נדרשת מנהיגות – מול מציאות רבת אתגרים
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
10 במרץ, 2021
בשבועות האחרונים הולכת ומצטיירת תמונה אסטרטגית קודרת בדמות התפתחויות העלולות לאתגר את ביטחונה הלאומי של ישראל. תהליכים אלה דורשים יד מכוונת והירתמות רחבה להצבת מענה דחוף, מתואם וממלכתי. למרות זאת, נראה כי ישראל, המצויה במשבר פנימי רב ממדי וממוקדת במערכת בחירות נוספת, מופתעת ולא עומדת בקצב, נעדרת מדיניות קוהרנטית ולא מתניעה את תהליכי קבלת ההחלטות המתחייבים לגיבושה, וכתוצאה מכך אינה משפיעה על האירועים אלא נגררת ותגובתית. יתרה מכך, בחלק מהסוגיות נראה כי ההתנהלות של קברניטי המדינה אל מול האתגרים מושפעת משיקולים פוליטיים זרים.
האתגרים האסטרטגיים המידיים שלפתחנו מתרחשים בארבע זירות.
האתגרים האסטרטגיים המידיים שלפתחנו מתרחשים בארבע זירות.
איראן
התפתחויות מהירות בין ארה"ב לאיראן, שחרף חיכוך אזורי גובר ומיקוח בסוגיות גרעין מורכבות, עשויות להוביל את שני הצדדים לחזרה הדרגתית ומתואמת להסכם הגרעין. זאת, למרות מגבלותיו המשמעותיות בכל הקשור לבלימת התקדמות איראן למעמד של מדינת סף גרעינית. על רקע זה, קיימת אווירה טעונה בין ירושלים, שנוקטת בקו ביקורתי פומבי נגד מהלכי הממשל, לבין וושינגטון. המתחים בסוגיית איראן עלולים להעיב על היחסים הכוללים בין שתי בנות הברית, ולהקרין לשלילה על שתוף הפעולה עם ארה"ב, שהוא צורך אסטרטגי חיוני עבור ישראל, אל מול האתגרים המגוונים בזירות האחרות.
הזירה הפלסטינית
פת"ח וחמאס מתקדמות במהירות לקראת בחירות בשלהי מאי. ניכר כי התהליך נע קדימה (רישום בוחרים, שחרור עצירים) וככל שנוקף הזמן הצדדים יתקשו לסגת ממנו, מה גם שמצרים דוחפת אותו, ובזירה הבינ"ל משדרים תמיכה עקרונית. הבחירות בזירה הפלסטינית עלולות להפוך לאירוע אסטרטגי רב ממדי ולצאת משליטה. כבר עתה, מתרבים סימני האזהרה, המזכירים את הנסיבות שהובילו לניצחון חמאס בבחירות האחרונות, שהתקיימו בינואר 2006. המגמה המדאיגה ביותר היא הפיצול והמחנאות בפת"ח (ברגותי, דחלאן, אל קדווה, אבו מאזן) לצד ביטויי שאננות ובטחון עצמי מופרז בשורות התנועה.
מפלה של הפת"ח בבחירות עלולה להוות אבן דרך בהתחזקות חמאס ביהודה ושומרון, ובתהליך השתלטות התנועה ודרכה - מאבק מזוין - על המערכת הפלסטינית, ובכלל זה אש"ף. זאת, במקביל לתהליך הסתלקות אבו מאזן, שעלולה לתת את האות למאבק ירושה פנימי בשורות הפת"ח ולהיחלשות נוספת של הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית.
מפלה של הפת"ח בבחירות עלולה להוות אבן דרך בהתחזקות חמאס ביהודה ושומרון, ובתהליך השתלטות התנועה ודרכה - מאבק מזוין - על המערכת הפלסטינית, ובכלל זה אש"ף. זאת, במקביל לתהליך הסתלקות אבו מאזן, שעלולה לתת את האות למאבק ירושה פנימי בשורות הפת"ח ולהיחלשות נוספת של הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית.
הזירה המשפטית
החלטת התובעת בבית הדין הפלילי הבינ"ל בהאג לפתוח בחקירה של "המצב בפלסטין", הפתיעה את ישראל והמחישה כי התהליכים בבית הדין עלולים להתקדם מהר יותר מהצפוי.
זירת המפרץ
ביחסי ארה"ב עם סעודיה מסתמנות "חריקות" סביב פרסום דו"ח המודיעין על חיסול העיתונאי חשוקג'י, סנקציות אמריקאית נגד בכירים בממלכה, השעיית מכירה של חימושים התקפיים על רקע המלחמה בתימן והימנעות הנשיא ביידן מקשר עם יורש העצר, מחמד בן סלמן. המיקוד הגובר של הממשל בתחום זכויות האדם מצד אחד, וחתירתו להיכנס למו"מ מואץ עם טהראן מצד שני, מכניסים לדריכות את השליטים הערביים, בני בריתה של ארה"ב. במקרה של סעודיה, המתח עם ארה"ב עלול לפגוע בנכונותה לקחת סיכונים ולהתקדם לנורמליזציה עם ישראל, ומנגד לדחוף אותה, כבעבר, לחתור באופן עצמאי להסדרים ולהבנות אזוריים עם איראן.
