שיתופי פעולה עמוקים
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ניכרת התמיכה הרחבה הרב-מימדית שארה"ב מעניקה לישראל. זו באה לידי ביטוי בהרתעת איראן וחזבאללה (Don't), בתמיכה מדינית במועצת הביטחון, בהעברת אמל"ח בהיקפים חסרי תקדים, בהענקת סיוע כלכלי במיליארדי דולרים, בשיתוף פעולה אקטיבי לבלימת מתקפות הטילים מאיראן, ואף בתקיפת המתקן הגרעיני בפורדו. זאת ועוד, ממשל טראמפ ממשיך להביע תמיכה במדיניות נתניהו בעזה ובצורך להכריע את החמאס, ואף האשים לא אחת את החמאס כמי שאחראי לכישלון השיחות להחזרת החטופים ולסיום המלחמה.
עם זאת, לאחרונה ניכרים סימני חוסר שביעות רצון מצד הנשיא טראמפ מהתנהלותו של ראש הממשלה נתניהו, אם כי חשוב להדגיש, כי עד כה טראמפ לרוב נמנע מלמתוח ביקורת פומבית ישירה על נתניהו. ביטוי למורת הרוח של טראמפ ניתן כבר במלחמה נגד איראן, כאשר טראמפ מנע תקיפה מאסיבית של חיל האוויר נגד איראן בשעות האחרונות של המלחמה. במקרה אחר, טראמפ דרש מנתניהו להגביר את הסיוע ההומניטארי בתגובה לתמונות הרעב מעזה. טראמפ גם הביע תרעומת מניסיון הסיכול בקטר, ועפ"י דיווח בוול סטריט ג'ורנל, חש תסכול על כך שנתניהו מנסה לכפות על חמאס הפסקת אש בכוח ולא במשא ומתן. יתרה מכך, דומה כי טראמפ מבין, כי כל עוד המלחמה בעזה תימשך, לא ניתן יהיה לקדם את התפיסה ההסדרית שלו במזרח התיכון, שבמרכזה הסכם נורמליזציה היסטורי בין ישראל לסעודיה. טראמפ עצמו אף הצהיר כי הוא מקווה שהמלחמה תסתיים בתקופה הקרובה, וסביר כי הוא לא היה רוצה כי היא תימשך עוד חודשים רבים ותקרין גם על בחירות האמצע לקונגרס בשנה הבאה.
ירידה בתמיכת הציבור האמריקני
לצד שיתופי הפעולה העמוקים בין ישראל לארה"ב, חשוב להציג את התמונה הרחבה והמורכבת ביחסים בין שתי המדינות. למעשה, אחת התופעות המדאיגות היא העובדה שאם בעבר ישראל נהנתה מתמיכה דו-מפלגתית רחבה, הרי התמונה כיום שונה לחלוטין. שורה ארוכה של סקרי דעת קהל מוכיחים בצורה ברורה, כי חל כרסום במידת התמיכה של הדמוקרטים, שרבים מהם מביעים עמדה ביקורתית ביותר כלפי ישראל. הנשיא טראמפ עצמו התייחס לכך לאחרונה, כאשר אמר, כי עד לפני כחמש עשרה שנים ישראל נהנתה מהלובי הכי חזק בקונגרס, אולם כיום המצב השתנה לחלוטין.
התפתחויות אלו בעמדות של הדמוקרטים לא נולדו יש מאין והם נובעים מקשת רחבה של סיבות - שינויי עומק בחברה האמריקנית והתחזקות זרמים פרוגרסיביים בעלי תפיסות אנטי-ישראליות, כפי שניתן לראות בהתגבשות קבוצת הסקווד בקונגרס האמריקני, בהובלת חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז. זאת, לצד תפיסת ראש הממשלה נתניהו כבעל ברית של הנשיא טראמפ, ובמקביל ההתנגחויות של נתניהו בנשיאים דמוקרטיים, כפי שבאו לידי ביטוי בנאום בקונגרס לפני עשר שנים בו ביקר את ההחלטה של הנשיא אובאמה לקדם עסקת גרעין נגד איראן וכאמור מערכת היחסים המתוחה עם הנשיא ביידן. לכל אלו יש להוסיף את הביקורת החריפה על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, ובייחוד כלפי עוצמת הפעילות הצבאית בעזה. סביר כי גם להשקעות הרבות של קטר באוניברסיטאות המובילות בארה"ב יש השפעה על השינויים בדעת הקהל, כפי שגם ניכר במחאות הרבות בקמפוסים כנגד ישראל.
