Photos: Kobi Gideon-GPO
עם תום סבב הבחירות החמישי בתוך שלוש וחצי שנים ועם תקווה זהירה לקדנציה שתימשך הפעם יותר משנה או שנתיים. ראוי לדון באתגר המרכזי העומד לפתחה של ממשלת ישראל, כמו לפתחן של כל הממשלות שקדמו לה. אתגר שיקום המערכות האזרחיות והחברתיות במדינת ישראל, כמו גם החזרת היציבות השלטונית והמשילות.
בישראל של סוף שנת 2022 נמצאת מערכת החינוך באחד ממשבריה הקשים ביותר. לכאורה הושגו ונחתמו לאחרונה הסכמי שכר ותנאי העסקה עם שני ארגוני המורים המובילים במדינה, אולם את בעיותיה המרכזיות של מערכת החינוך, לא יפתרו הסכמים אלו. מערכת החינוך נמצאת בקריסה מתמשכת. המדינה אינה מטפחת תוכניות ופרויקטים לטיפוח המצוינות ונמנעת מלבנות תשתית תרבותית לאומית הולמת. לא מועברים תקציבים להקמת וריווח כיתות לימוד, להרחבת צהרונים ללא עלויות. המערכת האקדמית אינה מפותחת ונשלטת ע"י רגולטור נוקשה ואינטרסנטי. הקושי להתקבל לאוניברסיטאות הולך ועולה, המדינה אינה מפתחת אטרקטיביות לחוקרים מצטיינים להישאר בארץ תוך מתן מלגות ותמריצים. ישראל מדורגת בין האחרונות במדינות המערב בהישגי התלמידים, ברמת צפיפות הכיתות ובתנאי העסקת המורים.
בתחום הביטחון האישי, משטרת ישראל היא עדיין ארגון עני ללא כל יכולת התעצמות או סמכויות וכוח הרתעה. מספר השוטרים לנפש הוא מהנמוכים בעולם המערבי וגם אלו שמשרתים זוכים לשכר נמוך והיעדר גיבוי פיקודי ומשפטי לעשייתם. מצב זה מאפשר את התגברות הפשיעה וחוסר הביטחון האישי של האזרח ומגביר את הפשיעה המאורגנת והשחיתות השלטונית שגם כך נפוצות למדיי בישראל.
המשבר הגדול של מערכת הבריאות בישראל צף ועלה אל הכותרות בעקבות מגפת הקורונה שפרצה בארץ ובעולם, אולם סימניה ובעיותיה היו ונמצאים שם כבר שנים רבות. לפי כל ההשוואות במדדים הבינלאומיים נמצאת ישראל במקומות האחרונים במספר הרופאים ואחיות לנפש מבין מדינות המערב. זה המצב גם במספר מכשירי ה- MRI ומספר מיטות האשפוז ביחידות לטיפול נמרץ. בישראל של סוף שנת 2022 אין מספיק מקומות לימוד לרופאים , אין מספיק תקנים, שעות העבודה הינן הרבה מעבר למקובל בעולם והשכר של הרופאים והאחיות המתחילים הוא מהנמוכים בעולם.
בישראל של סוף שנת 2022 נמצאות מערכות הרווחה במשבר קשה ומתמשך מאוד. מספר עובדי הרווחה הוא מהנמוך בעולם המערבי ושכרם אף הוא מהנמוכים ביותר. בכל שנה מצטרפים עשרות אלפים למעגלי העוני בישראל וללא כל טיפול ממשלתי עוברת האחריות לטיפול בהם לעמותות וארגונים פרטיים.
ומה קורה עם תשתיות התחבורה? האם אכן נסללים כאן הרבה כבישים והמצב משתפר? ישראל של סוף שנת 2022 נמצאת בפיגור רב שנים מבחינת פיתוח והתאמת תשתיות התחבורה למצב הקיים במדינה. לדעת מומחי תחבורה מפגרת ישראל בעשור לפחות אל מול צרכיה התחבורתיים. היקף הכבישים הסלולים רחוק מלתת מענה למספר כלי הרכב העולים על הכביש בכל שנה. תשתיות להסעת המונים לא נבנו ולא הופעלו עד כה בישראל והצפי האופטימי ביותר להפעלתם הוא בעשור הקרוב. גם הרכבת הקיימת מגיעה למעט מאוד מקומות ובסופו של דבר אנחנו נותרים ללא מענים תחבורתיים הולמים.
