות. תפקידה של המדינה אינו להחליף את השוק, אלא ליצור תנאים שבהם יותר אנשים ועסקים יכולים להשתתף, להתפתח ולתרום. צמיחה בת קיימה נמדדת לא רק בתוצר, אלא גם בשכר, בהזדמנויות, בשירותים הציבוריים ובאיכות החיים.
מלחמת השבעה באוקטובר המחישה את המחיר של פגיעוּת משקית. בנק ישראל העריך את העלות הפיסקלית של המלחמה בשנים 2023–2026 בכ-350 מיליארד שקל, לא כולל החלטות שהתקבלו מאז תחילת מבצע "שאגת הארי" ב-2026. בנפרד, הפסד התוצר המצטבר מתחילת המלחמה ועד סוף 2025 הוערך בכ-177 מיליארד שקל ביחס לתוואי שהיה צפוי אלמלא המלחמה.[1] אלה מדדים שונים כאשר האחד מתאר עלות תקציבית, והאחר אובדן פעילות כלכלית. יחד הם ממחישים את מחיר הלחימה הממושכת ואת הצורך לתכנן לא רק את המענה המיידי, אלא גם את השיקום, ההתאוששות והמשך הפעילות במשק.
מכון אהרן למדיניות כלכלית בחן בתחילת המלחמה תרחישים של השפעתה על המשק וגזר מהם תחזיות והמלצות. הנייר עסק בהתאמת התקציב להוצאות המלחמה, בצמצום הפגיעה בפעילות ובהכנת המשק להתאוששות. בין היתר, הוא המליץ לשמור על השקעה ציבורית בתשתיות, ובייחוד בתחבורה; לקדם תוכנית ארוכת טווח לצמצום פערי תשתית; ולשפר את הפריון באמצעות הכשרות, מיומנויות, דיגיטציה והסרת חסמים לתחרות ולהשקעות.[2] התחזיות והצעדים התקציביים שבו נכתבו לנסיבות של סוף 2023 ותחילת 2024, ואין לקרוא אותם כהמלצות תקציביות עדכניות. עם זאת, המסקנה הרחבה נותרת רלוונטית: ניהול סיכונים וסיכויים אחראי מחייב להתאים את התקציב למציאות המשתנה ולשמור על השקעות שמצמצמות פגיעוּת ומאפשרות התאוששות וצמיחה.
יציבות תקציבית היא תנאי לחוסן, אך אינה מספיקה. חוסן מתמשך תלוי גם בבסיס יצרני רחב: עובדים מיומנים, תשתיות ראויות והזדמנויות להשתתפות בשוק העבודה. מכאן הקשר בין פריון, חינוך, תעסוקה ותשתיות.
בסקר הכלכלי של ישראל לשנת 2025, ארגון ה-OECD קושר בין המגמות הדמוגרפיות לבין הביצועים הכלכליים ארוכי הטווח. הוא מצביע על שלושה אתגרים שלובים: שיפור תוצאות החינוך, הרחבת ההשתתפות בשוק העבודה וצמצום פערי תשתית. בתחום התחבורה, הסקר מתייחס לנגישות מוגבלת לרכבת, לגודש בכבישים ולעיכובים בפרויקטים, המקשים על ניידות עובדים ועל החיבור בין אזורי מגורים למוקדי תעסוקה. בתחום החינוך, הוא ממליץ להתנות מימון של בתי ספר חרדיים בהוראת לימודי הליבה, ולהשוות את תקצוב בתי הספר הערביים לזה של בתי ספר בעלי מאפיינים חברתיים־כלכליים דומים. אלה סוגיות המשפיעות על רכישת מיומנויות, על היכולת להגיע לעבודה, על הפריון ועל כושר הצמיחה של המשק.[3]
פרופ׳ דן בן־דוד ופרופ׳ אייל קמחי, חוקרים במוסד שורש, מצביעים גם הם על המשמעות הכלכלית של השינויים הדמוגרפיים ושל הפערים באיכות החינוך.[4] אזהרותיהם הן קריאה לפעולה, לא גזירת גורל: איכות החינוך וההכשרה היום תשפיע על כישורי כוח העבודה ועל יכולת המשק לצמוח מחר. על הממשלה להבטיח שכל ילדה וילד ירכשו מיומנויות יסוד, לחזק את החינוך המדעי והטכנולוגי ולהרחיב את הגישה להכשרה מקצועית ולהשכלה גבוהה. חינוך ליבתי, שוויון הזדמנויות, פריון וצמיחה הם חלקים של אותו אתגר.
