התגברות האיום
הדשדוש המתמשך בשיחות הגרעין והסיוע הצבאי לרוסיה טומנים בחובם פוטנציאל להעצמת האיום האיראני על ישראל בשני מסלולים מרכזיים - פיתוח תוכנית הגרעין ושיפור יכולותיה ההתקפיות. הסיוע המאסיבי שאיראן מעניקה לרוסיה באספקת כטב"מים תוקפים מדגם "שאהד 136" ובהדרכות לתפעולם, והאפשרות לאספקת טק"ק ואמצעי לחימה נוספים בשבועות הקרובים (ובראשם טק"ק), מהווים תוספת כוח משמעותית לצבא הרוסי ומרכיב חיוני בתקיפות שהוא מבצע לאחרונה באוקראינה נגד יעדים צבאיים ותשתיתיים.
לעליית המדרגה בשיתוף הפעולה בין המדינות השלכות אסטרטגיות ואופרטיביות. בראש ובראשונה, מדובר ביצירת מחויבות גוברת מצידה של רוסיה כלפי איראן ובנכונות לסייע לה במגוון רחב של תחומים. במישור הצבאי, רוסיה עשויה לפעול לאספקת מערכות אמל"ח מתקדמות (מטוסי קרב, מערכות הגנ"א וידע טכנולוגי), ולהרחבת הקשרים בתחומים רגישים (למשל, מודיעין וסייבר). בתחום הגרעין, גורמי מודיעין אמריקנים מסרו כי איראן ביקשה את הסיוע הרוסי ברכישת חומרים גרעיניים ובייצור דלק גרעיני, שיכול לסייע בהפעלת הכורים הגרעיניים. בשלב זה, לא ברורה התשובה הרוסית. זאת, לצד תמיכה רוסית בעמדות האיראניות במו"מ לעסקת גרעין חדשה. בתחום הכלכלי, שתי המדינות גם יכולות ללמוד מהניסיון האחת של השנייה בהתמודדות עם הסנקציות המערביות ובאיתור דרכים לעקוף אותן (למשל, בכל הקשור לשימוש בדולר/יורו).
יתרה מכך, סביר כי איראן עושה שימוש באוקראינה כשדה ניסויים לשדרוג היכולות הטכניות של הכטב"מים ותפיסת ההפעלה שלהם למול מערכות הגנה מערביות, באופן שיוביל לשיפור יכולותיה לפגוע (באופן ישיר או באמצעות הפעלת בעלי בריתה) במטרות ברחבי המזה"ת, ובכלל זאת ביעדים אמריקנים, סעודים וישראלים.
במסלול הגרעיני, איראן ממשיכה לפתח את יכולותיה בתחום בחסות הקיפאון המתמשך במו"מ בחודשיים האחרונים, בעקבות דרישתה לסגור את החקירות הפתוחות של סבא"א נגדה, הנוגעות לשרידי אורניום שנמצאו בשלושה אתרים, העשויים להצביע על עיסוק בתוכנית צבאית. עפ"י הדו"ח הרבעוני האחרון של סבא"א שפורסם לפני מספר שבועות, איראן הגדילה באופן משמעותי את כמות האורניום המועשר ל-60% הנמצאת ברשותה. למעשה, המצב הקיים, בו מצד אחד אין הסכם ומצד שני אין רצון במערב להכריז על כשלון המו"מ, הינו המסוכן והבעייתי ביותר עבור ישראל. זאת, משום שאיראן יכולה להמשיך ולהתקדם בפרוייקט הגרעין, בעיקר בכל הקשור לצבירת חומר בקיע ברמות העשרה גבוהות, כמעט ללא הפרעה וללא חשש מצעדי ענישה מצד המערב. במידה ורוסיה אכן תענה בחיוב לבקשות האיראניות בתחום הגרעין, הדבר עלול לסייע לטהראן לצמצם את פרק הזמן שיידרש לפיתוח פצצה בתרחיש של פריצה.
נראה כי הסיוע האיראני לרוסיה (ובייחוד אם יועברו טילים) והדיכוי האכזרי של המהומות באיראן (לצד הדרישות האיראניות במו"מ), צמצמו משמעותית את הסיכויים להשגת הסכם בתקופה הקרובה. קשה לראות כיצד הנשיא ביידן, שחרט על דגלו את המאבק בפגיעה בזכויות אדם, וספג לאחרונה ביקורת קשה מבית על יחסו ליורש העצר הסעודי, מגלה גישה סלחנית כלפי המשטר האיראני ונכונות לחזור לשולחן הדיונים, ללא שינוי מהותי בהתנהלות האיראנית. ביטוי לתפיסה זו ניתן בדבריו של השליח האמריקני לאיראן, מאלי, שטען כי לנוכח העמדה האיראנית, הממשל אינו מתכוון "להקדיש זמן" לשיחות הגרעין, אם כי השאיר פתח באומרו כי הנשיא עדין לא ויתר על המסלול הדיפלומטי בניסיון להגיע להסכם.