בהיבטים החברתיים המצב למרבה הצער לא שונה ואף חמור יותר. בהיעדר חזון או אסטרטגיה ארוכת טווח, לא בנו ממשלות ישראל לדורותיהן, תוכניות לפיתוח ושימור הדורות הבאים, מדינת ישראל ממשיכה לאבד בכל שנה אלפי צעירים הנוטשים אותה ועוברים ללמוד, לעבוד ולחיות בחו"ל. כך למשל בתחום החינוך וההשכלה הגבוהה, המדינה אינה מטפחת תוכניות ופרויקטים לטיפוח המצוינות ונמנעת מלבנות תשתית תרבותית לאומית הולמת. לא מועברים תקציבים להקמה וריווח כיתות לימוד, להרחבת צהרונים ללא עלויות. המערכת האקדמית אינה מפותחת ונשלטת ע"י רגולטור נוקשה ואינטרסנטי. הקושי להתקבל לאוניברסיטאות הולך ועולה, המדינה אינה מפתחת אטרקטיביות לחוקרים מצטיינים להישאר בארץ תוך מתן מלגות ותמריצים. בתחומי העבודה והשכר, פחות ופחות צעירים מתקבלים למשרות המבטיחות הכנסה הולמת, השכר הממוצע במשק נשחק בעקביות לאורך שנים ואינו מספק לצעירים ביטחון כלכלי מספק. לחלק גדול מבוגרי האוניברסיטאות והמכללות לא מובטחת עבודה כלל ואם הם כבר מתקבלים למשרה, הם נאלצים להסתפק בשכר נמוך מאוד גם בתאגידים המרוויחים מיליונים. בתחומי הדיור ויוקר המחייה ההולך ועולה, לא מתבצעים מהלכים לצמצום המונופוליזציה במשק, לעידוד יבוא מקביל וייצור מקומי ע"י יצרנים בינוניים, לחיזוק הפיקוח והרגולציה על המחירים, לשחרור אדמות מדינה לבנייה זולה ללא תשלום, המדינה אינה מיישמת רפורמות לביטול מבנה קק"ל ורשות מקרקעי ישראל באופן שיביא לזירוז תהליכי הבנייה והוזלתם, לא מוקצים תקציבים לדיור הציבורי, שכר המינימום אינו עולה בהתאמה ליוקר המחייה, המדינה אינה מורידה את המע"מ על מוצרי מזון וצריכה בסיסיים ואינה מיישמת רפורמות במס הכנסה, בהפחתת עמלות הבנקים ובהפחתת מיסוי כלי רכב. התוצאה היא היעדר יכולת קיום בסיסית או יכולת התפתחות עתידית של צעירים משכילים במדינה ואלו עוזבים בהמוניהם את ישראל ובונים חיים במדינות אחרות.
מול המגזרים החרדיים והערבים לא בנתה הממשלה אסטרטגיה לשילובם בשוק העבודה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עתיד מספר החרדים במדינה להגיע לכדי למעלה מ 20% במהלך שני העשורים הקרובים. ואף על פי כן ממשיכה מדינת ישראל לאפשר את הדרתם של מאות אלפים מרכישת השכלה כללית בסיסית, מעבודה יצרנית שבצידה שכר ותשלומי מיסים ומשירות צבאי או לאומי המתחייבים על פי חוק. המגזר הערבי סובל כבר שנים ארוכות מהזנחה בתשתיות החינוך והתעשייה ומהיעדר משילות מוחלטת.
החברה הישראלית משוסעת ומקוטבת וגם היום אנחנו ממשיכים לעסוק, בעידודם של נבחרי ציבור, בשאלת מוצאם של אזרחי המדינה וההבדל בין מרוקאים, אשכנזים, עירקים, פולנים או אתיופים, והבידול והקיטוב והשסעים רק הולכים ומעצימים. השיח הציבורי ובעיקר זה הבא לידי ביטוי ברשתות החברתיות, הולך ומקצין ואמירות השנאה הופכות לבוטות מתמיד. החברה הישראלית נקרעת לגזרים במקום להתאחד תחת זהות ישראלית אחת לאחר 74 שנות קיומה של המדינה המתעלמת לחלוטין מהצורך לייצר חזון ואסטרטגיה בתחום זה.
במדד השחיתות הציבורית העולמי תופסת מדינת ישראל כבר שנים רבות את אחד המקומות הנמוכים ביותר במערב. למעשה מבין כל מדינות המערב רק יוון ואיטליה נמצאות במקום גרוע מאיתנו ואנו נחשבים לאחת המדינות המושחתות ביותר במערב. סקרים שבוצעו בארץ מצביעים כי אחוז גדול מהאזרחים מאמין שרוב מוסדות הממשלה כמו גם מפלגותיה ונבחרי הציבור שלה, מושחתים ונהנים משוחד וטובות הנאה אישיות להם ולמקורביהם. במדינה דמוקרטית שבה חוזק השלטון מבוסס על אמון האזרחים בנבחריו מהווה ציון כזה תעודת כישלון מוחלטת להתנהלות הממשל.
בתחום הבירוקרטיה מצבנו לא טוב יותר. מטעמים פוליטיים היסטוריים נוצר במדינת ישראל מצב של ריבוי ערים ומועצות, פקידות ורבנות כפולה, מועצות דתיות, תאגידי מים וארגונים עירוניים נוספים הפועלים במסגרת השלטון המקומי בעלויות עצומות. לפי נתוני המשטרה המתפרסמים מידי שנה, השחיתות בעיריות ובמועצות המקומיות גוברת והמדינה נמנעת לאורך שנים ארוכות מליישם תוכנית קיימת לצמצום מספר העיריות והמועצות, לאיחוד מועצות ורשויות ולהתייעלות דרמטית שתביא לחיסכון של מיליארדי שקלים והפחתה דרמטית בהיקף השחיתות הציבורית.
בכל התחומים האזרחיים והחברתיים אין בישראל משמעות אמיתית לימין או לשמאל, חובתם של מנהיגי המדינה לבנות את היסודות שיאפשרו את המשך קיום המדינה גם בעתיד. על ממשלת ישראל להקים פונקציה לתכנון אסטרטגי במשרד ראש הממשלה ולהעניק לה סמכויות נרחבות לבניית וגיבוש אסטרטגיות פעולה ארוכות טווח בכל אחד מהתחומים שצוינו תוך חיובם של משרדי הממשלה להקצות תקציבים וליישם את התוכניות שיאושרו ע"י הממשלה. כמו כן, על הממשלה לאשר תקציב רב שנתי שיעוגן בחקיקה ובהחלטות ממשלה ויחייב כל ממשל שייבחר בהמשך. יש לחייב את כל משרדי הממשלה לבנות, להציג ולאשר בממשלה תוכניות ארוכות טווח שיציבו יעדים ברורים לשנים הבאות בכל אחד מהתחומים שצוינו תוך עיגונם בחקיקה מחייבת. במאמרים הבאים נדון בכל תחום לגופו, נסביר ונפרט את המענים הנכונים הנדרשים.