מבחן ההרתעה האסטרטגית
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
10 באוגוסט, 2022
Photo: Lt. Col. E. - IDF Spokesperson's Unit | CC BY-SA 3.0
מבצע "עלות השחר" מציג שורה ארוכה של הישגים אופרטיביים ובראשם חיסול שדרת ההנהגה של ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, והמחשת העליונות הצבאית הישראלית. העליונות הצבאית מתורגמת לביסוס הרתעה אסטרטגית החורגת מהמשוואה הטקטית מול ארגון הג'האד האסלאמי הפלסטיני, אך לא בהכרח משנה את התמונה האסטרטגית המזרח תיכונית הכוללת.
במסגרת זאת, המחשת העליונות הצבאית הישראלית מחזקת את ההרתעה הישראלית הכוללת מול חמאס, וכן מול חזבאללה ואיראן במישור האסטרטגי. למרות העובדה כי ארגון הג'האד האסלאמי מחזיק ביכולות מצומצמות בהשוואה לחמאס וחזבאללה, האופן בו ישראל הפעילה כוח מדוייק וקטלני לסיכול צמרת הארגון, תוך ביסוס הגנה אפקטיבית על העורף האזרחי, לצד הפגנת לכידות חברתית-לאומית ואורך נשימה, מעביר מסר ברור לארגוני הטרור האזוריים בדבר המחירים הצפויים במסגרת מערכה רחבה, ואת פער יחסי הכוחות בין הצדדים.
עם זאת, האסטרטגיה הישראלית מכוונת לתיחום המערכה בין ישראל לג'האד האסלאמי תוך שימור חמאס מחוץ למהלך הצבאי. אסטרטגיה זאת סודקת את הבנות ההסדרה של מבצע "שומר החומות" בהן חמאס אמור לבסס את אחריותו על כל רצ"ע ולשמר את הרגיעה בתמורה לפעולות השיקום, הסיוע הכלכלי והאזרחי. מצב זה, עלול לייצר גמישות עבור חמאס שינסה להחזיק במקל משני צדדיו: להוביל את השיקום האזרחי ולקבל את הסיוע הכלכלי מצד אחד, ומנגד לאפשר "לכוחות סוררים" לפעול נגד צה"ל מרצ"ע ולא לשלם על כך את המחיר. כמו כן, חמאס יכול במקביל להמשיך בתהליך בניין הכוח למערכה הבאה נגד ישראל, תוך הפקת לקחים מבצעיים מהסבב הנוכחי מול הג'יהאד האסלאמי.
בנוסף, המבצע מבטא מרכיב בעימות האסטרטגי הכולל בין איראן לישראל. יומיים לפני תחילת מבצע "עלות השחר" שהביא לחיסול רוב ההנהגה הצבאית של הג'האד האסלאמי ברצועת עזה, הגיע מנהיג הארגון זאיד נח'אלה לאיראן (3 באוגוסט) ונפגש עם צמרת ההנהגה האיראנית (הנשיא, שר החוץ, יו"ר הפרלמנט ומפקד משמרות המהפכה). הפגישה אשר מבליטה את שתוף הפעולה האסטרטגי והאופרטיבי בין איראן לארגון הטרור הפלסטיני, שופכת אור על האסטרטגיה הכוללת של איראן באזור.
איראן תומכת באופן פעיל בחימוש ואימון מיליציות, ארגוני טרור וארגונים סמי-צבאיים במטרה להעצים את הלחץ הכולל על ישראל באמצעות העברת יכולות אש מתקדמות, והצבת כוחות צבאיים המהווים איום מוחשי במעגל ראשון ושני. המטרה האיראנית היא להעסיק את ישראל ולשחוק את כוחה במערכות הרתעה במעגל ראשון, ובמקביל לבסס יכולות צבאיות מתקדמות לאורך גבולותיה, ולעצב משוואות הרתעה שיחלישו את יכולתה של ישראל לאורך זמן לפעול באזור. לצד זאת, איראן חותרת להשגת יכולות מתקדמות בגרעין ("סף לסף") לצורך ביסוס משוואת הרתעה אזורית, וזאת תוך שימור מסגרת המו"מ עם המעצמות על חידוש הסכם הגרעין.