לעליית המדרגה בשיתוף הפעולה בין המדינות השלכות אסטרטגיות ואופרטיביות. בראש ובראשונה, מדובר ביצירת מחויבות גוברת מצידה של רוסיה כלפי איראן ובנכונות לסייע לה במגוון רחב של תחומים. במישור הצבאי, רוסיה עשויה לפעול לאספקת מערכות אמל"ח מתקדמות (מטוסי קרב, מערכות הגנ"א וידע טכנולוגי), ולהרחבת הקשרים בתחומים רגישים (למשל, מודיעין וסייבר). בתחום הגרעין, גורמי מודיעין אמריקנים מסרו כי איראן ביקשה את הסיוע הרוסי ברכישת חומרים גרעיניים ובייצור דלק גרעיני, שיכול לסייע בהפעלת הכורים הגרעיניים. בשלב זה, לא ברורה התשובה הרוסית. זאת, לצד תמיכה רוסית בעמדות האיראניות במו"מ לעסקת גרעין חדשה. בתחום הכלכלי, שתי המדינות גם יכולות ללמוד מהניסיון האחת של השנייה בהתמודדות עם הסנקציות המערביות ובאיתור דרכים לעקוף אותן (למשל, בכל הקשור לשימוש בדולר/יורו).
יתרה מכך, סביר כי איראן עושה שימוש באוקראינה כשדה ניסויים לשדרוג היכולות הטכניות של הכטב"מים ותפיסת ההפעלה שלהם למול מערכות הגנה מערביות, באופן שיוביל לשיפור יכולותיה לפגוע (באופן ישיר או באמצעות הפעלת בעלי בריתה) במטרות ברחבי המזה"ת, ובכלל זאת ביעדים אמריקנים, סעודים וישראלים.
במסלול הגרעיני, איראן ממשיכה לפתח את יכולותיה בתחום בחסות הקיפאון המתמשך במו"מ בחודשיים האחרונים, בעקבות דרישתה לסגור את החקירות הפתוחות של סבא"א נגדה, הנוגעות לשרידי אורניום שנמצאו בשלושה אתרים, העשויים להצביע על עיסוק בתוכנית צבאית. עפ"י הדו"ח הרבעוני האחרון של סבא"א שפורסם לפני מספר שבועות, איראן הגדילה באופן משמעותי את כמות האורניום המועשר ל-60% הנמצאת ברשותה. למעשה, המצב הקיים, בו מצד אחד אין הסכם ומצד שני אין רצון במערב להכריז על כשלון המו"מ, הינו המסוכן והבעייתי ביותר עבור ישראל. זאת, משום שאיראן יכולה להמשיך ולהתקדם בפרוייקט הגרעין, בעיקר בכל הקשור לצבירת חומר בקיע ברמות העשרה גבוהות, כמעט ללא הפרעה וללא חשש מצעדי ענישה מצד המערב. במידה ורוסיה אכן תענה בחיוב לבקשות האיראניות בתחום הגרעין, הדבר עלול לסייע לטהראן לצמצם את פרק הזמן שיידרש לפיתוח פצצה בתרחיש של פריצה.
נראה כי הסיוע האיראני לרוסיה (ובייחוד אם יועברו טילים) והדיכוי האכזרי של המהומות באיראן (לצד הדרישות האיראניות במו"מ), צמצמו משמעותית את הסיכויים להשגת הסכם בתקופה הקרובה. קשה לראות כיצד הנשיא ביידן, שחרט על דגלו את המאבק בפגיעה בזכויות אדם, וספג לאחרונה ביקורת קשה מבית על יחסו ליורש העצר הסעודי, מגלה גישה סלחנית כלפי המשטר האיראני ונכונות לחזור לשולחן הדיונים, ללא שינוי מהותי בהתנהלות האיראנית. ביטוי לתפיסה זו ניתן בדבריו של השליח האמריקני לאיראן, מאלי, שטען כי לנוכח העמדה האיראנית, הממשל אינו מתכוון "להקדיש זמן" לשיחות הגרעין, אם כי השאיר פתח באומרו כי הנשיא עדין לא ויתר על המסלול הדיפלומטי בניסיון להגיע להסכם.
המענה הנדרש
למול תהליכים אלו, הממשלה החדשה צריכה לשים בראש מעיניה את הצורך לגבש בהקדם אסטרטגיה כוללת לבלימת האיום המתגבר מצד איראן, שכן פרק הזמן לעצירת תוכנית הגרעין הולך ואוזל. זאת, תוך ניצול הסיוע הצבאי לרוסיה והדיכוי האלים של המהומות מבית, שמעוררים תרעומת רבה בקרב הממשל האמריקני (וגם באירופה) ומייצרים עבור ישראל מרחב הזדמנויות לקידום מגוון פעילויות למול המשטר האיראני.