גם יתרונה הטכנולוגי של ישראל אינו מובטח מאליו. ה-OECD מדגיש כי המשך התפתחותו של ענף הבינה המלאכותית מחייב השקעה במחקר אקדמי ובהשכלה מתקדמת, הרחבת כוח האדם המיומן וחיזוק תשתיות המחשוב. הטמעת AI עשויה להעלות את הפריון בענפי המשק, אך היא דורשת הכשרה, פיתוח מיומנויות וסיוע לעסקים המתמודדים עם חסמי אימוץ.[5] על הממשלה לשמר את היתרון הטכנולוגי, לחזק את המחקר והמדע ולהביא את פירות החדשנות לתעשייה ולעסקים, לשירות הציבורי, לבתי החולים ולמערכת החינוך.
אותו היגיון חל על התשתיות הפיזיות והדיגיטליות. השקעה בתחבורה ציבורית, בחיבוריות דיגיטלית ובנגישות לשירותי בריאות וחינוך יכולה לקרב את הפריפריה למרכז, ובה בעת לפתח את הפריפריה עצמה כמוקד של תעסוקה, פעילות ויוזמה. כך יוכלו יותר אנשים ואזורים להשתתף בצמיחה ולתרום לה.
גם נתוני ההגירה מחייבים התייחסות. לפי אומדן ארעי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2025 נרשמו כ-70 אלף מהגרים ישראלים יוצאים וכ-19 אלף מהגרים חוזרים המסבירים מאזן שלילי של כ-51 אלף.[6] הנתון אינו מלמד לבדו על מניעי העזיבה או על החלטותיהם העתידיות של היוצאים. הוא מחזק את הצורך ליצור תנאים שבהם אנשים יראו בישראל מקום בטוח, הוגן ובעל עתיד: חינוך ושירותים ציבוריים ראויים, הזדמנויות תעסוקה, אמון במוסדות ויכולת לתכנן כאן חיים.
הדיון בפריון ובתעסוקה אינו שלם בלי שאלת חלוקת האחריות. מאז השבעה באוקטובר, שירות המילואים הממושך מכביד על המשרתים, על משפחותיהם ועל מקומות העבודה. לאורך זמן, הסדרי שירות שאינם נתפסים כהוגנים עלולים לשחוק את הנכונות לשאת בנטל ולפגוע בחוסן החברתי והביטחוני. חוק הגיוס והרחבת ההשתתפות בשירות אינם רק סוגיות פוליטיות או משפטיות; הם נוגעים ליכולת לקיים מערך ביטחוני הנשען על אחריות משותפת וליחסים שבין האזרח למדינה.
על הממשלה לקדם הסדר שירות מעשי, שוויוני ובר קיימה, שייתן מענה לצורכי הביטחון ויכיר במגוון אורחות החיים בישראל. אחדות מטרה לא תיווצר בהתעלמות מהמחלוקות, אלא בנכונות להתמודד איתן בהגינות ובאחריות.
על הרקע הזה, הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבירור אירועי השבעה באוקטובר והנסיבות שקדמו להם היא החלטה קרדינלית למאה הימים הראשונים. חקירה עצמאית ומקצועית תוכל לברר את העובדות, לבחון את תהליכי קבלת ההחלטות ואת האחריות בדרגים המדיניים והמקצועיים, ולהפיק לקחים לחיזוק ביטחון המדינה. היא אינה מבטיחה הסכמה על כל מסקנה, אך היא מבטאת נכונות להתמודד עם האמת ולשאת באחריות.
המהלך הזה הוא חלק מהשבת האמון ומהמאמץ לחדש את "מדורת השבט", מרחב משותף שבו אפשר לחלוק ולהתווכח בלי לוותר על תחושת הגורל המשותף ועל האחריות לעתיד המדינה. מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2025 של המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא כי אמון הציבור ברוב מוסדות המדינה נותר נמוך והערכת הסולידריות בחברה בינונית עד נמוכה.[7] המדד מבוסס על סקרי דעת קהל ממאי 2025 ועל בדיקה חוזרת בנובמבר בחלק מהנושאים. הוא מתאר עמדות ציבוריות, אינו קובע מה גרם להן, אך ממחיש את גודל המשימה.
חוסן נבחן גם ביכולת המשק והשירותים הציבוריים להמשיך לפעול בעת מתקפה, שיבוש סייבר, מגפה או פגיעה בשרשראות אספקה. חשמל, מים, תחבורה, תקשורת, בריאות, נמלים, מערכות תשלומים ושירותים ציבוריים צריכים להיות ערוכים לשיבושים. לשם כך יש למפות תלות וסיכונים, להגדיר אחריות ולתרגל עם הרשויות והחברות הפרטיות תוכניות המשכיות עסקית, גיבויים ויכולת התאוששות.