כיצד ישראל נדרשת לפעול?
ישראל והנהגתה נדרשות להתעשת, להאיץ את ההיערכות לאתגרים שבפתח ולגבש מענים ומדיניות, המתבססים על תיאום הדוק עם הממשל האמריקאי. זאת, במטרה להשפיע על האירועים לפני שיהיה מאוחר מדי וכדי להימנע מתשלום מחירים כבדים.
באחרונה דווח על התפתחות חיובית ביחסי ישראל-ארה"ב בדמות הסכמת ירושלים להצעת ממשל ביידן לחדש את השיח האסטרטגי בין המדינות בסוגיה האיראנית.
חידוש הדיאלוג עם הממשל מעניק לישראל הזדמנות לעבור מדיפלומטיה קולנית ומתעמתת - המקרינה לשלילה על מכלול היחסים עם ארה"ב - לאסטרטגיה שקטה ויעילה להתמודדות עם האתגרים שמציבה איראן. להבנתנו, ללא תיאום הדוק וקונסטרוקטיבי עם ארה"ב, ישראל לא תוכל לממש את מנעד מהלכי הלחץ והמניעה מול איראן ולא תצליח לתרגם אותם להישגים מוחשיים וארוכי טווח. בשיח עם הממשל, ישראל נדרשת לתעדף את איום הגרעין. מדובר באיום החמור ביותר מבחינתה, שעלול להפוך לקיומי אם התקדמות איראן לא תיעצר. לישראל אינטרס עליון כי בלימת איראן תתבצע על ידי הזירה הבינ"ל ולא תהפוך ל"בעיה ישראלית".
בה בעת, על ישראל להציף בדיון עם הממשל את הצורך לפעול במשותף ובאופן אופרטיבי מתואם לטיפול באיומים האזוריים שמציבה איראן, לא רק כלפיה אלא גם כלפי מדינות המפרץ. במסגרת זאת, חשוב להסכים עם הממשל כי התעלמות מתוקפנות איראנית באזור, תיתפס על ידי טהראן כביטוי לחולשה, ועלולה להגביר את דרישותיה ותעוזתה גם בסוגיית הגרעין. נראה, כי טיעונים אלה אינם זרים לממשל ביידן, שבעצמו פעל באחרונה להרתיע את איראן ולתחזק את אמינותו באזור. זאת, באמצעות תקיפה ראשונה שביצע ונטל עליה אחריות בסוריה, בסמוך לגבול עם עיראק, נגד מליציות שיעיות פרו-איראניות.
בנוסף, חיוני שארה"ב תשדר מחויבות איתנה להגנה על המשטרים הנוכחיים במדינות המפרץ. הצרימות בין ארה"ב לעולם הערבי, ובמיוחד סעודיה, מתקבלות מן הסתם בסיפוק באיראן, ועלולות לדחוף את המפרציות למהלכי פיוס ו"גידור סיכונים" מול טהראן.
מבית, על ישראל לנהל מדיניות סדורה, קוהרנטית ומתואמת בין כלל גופי מערכת הביטחון העוסקים בסוגיה האיראנית. הדרג המדיני אחראי להעלות את כלל גורמי המערכת על נתיב אחד, במסגרתו הם פועלים בתיאום מלא, בפתיחות ובשקיפות.
בזירה הפלסטינית, ישראל נדרשת להעלות את האתגרים שעלולות לייצר הבחירות הפלסטיות למקום גבוה בסדר העדיפויות שלה ולחדול מ"לטמון את ראשה בחול". גם אם בשלב זה נכון להימנע מהתערבות פומבית בתהליך, שעדיין קיימים ספקות אם יגיע לכדי מיצוי, ישראל נדרשת לחתור לשיח דחוף עם ארה"ב ומדינות אירופה, בניסיון להגיע להבנות עמן על מהלך לדחיית הבחירות במקרה הצורך, או לפחות להתנותן בהסכמת חמאס לתנאי הקוורטט.
במקביל, ישראל צריכה להחזיר לסדר היום את אופק פתרון שתי המדינות, בתאום עם ממשל ביידן; ולרתום את תהליך הנורמליזציה עם מדינות המפרץ כדי להזריק תשומות לרשות הפלסטינית, במקום לדחוק אותה הצידה. צעדים אלו, במקביל לחידוש הקשרים בין וושינגטון לרשות והסיוע האמריקאי לפלסטינים, עשויים לבלום את מגמת ההיחלשות של הרשות ואת תהליך התקרבותה לחמאס.