יחד עם זאת, הממשלה החדשה, שלעת עתה מעוררת חששות במערב ובעולם הערבי, תצטרך לגלות רגישות וגישה זהירה בסוגיות בעלות נפיצות (ובראשן היחס לפלסטינים והר הבית) כדי למקד את הקשרים עם ארה"ב ומדינות המפרץ בשיתופי פעולה לבלימת איראן ולא בעימותים, שיגבירו את חוסר האמון ויקרינו על הקשב לסוגיה האיראנית והנכונות לשתף פעולה עם ישראל.
מעשית, ישראל צריכה לפעול בכמה מעגלים. במעגל הרחב מול ארה"ב, וביתר שאת לנוכח משקעי העבר מול הממסד הדמוקרטי, הממשלה החדשה תצטרך לפעול לשימור ואף להעמקת התיאום האסטרטגי והביטחוני עם הבית הלבן, החיוני לכל תוכנית לבלימת פרוייקט הגרעין. זאת, תוך הקפדה על בניית אמון, ליבון המחלוקות מאחורי הקלעים והימנעות ממהלכים לעומתיים, העלולים להקרין על הנכונות של הממשל להיענות בחיוב לבקשות הישראליות בכלל ובסוגיה האיראנית בפרט.
במעגל האזורי, ישראל צריכה לפעול להרחבת הקשרים הביטחוניים עם מדינות המפרץ ולהעמקת שיתופי פעולה מולטילטראליים עימן ועם ארה"ב כנגד האיום האיראני. זאת, כאמור, תוך הבנה כי הסלמת מערכת היחסים עם הפלסטינים עלולה להקרין גם על היכולת לקדם שיתופי פעולה עם המפרציות, בודאי כאלו בעלי נראות פומבית.
מול אוקראינה, ישראל צריכה לקדם שיתוף פעולה חשאי, שיאפשר ללמוד לעומק את יכולות הכטב"מים (ואמל"ח אחר שיסופק) בהיבט הטכנולוגי וההפעלתי כאחד, באופן שישפר את יכולת ההתגוננות של שתי המדינות. מנגד, הממשלה החדשה צריכה לאמץ מדיניות זהירה ולהימנע מאספקת מערכות הגנ"א לאוקראינה. זאת, בשל החשש מפגיעה משמעותית במערכת היחסים עם רוסיה לנוכח יכולת ההיזק שלה לאינטרסים ביטחוניים ולאומיים ישראליים (ובראשם, חופש הפעולה בסוריה, שלא נפגע חרף צעדי התקרבות בין רוסיה לאיראן). האזהרות שהעבירו בכירים רוסיים, כי אספקת מערכות הגנ"א לאוקראינה תפגע באופן משמעותי ביחסים הבילטראליים, ממחישות את הנפיצות הקיימת.
במקביל, ישראל צריכה לקדם מערכה תודעתית וכלכלית כנגד המשטר האיראני, שתוביל להחרפה משמעותית של המצוקות הכלכליות ולהתגברות האיום הפנימי על יציבות המשטר. זו צריכה להתמקד בחשיפת האכזריות והשקרים של המשטר והשותפות שלו עם רוסיה בביצוע פשעי מלחמה כנגד העם האוקראיני ובעקיפת הסנקציות המערביות. זאת, לצד הנחלת המסר כי אף מדינה באירופה או במזה"ת אינה חסינה בפני התוקפנות האיראנית, ועל כן יש לפעול במשותף ובנחישות כדי לבלום את האיום הגובר מצידה.
לסיכום, ישראל ניצבת כיום בפני שורה של אתגרים אסטרטגיים וביטחוניים, ובראשם החתירה האיראנית להשגת יכולות סף גרעיניות והנפיצות בזירה הפלסטינית, המציבים איום מוחשי על הביטחון הלאומי. אתגרים אלו אינם מאפשרים פסק זמן ודורשים גיבוש אסטרטגיה מקיפה בהקדם האפשרי. הממשלה החדשה, שמתחילה את כהונתה בנקודת פתיחה בעייתית לנוכח החשדנות כלפיה במערב ובאזור, תהא חייבת לגלות תבונה מדינית משולבת בעוצמה צבאית, כדי לנווט בהצלחה את דרכה לנוכח הסערות המתקרבות. בראש ובראשונה, נדרש ממנה להימנע מצעדים (בייחוד מול הפלסטינים) שיובילו להתנגשות עם הממשל הדמוקרטי ומדינות המפרץ, באופן העלול להקשות על גיבוש שיתופי פעולה כנגד האיום הגובר מצידה של איראן. במקביל, לנוכח החשש מתרחיש של פריצה איראנית או קיצורי דרך בסיוע רוסי להשגת יכולות גרעיניות, צה"ל צריך להאיץ את תהליכי ההתעצמות ובניין הכוח, הנשענים גם הם על הסיוע הכלכלי של ארה"ב ושיתוף-הפעולה האינטימי עימה, באופן שמחדד עוד יותר את הצורך של הממשלה החדשה לבנות מערכת יחסי אמון עם הממשל.