אולם, לא מדובר רק בשינויים ביחס של הדמוקרטים. הסקרים מצביעים כי גם בקרב הצעירים הרפובליקנים ישראל מתחילה לאבד את התמיכה הרחבה לה היא זכתה בעבר. הדבר אף מתבטא בהתבטאויות של מעצבי דעת קהל בולטים בקרב הרפובליקנים. כך למשל, סטיב באנון, מהמשפיענים החשובים במחנה ה-MAGA, תקף לאחרונה בצורה חריפה ביותר את ראש הממשלה נתניהו כמי שפוגע באינטרסים של ארצות הברית. העיתונאית והפרשנית מייגן קלי אף טענה, כי "ישראל הפכה את עצמה לנבל בעיני העולם כולו והיא מאבדת תמיכה גם בקרב הרפובליקנים".
דומה כי למלחמה בעזה יש משקל משמעותי בירידה בתמיכה בישראל. כך, סקר שפורסם על-ידי מכון "גאלופ" בחודש יולי מצביע על ירידה חדה בתמיכת דעת הקהל בארה"ב במלחמה בעזה. בהתאם לממצאי הסקר, 60% מהנשאלים מתנגדים למלחמה, בעוד 32% בלבד תומכים בה. מדובר בעלייה חדה של 12% בקרב המתנגדים ובירידה של 10% בקרב התומכים לעומת הסקר הקודם שנערך בספטמבר 2024. השינויים נובעים בקרב כתוצאה מצלילה בתמיכה בקרב הדמוקרטים שעמדה על 8% בלבד, לעומת 71% תמיכה בקרב הרפובליקנים. הסקר גם מצביע על פערים גדולים בין הדור הצעיר שמביע עמדות ביקורתיות יותר כלפי ישראל לעומת הדור המבוגר. כך 9% בלבד מקרב הצעירים בגילאי 18-34 הביעו תמיכה בפעילות הצבאית בעזה, לעומת 49% בקרב בני ה-55 ומעלה.
סקר נוסף שבוצע על ידי איפסוס ופורסם ברויטרס במהלך חודש אוגוסט מצביע על מגמות דומות. בהתאם לתוצאות הסקר, 59% מהאמריקנים מאמינים שהתגובה הצבאית של ישראל בעזה הייתה מוגזמת, לעומת 33% שהשיבו שאינם מאמינים בכך. גם כאן הפערים בין הדמוקרטים לרפובליקנים היו חדים, כאשר 82% מהדמוקרטים התנגדו בעוד רק 14% מהרפובליקנים תמכו. הסקר משקף ירידה בתמיכה בישראל לעומת הסקר שבוצע בפברואר 2024, בו עלה כי 53% מהאמריקנים חשבו שהתגובה הישראלית מוגזמת. סוגיה מעניינת נוספת שנשאלה בסקר היא לגבי המדינה הפלסטינית. 58% מהאמריקנים השיבו בחיוב (78% דמוקרטים), לעומת 33% שהתנגדו (53% רפובליקנים).
סקר אחר שבוצע בימים האחרונים על ידי הניו-יורק טיימס בקרב מצביעים רשומים בניו יורק מצביע על תמיכה ברורה בהזדהות עם הפלסטינים לעומת התמיכה בישראל. אמנם ניו יורק נחשבת באופן מסורתי למדינה בה הדמוקרטים נהנים מרוב מוצק, אבל תוצאות הסקר, גם אם הן יותר קיצוניות מאשר סקרים לאומיים, משתלבות במגמה הכוללת של ירידת התמיכה בישראל. כך, 44% הביעו תמיכה בפלסטינים, לעומת 26% בלבד בישראל. גם בסקר הזה, התמיכה בישראל בקרב הצעירים בגילאי 18-29 היתה נמוכה עוד יותר, כאשר 67% הביעו תמיכה בפלסטינים לעומת 13% בלבד בישראל. מנגד, בקרב הדור המבוגר התמונה הפוכה, אם כי לא בפער גדול. כך, 38% הביעו תמיכה בישראל לעומת 28% בפלסטינים. תוצאות אלו עשויות גם להסביר את התמיכה הרבה הזוכה לעת עתה ממדאני, בעל הדעות האנטי-ישראליות, במירוץ לראשות העיר.