חידוש המו"מ בווינה (16 חודשים לאחר שהתחיל) מהווה ביטוי לאסטרטגיה האיראנית, המבקשת מצד אחד לא לשבור את הכלים עם הזירה הבינלאומית, אך מצד שני לקדם את פרויקט הגרעין ללא מגבלות. האם המו"מ יוביל לחידוש ההסכם? הכדור נמצא בידי איראן, ועד כה לא הופעל לחץ בינלאומי או איום צבאי ממשי שיגרום לאיראן לשנות את טקטיקת המו"מ או את האסטרטגיה הכוללת שלה.
בקישור למבצע "עלות השחר" - הכשלון האופרטיבי של ארגון הג'יהאד האסלאמי אשר ממחיש את העליונות הצבאית הישראלית ואת פער יחסי הכוחות, לא משנה את הווקטור האסטרטגי של ההתקדמות האיראנית באזור ובגרעין, ולא מצמצם את האיום הגובר ואת הצורך להתמודד עימו.
במישור האזורי והבינלאומי, להוציא גינויים כלליים והדגשת הצורך להימנע מפגיעה באזרחים, לא הועברו מסרים תקיפים או מאיימים כלפי ישראל. יתירה מזאת, מצרים אשר מובילה את מאמץ התיווך בין הצדדים הדגישה את היכולת "החיובית" שלה לנהל שיח עם שני הצדדים כדי להשיב את היציבות לרצ"ע. בהקשר זה, מצרים ממצבת את תפקידה (בדומה למבצע "שומר החומות") כגורם התיווך המרכזי שיכול להביא את שני הצדדים להפסקת אש, באופן שמדגיש את נכסיותה בזירה האזורית והבינלאומית (במיוחד בוושינגטון).
כמו כן, המערכה בעזה נדחקת לשולי סדר היום העולמי נוכח המתיחות הגוברת ביחסי ארה"ב- סין והתרגיל הצבאי הסיני המאסיבי סביב טיוואן בעקבות ביקורה של יו"ר בית הנבחרים האמריקאי במדינה, התפתחות המערכה באוקראינה וההשלכות העולמיות המחריפות בהקשר הכלכלי והתזונתי. בנוסף, הרגישות הבינלאומית לאבידות של אזרחים במיוחד נוכח המראות הקשים מאוקראינה, לא באה לידי ביטוי בתקשורת העולמית במבצע זה נוכח התקיפות המדויקות (נזק אגבי נמוך), והאפקטיביות של מפעל ההסברה הישראלי.
עם זאת, המבצע בעזה עלול להוות קדימון להסלמה רחבה יותר עם השלכות קשות לביטחון האזורי ולישראל. במסגרת זאת, זירה מרכזית שעלולה להתלקח במהלך ספטמבר הקרוב קשורה למו"מ על תיחום הגבול הימי בין ישראל ולבנון. המתווך האמריקני עמוס הוכשטיין סיים את סבב השיחות האחרון בלבנון בהן הציג את מתווה הפשרה הישראלי לחלוקת הרווחים הפוטנציאלים ממאגרי הגז הטבעיים שיתגלו בשטח המחלוקת בין ישראל ולבנון.
ישראל, ארה"ב והאיחוד האירופאי מבקשים לגבש הסכם בהקדם האפשרי כדי למנוע הדרדרות צבאית כוללת. לכאורה, האינטרס הלבנוני הוא להגיע להסכמה מהירה נוכח המשבר הכלכלי החריף במדינה, והפוטנציאל האנרגטי-כלכלי המשמעותי הטמון במים הכלכליים הלבנוניים. שר החוץ הלבנוני אף הביע אופטימיות לגבי האפשרות להגיע לעסקה עם ישראל בתיווך ארה"ב לאחר סיום ביקורו של הוכשטיין, ונראה כי האינטרסים של כל הצדדים אכן מובילים לפשרה.
עם זאת, הכדור נמצא במידה רבה בידי חזבאללה אשר ממנף את המו"מ כדי למצב את מעמדו "כמגן לבנון", ובכל תרחיש מבקש לבסס את תדמיתו בזירה הלבנונית כארגון ששומר על זכויות המדינה בפני התוקפנות הישראלית. במידה ויגובש הסכם, נצראללה יוכל לטעון כי כוח ההרתעה של הארגון והעמידה האיתנה שלו מול ישראל הוא זה ששמר על זכויות המדינה על משאבי הטבע שלה.