האחריות המערכתית נותרת בידי המדינה. המגזר העסקי הוא שותף חיוני לביצוע, אך למדינה תפקיד מרכזי בקביעת סדרי עדיפויות, בתיאום, במתן תמריצים ככל שנדרש ובהבטחת ההיערכות. היערכות טובה מחייבת ללמוד, להתכונן, לעמוד בזעזוע ולהתאושש תוך צמצום הפגיעוּת. כך יש לחשוב גם על שיקום הצפון והדרום: לא רק להחזיר את המצב לקדמותו, אלא לבנות תשתיות, שירותים והזדמנויות שיחזקו את הקהילות ואת המשק לטווח ארוך.
החוסן הכלכלי קשור גם למעמדה הבינלאומי של ישראל ולקשריה עם שותפותיה בסחר, בהשקעות, במחקר ובמדע. הסכמי אברהם עשויים להרחיב שיתופי פעולה בתשתיות, באנרגיה, במים ובמחקר; מימושם תלוי ביציבות ובקשרים מדיניים תקינים.
מנגד, קידום תוכנית הבנייה במתחם E1 והביקורת הבינלאומית על אלימות ביהודה ושומרון ועל אכיפת החוק מלווים בלחץ מדיני ובצעדים ממוקדים. במאי 2026 הוסיף האיחוד האירופי לרשימת הסנקציות יחידים וארגונים הקשורים לאלימות בגדה המערבית.[8] בספטמבר פרסמו בריטניה ו-11 מדינות נוספות הצהרה על כוונה לקדם או לבחון מגבלות מסחר על מוצרים מההתנחלויות; בריטניה, צרפת וקנדה הודיעו שיקדמו צעדים לאומיים בנושא.[9] בנפרד, הנציבות האירופית הציעה להשעות חלק מהעדפות הסחר של ישראל.[10] היא גם הציעה להשעות חלקית את השתתפותה בתוכנית EIC Accelerator שב-Horizon Europe.[11] אלה צעדים והצעות בהיקפים שונים, ואינם שקולים להפסקת כלל קשרי הסחר והמחקר. הם ממחישים כיצד מדיניות הממשלה, תוכנית E1 והאופן שבו נתפסת אכיפת החוק מול אלימות וטרור יהודי עלולים להשפיע על קשרי ישראל ועל אפשרויות הצמיחה שלה.
גם חברות הדירוג הבינלאומיות מצביעות על המתח שבין חוסנה של הכלכלה הישראלית לבין הסיכונים הביטחוניים והלחץ על התקציב והחוב. הערכותיהן אינן זהות, אך כולן מביאות בחשבון את השפעת ההתפתחויות הביטחוניות, הוצאות הביטחון והמדיניות הפיסקלית על הצמיחה ועל יכולת המדינה לעמוד בהתחייבויותיה.[12] מכאן חשיבותה של מסגרת תקציבית אמינה, שתשמור על יכולת הממשלה לפעול בעת משבר ותתמוך בצמיחה לאורך זמן.
מכאן נגזר סדר יום מעשי לממשלה. בתוך מאה ימים עליה להציג תוכנית לאומית ממוקדת: לשפר מיומנויות, פריון וחדשנות; להשקיע בחינוך, בתשתיות ובשיקום הצפון והדרום; לקדם הסדר שירות הוגן ובר קיימה; להציג תוכנית עבודה ראשונית להיערכות לתשתיות ולשירותים הקריטיים: למפות תלות וסיכונים, לקבוע אחריות ממשלתית לכל תחום, ולגבש עם הרשויות והחברות תוכניות להמשכיות, לגיבוי ולהתאוששות, שייבחנו בתרגילים משותפים.
עליה להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ולבחון את חשיפת קשרי הסחר, ההשקעות והמחקר של ישראל לצעדים מדיניים - לצד תוכנית לשימורם ולהרחבת שיתופי פעולה מדעיים וחדשניים. לכל יעד יוגדרו אחראי ממשלתי, לוח זמנים, מקור תקציבי ומדד ביצוע פומבי.