משמעויות והמלצות
הירידה בתמיכה בישראל הינן מגמות ארוכות טווח, שמציבות אתגר הולך וגובר לישראל לשמר את הברית האסטרטגית בין המדינות גם בממשלים הבאים. זאת, משום שהצעירים של היום, שחלקם עדין לומדים באוניברסיטאות, ימלאו בעוד עשור אחד או שניים תפקידי מפתח בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה האמריקנית.
מכאן עולה השאלה מה צריכה להיות המדיניות הישראלית כדי לבלום את השינויים בדעת הקהל האמריקנית, שמהווים איום ממשי על עוצמת ומידת התמיכה של הממשלים הבאים בישראל. זאת, נוכח העובדה שארה"ב מהווה עמוד תווך מרכזי בביטחון ובחוסן הלאומי של מדינת ישראל, ולמעשה אין תחליף ליחסים המיוחדים בין המדינות.
בטווח המיידי, ישראל צריכה לחתור לסיום מהיר של המלחמה בעזה, שכאמור מזינה ומאיצה את השינויים בהלכי הרוח השליליים כנגד ישראל, ומשמשת כתחמושת בידי מתנגדיה. הדבר יאפשר בראש ובראשונה להחזיר את 48 החטופים כמטרת העל הדחופה ביותר וכצו השעה, ויסלול את הדרך להעמקת הקשרים האסטרטגיים עם מדינות ערב, בהובלת ארה"ב. במקביל, מנהיגי ישראל צריכים להימנע מהתבטאויות ופעולות שעלולות להיתפס כפוגעות באינטרסים של ארה"ב וככאלו שמטיחות ביקורת או מצדדות בצד פוליטי כזה או אחר. בטווח הבינוני-ארוך, ישראל צריכה לבנות תוכנית פעולה רב-מימדית מכוונת לציבור האמריקני, כדי לגשר על הפערים שנפערו ולנסות להתחבר מחדש לקהלים רחבים, ובמיוחד לדור הצעיר.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ניכרת התמיכה הרחבה הרב-מימדית שארה"ב מעניקה לישראל. זו באה לידי ביטוי בהרתעת איראן וחזבאללה (Don't), בתמיכה מדינית במועצת הביטחון, בהעברת אמל"ח בהיקפים חסרי תקדים, בהענקת סיוע כלכלי במיליארדי דולרים, בשיתוף פעולה אקטיבי לבלימת מתקפות הטילים מאיראן, ואף בתקיפת המתקן הגרעיני בפורדו. זאת ועוד, ממשל טראמפ ממשיך להביע תמיכה במדיניות נתניהו בעזה ובצורך להכריע את החמאס, ואף האשים לא אחת את החמאס כמי שאחראי לכישלון השיחות להחזרת החטופים ולסיום המלחמה.
עם זאת, לאחרונה ניכרים סימני חוסר שביעות רצון מצד הנשיא טראמפ מהתנהלותו של ראש הממשלה נתניהו, אם כי חשוב להדגיש, כי עד כה טראמפ לרוב נמנע מלמתוח ביקורת פומבית ישירה על נתניהו. ביטוי למורת הרוח של טראמפ ניתן כבר במלחמה נגד איראן, כאשר טראמפ מנע תקיפה מאסיבית של חיל האוויר נגד איראן בשעות האחרונות של המלחמה. במקרה אחר, טראמפ דרש מנתניהו להגביר את הסיוע ההומניטארי בתגובה לתמונות הרעב מעזה. טראמפ גם הביע תרעומת מניסיון הסיכול בקטר, ועפ"י דיווח בוול סטריט ג'ורנל, חש תסכול על כך שנתניהו מנסה לכפות על חמאס הפסקת אש בכוח ולא במשא ומתן. יתרה מכך, דומה כי טראמפ מבין, כי כל עוד המלחמה בעזה תימשך, לא ניתן יהיה לקדם את התפיסה ההסדרית שלו במזרח התיכון, שבמרכזה הסכם נורמליזציה היסטורי בין ישראל לסעודיה. טראמפ עצמו אף הצהיר כי הוא מקווה שהמלחמה תסתיים בתקופה הקרובה, וסביר כי הוא לא היה רוצה כי היא תימשך עוד חודשים רבים ותקרין גם על בחירות האמצע לקונגרס בשנה הבאה.
ירידה בתמיכת הציבור האמריקני
לצד שיתופי הפעולה העמוקים בין ישראל לארה"ב, חשוב להציג את התמונה הרחבה והמורכבת ביחסים בין שתי המדינות. למעשה, אחת התופעות המדאיגות היא העובדה שאם בעבר ישראל נהנתה מתמיכה דו-מפלגתית רחבה, הרי התמונה כיום שונה לחלוטין. שורה ארוכה של סקרי דעת קהל מוכיחים בצורה ברורה, כי חל כרסום במידת התמיכה של הדמוקרטים, שרבים מהם מביעים עמדה ביקורתית ביותר כלפי ישראל. הנשיא טראמפ עצמו התייחס לכך לאחרונה, כאשר אמר, כי עד לפני כחמש עשרה שנים ישראל נהנתה מהלובי הכי חזק בקונגרס, אולם כיום המצב השתנה לחלוטין.
התפתחויות אלו בעמדות של הדמוקרטים לא נולדו יש מאין והם נובעים מקשת רחבה של סיבות - שינויי עומק בחברה האמריקנית והתחזקות זרמים פרוגרסיביים בעלי תפיסות אנטי-ישראליות, כפי שניתן לראות בהתגבשות קבוצת הסקווד בקונגרס האמריקני, בהובלת חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז. זאת, לצד תפיסת ראש הממשלה נתניהו כבעל ברית של הנשיא טראמפ, ובמקביל ההתנגחויות של נתניהו בנשיאים דמוקרטיים, כפי שבאו לידי ביטוי בנאום בקונגרס לפני עשר שנים בו ביקר את ההחלטה של הנשיא אובאמה לקדם עסקת גרעין נגד איראן וכאמור מערכת היחסים המתוחה עם הנשיא ביידן. לכל אלו יש להוסיף את הביקורת החריפה על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, ובייחוד כלפי עוצמת הפעילות הצבאית בעזה. סביר כי גם להשקעות הרבות של קטר באוניברסיטאות המובילות בארה"ב יש השפעה על השינויים בדעת הקהל, כפי שגם ניכר במחאות הרבות בקמפוסים כנגד ישראל.
אולם, לא מדובר רק בשינויים ביחס של הדמוקרטים. הסקרים מצביעים כי גם בקרב הצעירים הרפובליקנים ישראל מתחילה לאבד את התמיכה הרחבה לה היא זכתה בעבר. הדבר אף מתבטא בהתבטאויות של מעצבי דעת קהל בולטים בקרב הרפובליקנים. כך למשל, סטיב באנון, מהמשפיענים החשובים במחנה ה-MAGA, תקף לאחרונה בצורה חריפה ביותר את ראש הממשלה נתניהו כמי שפוגע באינטרסים של ארצות הברית. העיתונאית והפרשנית מייגן קלי אף טענה, כי "ישראל הפכה את עצמה לנבל בעיני העולם כולו והיא מאבדת תמיכה גם בקרב הרפובליקנים".
דומה כי למלחמה בעזה יש משקל משמעותי בירידה בתמיכה בישראל. כך, סקר שפורסם על-ידי מכון "גאלופ" בחודש יולי מצביע על ירידה חדה בתמיכת דעת הקהל בארה"ב במלחמה בעזה. בהתאם לממצאי הסקר, 60% מהנשאלים מתנגדים למלחמה, בעוד 32% בלבד תומכים בה. מדובר בעלייה חדה של 12% בקרב המתנגדים ובירידה של 10% בקרב התומכים לעומת הסקר הקודם שנערך בספטמבר 2024. השינויים נובעים בקרב כתוצאה מצלילה בתמיכה בקרב הדמוקרטים שעמדה על 8% בלבד, לעומת 71% תמיכה בקרב הרפובליקנים. הסקר גם מצביע על פערים גדולים בין הדור הצעיר שמביע עמדות ביקורתיות יותר כלפי ישראל לעומת הדור המבוגר. כך 9% בלבד מקרב הצעירים בגילאי 18-34 הביעו תמיכה בפעילות הצבאית בעזה, לעומת 49% בקרב בני ה-55 ומעלה.