תיאום מדיני עמוק עם הממשל בוושינגטון ומדינות אירופה בסוגיה הפלסטינית, לצד הפשרת התהליך המדיני, צפויים לסייע לישראל לגייס תמיכה בינ"ל גם בהתמודדותה עם חקירת בית הדין הבינ"ל בהאג. זאת, כחלק ממערכה משולבת ומתואמת המתחייבת גם ברמה המשפטית (בניית קו הגנה מעודכן), הדיפלומטית וההסברתית.
באחרונה דווח על התפתחות חיובית ביחסי ישראל-ארה"ב בדמות הסכמת ירושלים להצעת ממשל ביידן לחדש את השיח האסטרטגי בין המדינות בסוגיה האיראנית.
חידוש הדיאלוג עם הממשל מעניק לישראל הזדמנות לעבור מדיפלומטיה קולנית ומתעמתת - המקרינה לשלילה על מכלול היחסים עם ארה"ב - לאסטרטגיה שקטה ויעילה להתמודדות עם האתגרים שמציבה איראן. להבנתנו, ללא תיאום הדוק וקונסטרוקטיבי עם ארה"ב, ישראל לא תוכל לממש את מנעד מהלכי הלחץ והמניעה מול איראן ולא תצליח לתרגם אותם להישגים מוחשיים וארוכי טווח. בשיח עם הממשל, ישראל נדרשת לתעדף את איום הגרעין. מדובר באיום החמור ביותר מבחינתה, שעלול להפוך לקיומי אם התקדמות איראן לא תיעצר. לישראל אינטרס עליון כי בלימת איראן תתבצע על ידי הזירה הבינ"ל ולא תהפוך ל"בעיה ישראלית".
בה בעת, על ישראל להציף בדיון עם הממשל את הצורך לפעול במשותף ובאופן אופרטיבי מתואם לטיפול באיומים האזוריים שמציבה איראן, לא רק כלפיה אלא גם כלפי מדינות המפרץ. במסגרת זאת, חשוב להסכים עם הממשל כי התעלמות מתוקפנות איראנית באזור, תיתפס על ידי טהראן כביטוי לחולשה, ועלולה להגביר את דרישותיה ותעוזתה גם בסוגיית הגרעין. נראה, כי טיעונים אלה אינם זרים לממשל ביידן, שבעצמו פעל באחרונה להרתיע את איראן ולתחזק את אמינותו באזור. זאת, באמצעות תקיפה ראשונה שביצע ונטל עליה אחריות בסוריה, בסמוך לגבול עם עיראק, נגד מליציות שיעיות פרו-איראניות.
בנוסף, חיוני שארה"ב תשדר מחויבות איתנה להגנה על המשטרים הנוכחיים במדינות המפרץ. הצרימות בין ארה"ב לעולם הערבי, ובמיוחד סעודיה, מתקבלות מן הסתם בסיפוק באיראן, ועלולות לדחוף את המפרציות למהלכי פיוס ו"גידור סיכונים" מול טהראן.
מבית, על ישראל לנהל מדיניות סדורה, קוהרנטית ומתואמת בין כלל גופי מערכת הביטחון העוסקים בסוגיה האיראנית. הדרג המדיני אחראי להעלות את כלל גורמי המערכת על נתיב אחד, במסגרתו הם פועלים בתיאום מלא, בפתיחות ובשקיפות.
בזירה הפלסטינית, ישראל נדרשת להעלות את האתגרים שעלולות לייצר הבחירות הפלסטיות למקום גבוה בסדר העדיפויות שלה ולחדול מ"לטמון את ראשה בחול". גם אם בשלב זה נכון להימנע מהתערבות פומבית בתהליך, שעדיין קיימים ספקות אם יגיע לכדי מיצוי, ישראל נדרשת לחתור לשיח דחוף עם ארה"ב ומדינות אירופה, בניסיון להגיע להבנות עמן על מהלך לדחיית הבחירות במקרה הצורך, או לפחות להתנותן בהסכמת חמאס לתנאי הקוורטט.
במקביל, ישראל צריכה להחזיר לסדר היום את אופק פתרון שתי המדינות, בתאום עם ממשל ביידן; ולרתום את תהליך הנורמליזציה עם מדינות המפרץ כדי להזריק תשומות לרשות הפלסטינית, במקום לדחוק אותה הצידה. צעדים אלו, במקביל לחידוש הקשרים בין וושינגטון לרשות והסיוע האמריקאי לפלסטינים, עשויים לבלום את מגמת ההיחלשות של הרשות ואת תהליך התקרבותה לחמאס.
תיאום מדיני עמוק עם הממשל בוושינגטון ומדינות אירופה בסוגיה הפלסטינית, לצד הפשרת התהליך המדיני, צפויים לסייע לישראל לגייס תמיכה בינ"ל גם בהתמודדותה עם חקירת בית הדין הבינ"ל בהאג. זאת, כחלק ממערכה משולבת ומתואמת המתחייבת גם ברמה המשפטית (בניית קו הגנה מעודכן), הדיפלומטית וההסברתית.