לצד התוכנית נדרשת מסגרת תקציבית רב שנתית, שתאזן בין צורכי הביטחון והשיקום לבין השקעות המרחיבות את כושר הצמיחה. בדוח ההתייעצות לשנת 2026, קרן המטבע הבינלאומית מדגישה את הצורך לשקם מרווחים פיסקליים, להגדיל את היצע העבודה והפריון ולקדם רפורמות מבניות שיתמכו בצמיחה בת־קיימה.[13]
נדרש גם מנגנון קבוע לניהול סיכונים לאומיים, שיחבר בין הממשלה, הרשויות המקומיות והמגזר העסקי; יגדיר אחריות, תיאום וחלופות; ויבחן באמצעות תרגילים ומדדים אם תוכניות ההיערכות פועלות בפועל. במקביל, על הממשלה לזהות היכן השקעה במחקר, באנרגיה, בתחבורה ובהון האנושי יכולה לפתוח אפשרויות חדשות לצמיחה. המדד אינו מספר ההכרזות, אלא ההתקדמות שאפשר לבדוק והיכולת לתקן כשמתגלים פערים.
המאמר אינו מתיימר לכסות את כל אתגריה של ישראל או לנתח את סוגיות הביטחון והגיאופוליטיקה בפני עצמן. הוא מתמקד בתנאים הכלכליים והחברתיים לחוסן, לצמיחה וליציבות: צמצום פגיעוּת, תפקוד בעת משבר והתאוששות ממנו.
מאה ימים אינם מספיקים כדי לפתור את כל הבעיות, אך הם מספיקים לקבוע סדרי עדיפויות, להגדיר אחריות ולהתחיל לפעול. ממשלה שתוביל מתוך אחריות משותפת, תשקיע באנשים ותחזק את המשק תוכל להניח בסיס של צמיחה, הוגנות וחוסן לדורות. אחדות אינה תחליף למדיניות; היא תנאי ציבורי וחברתי שיאפשר לקדם אותה. זהו קול קורא לעשייה.
[1]בנק ישראל, דוח בנק ישראל לשנת 2025 - עלות פיסקלית והפסד תוצר
[2]מכון אהרן למדיניות כלכלית, השפעות המלחמה על המשק וצעדי המדיניות הנדרשים (2023–2026)
[3]OECD, OECD Economic Surveys: Israel 2025
[4]דן בן־דוד ואייל קמחי, מצב החינוך בישראל בהשוואה בינלאומית ודמוגרפית, מוסד שורש
[5]OECD, Reaping the benefits of AI, Israel Economic Survey 2025
[6]הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מהגרים ישראלים יוצאים, מהגרים חוזרים ומאזן הגירה, 2025 (אומדן ארעי)
[7]המכון הישראלי לדמוקרטיה, מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2025
[8]מועצת האיחוד האירופי, צעדים מגבילים נגד ארבעה גופים ושלושה יחידים הקשורים לאלימות מתנחלים, 28 במאי 2026
[9]ממשלת בריטניה, הצהרת שרי החוץ המשותפת על פתרון שתי המדינות, 8 בספטמבר 2026
[10]הנציבות האירופית, הצעה להשעיית הטבות סחר, 17 בספטמבר 2025
[11]הנציבות האירופית, הצעה להשעיה חלקית של השתתפות ישראל ב־Horizon Europe / EIC Accelerator, COM(2025) 620
[12]Fitch Ratings במרץ 2026;S&P Global Ratings במאי 2026;Moody’s Ratings, 30 בינואר 2026
[13]קרן המטבע הבינלאומית, Israel: 2026 Article IV Consultation, 1 ביולי 2026
ביטחון לאומי נבחן ביכולתה של מדינה להגן על אזרחיה, אך גם ביכולתה להמשיך לפעול כשהמציאות משתבשת. האם שירותים ציבוריים ותשתיות חיוניות ימשיכו לתפקד? האם החברה מסוגלת לשאת יחד בנטל, והאם מוסדות המדינה זוכים לאמון הדרוש לקבלת החלטות ולביצוען? האם המשק יכול לספק עבודה והכנסה? אלה שאלות כלכליות וחברתיות, אך הן גם שאלות של ביטחון לאומי.
במאה הימים הראשונים לכהונתה, הממשלה החדשה צריכה לקבוע סדר עדיפויות: השקעה בכושר הצמיחה, הסדר שירות הוגן, חיזוק החוסן וחידוש האמון. עליה להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבירור אירועי השבעה באוקטובר והנסיבות שקדמו להם.
ההחלטות האלה קשורות זו בזו. הן נשענות על תנאי יסוד חברתי: היכולת לקיים מחלוקת, ובכל זאת לפעול למען מטרות משותפות. אחדות אינה מחייבת אחידות ואינה מבטלת מחלוקות; היא מאפשרת להסכים על סדרי עדיפויות, לשאת יחד בנטל ולפעול לאורך זמן.
ביטחון המדינה ויציבות גיאופוליטית הם תנאי יסוד להתפתחות כלכלית וליצירת ערך לאורך זמן. ההתפתחויות בזירה המדינית עשויות לפתוח הזדמנויות או להעמיק סיכונים, ובהם פגיעה בקשרי מסחר, מחקר והשקעות. האתגר הינו בהתמודדות בתשתית הכלכלית והחברתית שעל המדינה לבנות כדי לצמוח ולהתמודד גם כשהמציאות משתנה.
אני מאמין בכלכלה תחרותית המעודדת יוזמה וחדשנות, ובמדינה שמשקיעה באנשים ומבטיחה להם הזדמנות הוגנת לממש את יכולותיהם. בעיניי, צמיחה בת קיימה נשענת על שילוב בין אחריות ציבורית, שירותים ראויים והשקעה בחינוך, במיומנויות ובתשתיות. תפקידה של המדינה אינו להחליף את השוק, אלא ליצור תנאים שבהם יותר אנשים ועסקים יכולים להשתתף, להתפתח ולתרום. צמיחה בת קיימה נמדדת לא רק בתוצר, אלא גם בשכר, בהזדמנויות, בשירותים הציבוריים ובאיכות החיים.
מלחמת השבעה באוקטובר המחישה את המחיר של פגיעוּת משקית. בנק ישראל העריך את העלות הפיסקלית של המלחמה בשנים 2023–2026 בכ-350 מיליארד שקל, לא כולל החלטות שהתקבלו מאז תחילת מבצע "שאגת הארי" ב-2026. בנפרד, הפסד התוצר המצטבר מתחילת המלחמה ועד סוף 2025 הוערך בכ-177 מיליארד שקל ביחס לתוואי שהיה צפוי אלמלא המלחמה.[1] אלה מדדים שונים כאשר האחד מתאר עלות תקציבית, והאחר אובדן פעילות כלכלית. יחד הם ממחישים את מחיר הלחימה הממושכת ואת הצורך לתכנן לא רק את המענה המיידי, אלא גם את השיקום, ההתאוששות והמשך הפעילות במשק.
מכון אהרן למדיניות כלכלית בחן בתחילת המלחמה תרחישים של השפעתה על המשק וגזר מהם תחזיות והמלצות. הנייר עסק בהתאמת התקציב להוצאות המלחמה, בצמצום הפגיעה בפעילות ובהכנת המשק להתאוששות. בין היתר, הוא המליץ לשמור על השקעה ציבורית בתשתיות, ובייחוד בתחבורה; לקדם תוכנית ארוכת טווח לצמצום פערי תשתית; ולשפר את הפריון באמצעות הכשרות, מיומנויות, דיגיטציה והסרת חסמים לתחרות ולהשקעות.[2] התחזיות והצעדים התקציביים שבו נכתבו לנסיבות של סוף 2023 ותחילת 2024, ואין לקרוא אותם כהמלצות תקציביות עדכניות. עם זאת, המסקנה הרחבה נותרת רלוונטית: ניהול סיכונים וסיכויים אחראי מחייב להתאים את התקציב למציאות המשתנה ולשמור על השקעות שמצמצמות פגיעוּת ומאפשרות התאוששות וצמיחה.
יציבות תקציבית היא תנאי לחוסן, אך אינה מספיקה. חוסן מתמשך תלוי גם בבסיס יצרני רחב: עובדים מיומנים, תשתיות ראויות והזדמנויות להשתתפות בשוק העבודה. מכאן הקשר בין פריון, חינוך, תעסוקה ותשתיות.
בסקר הכלכלי של ישראל לשנת 2025, ארגון ה-OECD קושר בין המגמות הדמוגרפיות לבין הביצועים הכלכליים ארוכי הטווח. הוא מצביע על שלושה אתגרים שלובים: שיפור תוצאות החינוך, הרחבת ההשתתפות בשוק העבודה וצמצום פערי תשתית. בתחום התחבורה, הסקר מתייחס לנגישות מוגבלת לרכבת, לגודש בכבישים ולעיכובים בפרויקטים, המקשים על ניידות עובדים ועל החיבור בין אזורי מגורים למוקדי תעסוקה. בתחום החינוך, הוא ממליץ להתנות מימון של בתי ספר חרדיים בהוראת לימודי הליבה, ולהשוות את תקצוב בתי הספר הערביים לזה של בתי ספר בעלי מאפיינים חברתיים־כלכליים דומים. אלה סוגיות המשפיעות על רכישת מיומנויות, על היכולת להגיע לעבודה, על הפריון ועל כושר הצמיחה של המשק.[3]
פרופ׳ דן בן־דוד ופרופ׳ אייל קמחי, חוקרים במוסד שורש, מצביעים גם הם על המשמעות הכלכלית של השינויים הדמוגרפיים ושל הפערים באיכות החינוך.[4] אזהרותיהם הן קריאה לפעולה, לא גזירת גורל: איכות החינוך וההכשרה היום תשפיע על כישורי כוח העבודה ועל יכולת המשק לצמוח מחר. על הממשלה להבטיח שכל ילדה וילד ירכשו מיומנויות יסוד, לחזק את החינוך המדעי והטכנולוגי ולהרחיב את הגישה להכשרה מקצועית ולהשכלה גבוהה. חינוך ליבתי, שוויון הזדמנויות, פריון וצמיחה הם חלקים של אותו אתגר.
גם יתרונה הטכנולוגי של ישראל אינו מובטח מאליו. ה-OECD מדגיש כי המשך התפתחותו של ענף הבינה המלאכותית מחייב השקעה במחקר אקדמי ובהשכלה מתקדמת, הרחבת כוח האדם המיומן וחיזוק תשתיות המחשוב. הטמעת AI עשויה להעלות את הפריון בענפי המשק, אך היא דורשת הכשרה, פיתוח מיומנויות וסיוע לעסקים המתמודדים עם חסמי אימוץ.[5] על הממשלה לשמר את היתרון הטכנולוגי, לחזק את המחקר והמדע ולהביא את פירות החדשנות לתעשייה ולעסקים, לשירות הציבורי, לבתי החולים ולמערכת החינוך.
אותו היגיון חל על התשתיות הפיזיות והדיגיטליות. השקעה בתחבורה ציבורית, בחיבוריות דיגיטלית ובנגישות לשירותי בריאות וחינוך יכולה לקרב את הפריפריה למרכז, ובה בעת לפתח את הפריפריה עצמה כמוקד של תעסוקה, פעילות ויוזמה. כך יוכלו יותר אנשים ואזורים להשתתף בצמיחה ולתרום לה.
גם נתוני ההגירה מחייבים התייחסות. לפי אומדן ארעי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2025 נרשמו כ-70 אלף מהגרים ישראלים יוצאים וכ-19 אלף מהגרים חוזרים המסבירים מאזן שלילי של כ-51 אלף.[6] הנתון אינו מלמד לבדו על מניעי העזיבה או על החלטותיהם העתידיות של היוצאים. הוא מחזק את הצורך ליצור תנאים שבהם אנשים יראו בישראל מקום בטוח, הוגן ובעל עתיד: חינוך ושירותים ציבוריים ראויים, הזדמנויות תעסוקה, אמון במוסדות ויכולת לתכנן כאן חיים.
הדיון בפריון ובתעסוקה אינו שלם בלי שאלת חלוקת האחריות. מאז השבעה באוקטובר, שירות המילואים הממושך מכביד על המשרתים, על משפחותיהם ועל מקומות העבודה. לאורך זמן, הסדרי שירות שאינם נתפסים כהוגנים עלולים לשחוק את הנכונות לשאת בנטל ולפגוע בחוסן החברתי והביטחוני. חוק הגיוס והרחבת ההשתתפות בשירות אינם רק סוגיות פוליטיות או משפטיות; הם נוגעים ליכולת לקיים מערך ביטחוני הנשען על אחריות משותפת וליחסים שבין האזרח למדינה.
על הממשלה לקדם הסדר שירות מעשי, שוויוני ובר קיימה, שייתן מענה לצורכי הביטחון ויכיר במגוון אורחות החיים בישראל. אחדות מטרה לא תיווצר בהתעלמות מהמחלוקות, אלא בנכונות להתמודד איתן בהגינות ובאחריות.
על הרקע הזה, הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבירור אירועי השבעה באוקטובר והנסיבות שקדמו להם היא החלטה קרדינלית למאה הימים הראשונים. חקירה עצמאית ומקצועית תוכל לברר את העובדות, לבחון את תהליכי קבלת ההחלטות ואת האחריות בדרגים המדיניים והמקצועיים, ולהפיק לקחים לחיזוק ביטחון המדינה. היא אינה מבטיחה הסכמה על כל מסקנה, אך היא מבטאת נכונות להתמודד עם האמת ולשאת באחריות.
המהלך הזה הוא חלק מהשבת האמון ומהמאמץ לחדש את "מדורת השבט", מרחב משותף שבו אפשר לחלוק ולהתווכח בלי לוותר על תחושת הגורל המשותף ועל האחריות לעתיד המדינה. מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2025 של המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא כי אמון הציבור ברוב מוסדות המדינה נותר נמוך והערכת הסולידריות בחברה בינונית עד נמוכה.[7] המדד מבוסס על סקרי דעת קהל ממאי 2025 ועל בדיקה חוזרת בנובמבר בחלק מהנושאים. הוא מתאר עמדות ציבוריות, אינו קובע מה גרם להן, אך ממחיש את גודל המשימה.
חוסן נבחן גם ביכולת המשק והשירותים הציבוריים להמשיך לפעול בעת מתקפה, שיבוש סייבר, מגפה או פגיעה בשרשראות אספקה. חשמל, מים, תחבורה, תקשורת, בריאות, נמלים, מערכות תשלומים ושירותים ציבוריים צריכים להיות ערוכים לשיבושים. לשם כך יש למפות תלות וסיכונים, להגדיר אחריות ולתרגל עם הרשויות והחברות הפרטיות תוכניות המשכיות עסקית, גיבויים ויכולת התאוששות.
האחריות המערכתית נותרת בידי המדינה. המגזר העסקי הוא שותף חיוני לביצוע, אך למדינה תפקיד מרכזי בקביעת סדרי עדיפויות, בתיאום, במתן תמריצים ככל שנדרש ובהבטחת ההיערכות. היערכות טובה מחייבת ללמוד, להתכונן, לעמוד בזעזוע ולהתאושש תוך צמצום הפגיעוּת. כך יש לחשוב גם על שיקום הצפון והדרום: לא רק להחזיר את המצב לקדמותו, אלא לבנות תשתיות, שירותים והזדמנויות שיחזקו את הקהילות ואת המשק לטווח ארוך.
החוסן הכלכלי קשור גם למעמדה הבינלאומי של ישראל ולקשריה עם שותפותיה בסחר, בהשקעות, במחקר ובמדע. הסכמי אברהם עשויים להרחיב שיתופי פעולה בתשתיות, באנרגיה, במים ובמחקר; מימושם תלוי ביציבות ובקשרים מדיניים תקינים.
מנגד, קידום תוכנית הבנייה במתחם E1 והביקורת הבינלאומית על אלימות ביהודה ושומרון ועל אכיפת החוק מלווים בלחץ מדיני ובצעדים ממוקדים. במאי 2026 הוסיף האיחוד האירופי לרשימת הסנקציות יחידים וארגונים הקשורים לאלימות בגדה המערבית.[8] בספטמבר פרסמו בריטניה ו-11 מדינות נוספות הצהרה על כוונה לקדם או לבחון מגבלות מסחר על מוצרים מההתנחלויות; בריטניה, צרפת וקנדה הודיעו שיקדמו צעדים לאומיים בנושא.[9] בנפרד, הנציבות האירופית הציעה להשעות חלק מהעדפות הסחר של ישראל.[10] היא גם הציעה להשעות חלקית את השתתפותה בתוכנית EIC Accelerator שב-Horizon Europe.[11] אלה צעדים והצעות בהיקפים שונים, ואינם שקולים להפסקת כלל קשרי הסחר והמחקר. הם ממחישים כיצד מדיניות הממשלה, תוכנית E1 והאופן שבו נתפסת אכיפת החוק מול אלימות וטרור יהודי עלולים להשפיע על קשרי ישראל ועל אפשרויות הצמיחה שלה.
גם חברות הדירוג הבינלאומיות מצביעות על המתח שבין חוסנה של הכלכלה הישראלית לבין הסיכונים הביטחוניים והלחץ על התקציב והחוב. הערכותיהן אינן זהות, אך כולן מביאות בחשבון את השפעת ההתפתחויות הביטחוניות, הוצאות הביטחון והמדיניות הפיסקלית על הצמיחה ועל יכולת המדינה לעמוד בהתחייבויותיה.[12] מכאן חשיבותה של מסגרת תקציבית אמינה, שתשמור על יכולת הממשלה לפעול בעת משבר ותתמוך בצמיחה לאורך זמן.
מכאן נגזר סדר יום מעשי לממשלה. בתוך מאה ימים עליה להציג תוכנית לאומית ממוקדת: לשפר מיומנויות, פריון וחדשנות; להשקיע בחינוך, בתשתיות ובשיקום הצפון והדרום; לקדם הסדר שירות הוגן ובר קיימה; להציג תוכנית עבודה ראשונית להיערכות לתשתיות ולשירותים הקריטיים: למפות תלות וסיכונים, לקבוע אחריות ממשלתית לכל תחום, ולגבש עם הרשויות והחברות תוכניות להמשכיות, לגיבוי ולהתאוששות, שייבחנו בתרגילים משותפים.
עליה להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ולבחון את חשיפת קשרי הסחר, ההשקעות והמחקר של ישראל לצעדים מדיניים - לצד תוכנית לשימורם ולהרחבת שיתופי פעולה מדעיים וחדשניים. לכל יעד יוגדרו אחראי ממשלתי, לוח זמנים, מקור תקציבי ומדד ביצוע פומבי.
לצד התוכנית נדרשת מסגרת תקציבית רב שנתית, שתאזן בין צורכי הביטחון והשיקום לבין השקעות המרחיבות את כושר הצמיחה. בדוח ההתייעצות לשנת 2026, קרן המטבע הבינלאומית מדגישה את הצורך לשקם מרווחים פיסקליים, להגדיל את היצע העבודה והפריון ולקדם רפורמות מבניות שיתמכו בצמיחה בת־קיימה.[13]
נדרש גם מנגנון קבוע לניהול סיכונים לאומיים, שיחבר בין הממשלה, הרשויות המקומיות והמגזר העסקי; יגדיר אחריות, תיאום וחלופות; ויבחן באמצעות תרגילים ומדדים אם תוכניות ההיערכות פועלות בפועל. במקביל, על הממשלה לזהות היכן השקעה במחקר, באנרגיה, בתחבורה ובהון האנושי יכולה לפתוח אפשרויות חדשות לצמיחה. המדד אינו מספר ההכרזות, אלא ההתקדמות שאפשר לבדוק והיכולת לתקן כשמתגלים פערים.
המאמר אינו מתיימר לכסות את כל אתגריה של ישראל או לנתח את סוגיות הביטחון והגיאופוליטיקה בפני עצמן. הוא מתמקד בתנאים הכלכליים והחברתיים לחוסן, לצמיחה וליציבות: צמצום פגיעוּת, תפקוד בעת משבר והתאוששות ממנו.
מאה ימים אינם מספיקים כדי לפתור את כל הבעיות, אך הם מספיקים לקבוע סדרי עדיפויות, להגדיר אחריות ולהתחיל לפעול. ממשלה שתוביל מתוך אחריות משותפת, תשקיע באנשים ותחזק את המשק תוכל להניח בסיס של צמיחה, הוגנות וחוסן לדורות. אחדות אינה תחליף למדיניות; היא תנאי ציבורי וחברתי שיאפשר לקדם אותה. זהו קול קורא לעשייה.
[1]בנק ישראל, דוח בנק ישראל לשנת 2025 - עלות פיסקלית והפסד תוצר
[2]מכון אהרן למדיניות כלכלית, השפעות המלחמה על המשק וצעדי המדיניות הנדרשים (2023–2026)
[3]OECD, OECD Economic Surveys: Israel 2025
[4]דן בן־דוד ואייל קמחי, מצב החינוך בישראל בהשוואה בינלאומית ודמוגרפית, מוסד שורש
[5]OECD, Reaping the benefits of AI, Israel Economic Survey 2025
[6]הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מהגרים ישראלים יוצאים, מהגרים חוזרים ומאזן הגירה, 2025 (אומדן ארעי)
[7]המכון הישראלי לדמוקרטיה, מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2025
[8]מועצת האיחוד האירופי, צעדים מגבילים נגד ארבעה גופים ושלושה יחידים הקשורים לאלימות מתנחלים, 28 במאי 2026
[9]ממשלת בריטניה, הצהרת שרי החוץ המשותפת על פתרון שתי המדינות, 8 בספטמבר 2026
[10]הנציבות האירופית, הצעה להשעיית הטבות סחר, 17 בספטמבר 2025
[11]הנציבות האירופית, הצעה להשעיה חלקית של השתתפות ישראל ב־Horizon Europe / EIC Accelerator, COM(2025) 620
[12]Fitch Ratings במרץ 2026;S&P Global Ratings במאי 2026;Moody’s Ratings, 30 בינואר 2026
[13]קרן המטבע הבינלאומית, Israel: 2026 Article IV Consultation, 1 ביולי 2026