סקר נוסף שבוצע על ידי איפסוס ופורסם ברויטרס במהלך חודש אוגוסט מצביע על מגמות דומות. בהתאם לתוצאות הסקר, 59% מהאמריקנים מאמינים שהתגובה הצבאית של ישראל בעזה הייתה מוגזמת, לעומת 33% שהשיבו שאינם מאמינים בכך. גם כאן הפערים בין הדמוקרטים לרפובליקנים היו חדים, כאשר 82% מהדמוקרטים התנגדו בעוד רק 14% מהרפובליקנים תמכו. הסקר משקף ירידה בתמיכה בישראל לעומת הסקר שבוצע בפברואר 2024, בו עלה כי 53% מהאמריקנים חשבו שהתגובה הישראלית מוגזמת. סוגיה מעניינת נוספת שנשאלה בסקר היא לגבי המדינה הפלסטינית. 58% מהאמריקנים השיבו בחיוב (78% דמוקרטים), לעומת 33% שהתנגדו (53% רפובליקנים).
סקר אחר שבוצע בימים האחרונים על ידי הניו-יורק טיימס בקרב מצביעים רשומים בניו יורק מצביע על תמיכה ברורה בהזדהות עם הפלסטינים לעומת התמיכה בישראל. אמנם ניו יורק נחשבת באופן מסורתי למדינה בה הדמוקרטים נהנים מרוב מוצק, אבל תוצאות הסקר, גם אם הן יותר קיצוניות מאשר סקרים לאומיים, משתלבות במגמה הכוללת של ירידת התמיכה בישראל. כך, 44% הביעו תמיכה בפלסטינים, לעומת 26% בלבד בישראל. גם בסקר הזה, התמיכה בישראל בקרב הצעירים בגילאי 18-29 היתה נמוכה עוד יותר, כאשר 67% הביעו תמיכה בפלסטינים לעומת 13% בלבד בישראל. מנגד, בקרב הדור המבוגר התמונה הפוכה, אם כי לא בפער גדול. כך, 38% הביעו תמיכה בישראל לעומת 28% בפלסטינים. תוצאות אלו עשויות גם להסביר את התמיכה הרבה הזוכה לעת עתה ממדאני, בעל הדעות האנטי-ישראליות, במירוץ לראשות העיר.
משמעויות והמלצות
הירידה בתמיכה בישראל הינן מגמות ארוכות טווח, שמציבות אתגר הולך וגובר לישראל לשמר את הברית האסטרטגית בין המדינות גם בממשלים הבאים. זאת, משום שהצעירים של היום, שחלקם עדין לומדים באוניברסיטאות, ימלאו בעוד עשור אחד או שניים תפקידי מפתח בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה האמריקנית.
מכאן עולה השאלה מה צריכה להיות המדיניות הישראלית כדי לבלום את השינויים בדעת הקהל האמריקנית, שמהווים איום ממשי על עוצמת ומידת התמיכה של הממשלים הבאים בישראל. זאת, נוכח העובדה שארה"ב מהווה עמוד תווך מרכזי בביטחון ובחוסן הלאומי של מדינת ישראל, ולמעשה אין תחליף ליחסים המיוחדים בין המדינות.
בטווח המיידי, ישראל צריכה לחתור לסיום מהיר של המלחמה בעזה, שכאמור מזינה ומאיצה את השינויים בהלכי הרוח השליליים כנגד ישראל, ומשמשת כתחמושת בידי מתנגדיה. הדבר יאפשר בראש ובראשונה להחזיר את 48 החטופים כמטרת העל הדחופה ביותר וכצו השעה, ויסלול את הדרך להעמקת הקשרים האסטרטגיים עם מדינות ערב, בהובלת ארה"ב. במקביל, מנהיגי ישראל צריכים להימנע מהתבטאויות ופעולות שעלולות להיתפס כפוגעות באינטרסים של ארה"ב וככאלו שמטיחות ביקורת או מצדדות בצד פוליטי כזה או אחר. בטווח הבינוני-ארוך, ישראל צריכה לבנות תוכנית פעולה רב-מימדית מכוונת לציבור האמריקני, כדי לגשר על הפערים שנפערו ולנסות להתחבר מחדש לקהלים רחבים, ובמיוחד לדור הצעיר.