במידה ולא יגובש הסכם, חזבאללה מחזיק בכלים צבאיים שיכולים בתפיסתו להרתיע את ישראל מלהתחיל בהפקת הגז מאסדת כריש. בנוסף, נצראללה הדגיש חזור ונשנה בנאומיו בחודש האחרון כי במידה וישראל תפיק את הגז ללא הסכם הדבר מהווה עילה למלחמה, והארגון לא יהסס לפעול ולהגן על זכויות המדינה. בשלב זה, נראה כי האינטרסים המדינתיים, המעורבות האמריקאית והאירופאית, והנכונות הישראלית לפשרה יובילו להסכם על תיחום הגבול הימי וחלוקת רווחי הגז, אך לראשונה מ-2006 ישראל לא יכולה לבטל את הסיכון הגובר להדרדרות להסלמה צבאית כוללת עם חזבאללה.
סיכום ומשמעויות
- מבצע "עלות השחר" ביסס את כוח ההרתעה הישראלי באופן שמקרין גם על זירות נוספות, אך לא משנה את המסגרת האסטרטגית הכוללת, או את התנהגות השחקנים בטווח הבינוני-ארוך ברצ"ע (חמאס) או באזור (חזבאללה ואיראן). עם זאת, המבצע מחזק את מעמדה של ישראל, ואת נכסיותה לאינטרסים הביטחוניים והצבאיים של שותפותיה באזור נוכח התעצמות האיום האיראני.
- לקראת חגי תשרי והסכנה של התלקחות אלימה נוספת, הממשלה ומערכת הביטחון צריכים לפעול לשימור הסטטוס-קוו בהר הבית, ולבלום פרובוקציות שיאפשרו לחמאס ללכד את הזירה הפלסטינית תחת הדגל הדתי. בנוסף, ישראל צריכה לפעול באופן ממוקד נגד תשתיות חמאס ביהודה ושומרון, ולצד זאת להמשיך ולהניע הזרמת סיוע כלכלי לייצוב המערכת הפנימית.
- מצרים הבליטה את מרכזיותה בתיווך להפסקת אש ואת נכסיותה למערכת האזורית והבינלאומית. מצרים "לקחה בעלות" על עמדת התיווך, והצליחה לייצר שיח אפקטיבי עם שני הצדדים. לעמדה המצרית חשיבות בעיקר נוכח רצונה לבסס את מעמדה בוושינגטון, ובמיוחד נוכח הביקורת הגוברת במערב על מדיניותה בתחום זכויות האדם, ועל יחסיה האסטרטגיים הקרובים עם רוסיה. ישראל צריכה להביע תמיכה ולפעול לחיזוק מעמדה של מצרים בוושינגטון ואירופה נוכח חשיבותה הגוברת לאינטרסים המדיניים והביטחוניים של ישראל.
- האסטרטגיה האיראנית הכוללת באזור ובגרעין לא השתנתה או הושפעה מהותית מתוצאות המבצע. איראן מצליחה לבדל את מהלכיה באזור ממהלכיה בגרעין, ולא חשה באיום שיחייב אותה לבחון מחדש את האסטרטגיה הכוללת שלה. במסגרת זאת, ישראל צריכה להמשיך ולשמור על התיאום האסטרטגי ההדוק עם ארה"ב במישור המדיני, והביטחוני-צבאי. בכל תרחיש (חתימה על הסכם גרעין חדש/ פיצוץ המו"מ והתקדמות איראנית בפרויקט הגרעין) ישראל צריכה לתאם את מהלכיה המדיניים או האופרטיביים עם וושינגטון, ולקדם במהירות תהליכי בניין כוח לביסוס יכולות צבאיות להתמודדות עם איום הגרעין.
- ישראל צריכה לחתור להסכם בתיווך אמריקאי על תיחום הגבול הימי עם לבנון, וחלוקת רווחי הגז באופן שיתכתב עם האינטרסים של שתי המדינות. אין לישראל אינטרס לצאת למערכה צבאית נגד חזבאללה שמחיריה גבוהים (בעיקר ללבנון). עם זאת, ישראל לא יכולה להיכנע לתכתיבי חזבאללה שחורגים מהקשר ההסכם הנדון, שיתפרשו ויוצגו ככניעה, ויובילו לפגיעה בהרתעה הישראלית, ובאינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלה.