מדינת ישראל: זרוע ארוכה מרשימה,
חדלון מדיני והדלפות מסוכנות
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
12 באפריל, 2021
Photo: Kobi Gideon - GPO | CC BY-SA 3.0
בצל משבר פוליטי חסר תקדים ישראל מאופיינת בהיעדר אסטרטגיה ברורה ביחס לשורת אתגרים מדיניים-ביטחוניים מיידיים הניצבים לפתחה. כנגזרת מכך, ישראל משתהה בגיבוש מדיניות, ומקבלת החלטות ללא דיונים ומעורבות מספקת של הגורמים המקצועיים. זאת, באופן נקודתי ותגובתי ולא כחלק מהגיון קוהרנטי וממדיניות סדורה ועקבית. דינאמיקה בעייתית זו, לצד הדלפות חסרות אחריות משיקולים זרים, בלטה באחרונה על רקע התפתחויות מאתגרות בארבע זירות.
האתגר האיראני
ממשל ביידן מפגין חולשה מול איראן. הממשל חותר בנחישות לחזרה להסכם הגרעין בלי ערובה שיוכל לשפרו בהמשך, מגמיש את דרישותיו המקוריות מול הקו הבלתי מתפשר של טהראן, ונרתע מעימות עם איראן ושלוחיה המחריפים את התקפותיהם באזור נגד ארה"ב, סעודיה וישראל.
בנסיבות מטרידות אלה ישראל מנהלת מדיניות כושלת מול ארה"ב. ישראל הייתה צריכה להיכנס כבר מזמן לדיאלוג רציף, עמוק ואינטימי עם הממשל. זאת, במטרה להגיע להבנות רחבות סביב הדרכים לשמור על אינטרסיה במציאות המשתנה; לקבל ערובות לביטחונה הלאומי, לו הממשל מחויב; לממש את ההסכמה המוצהרת בין שתי המדינות על הצורך למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני בכל דרך; ולשקם את מערכת היחסים המעורערת ואת חוסר האמון עם הממשל הדמוקרטי.
בהיעדר אסטרטגיה מצד אחד, וללא כימיה בין מנהיגי ישראל וארה"ב מצד שני, נראה כי ישראל אינה מפיקה לקחים ממשברי העבר ונדחקת, פעם נוספת, למדיניות לעומתית מול וושינגטון, שעלולה לעלות לה ביוקר, להותיר אותה מבודדת, להפוך את הבעיה האיראנית יותר ויותר ל"בעיה ישראלית", ולהחליש את הדימוי והעוצמה של ישראל גם בעיני העולם הערבי. במסגרת זאת, הולך ומתרחב החיכוך בין ישראל לאיראן, כולל, על פי פרסומים זרים, לזירה הימית, בה ישראל - שכלכלתה תלויה בנתיבי סחר ימיים - נמצאת בנחיתות. פעולות המיוחסות לה, בין היתר כתוצאה מהדלפות המסכנות את ביטחון כוחותינו, נתפסות בוושינגטון כהתגרות המיועדות לחבל במו"מ שמנהלת הקהילה הבינ"ל עם איראן.
חשוב לזכור כי בסופו של יום, ללא תיאום הדוק וקונסטרוקטיבי עם ארה"ב, ישראל לא תוכל לממש מהלכי לחץ ומניעה, כולל צבאיים, מול אתגר הגרעין האיראני, היא לא תצליח לתרגם אותם להישגים מוחשיים וארוכי טווח, ואיומיה עלולים להיתפס כריקים מתוכן.
בנסיבות מטרידות אלה ישראל מנהלת מדיניות כושלת מול ארה"ב. ישראל הייתה צריכה להיכנס כבר מזמן לדיאלוג רציף, עמוק ואינטימי עם הממשל. זאת, במטרה להגיע להבנות רחבות סביב הדרכים לשמור על אינטרסיה במציאות המשתנה; לקבל ערובות לביטחונה הלאומי, לו הממשל מחויב; לממש את ההסכמה המוצהרת בין שתי המדינות על הצורך למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני בכל דרך; ולשקם את מערכת היחסים המעורערת ואת חוסר האמון עם הממשל הדמוקרטי.
בהיעדר אסטרטגיה מצד אחד, וללא כימיה בין מנהיגי ישראל וארה"ב מצד שני, נראה כי ישראל אינה מפיקה לקחים ממשברי העבר ונדחקת, פעם נוספת, למדיניות לעומתית מול וושינגטון, שעלולה לעלות לה ביוקר, להותיר אותה מבודדת, להפוך את הבעיה האיראנית יותר ויותר ל"בעיה ישראלית", ולהחליש את הדימוי והעוצמה של ישראל גם בעיני העולם הערבי. במסגרת זאת, הולך ומתרחב החיכוך בין ישראל לאיראן, כולל, על פי פרסומים זרים, לזירה הימית, בה ישראל - שכלכלתה תלויה בנתיבי סחר ימיים - נמצאת בנחיתות. פעולות המיוחסות לה, בין היתר כתוצאה מהדלפות המסכנות את ביטחון כוחותינו, נתפסות בוושינגטון כהתגרות המיועדות לחבל במו"מ שמנהלת הקהילה הבינ"ל עם איראן.
חשוב לזכור כי בסופו של יום, ללא תיאום הדוק וקונסטרוקטיבי עם ארה"ב, ישראל לא תוכל לממש מהלכי לחץ ומניעה, כולל צבאיים, מול אתגר הגרעין האיראני, היא לא תצליח לתרגם אותם להישגים מוחשיים וארוכי טווח, ואיומיה עלולים להיתפס כריקים מתוכן.
המערכת הפלסטינית
נדמה כי ההנהגה בישראל לא עוסקת בדחיפות המתבקשת ואינה נערכת למול המגמות הבעייתיות המסתמנות בזירה הפלסטינית. ההתקדמות לעבר בחירות פלסטיניות עלולה לייצר אירוע אסטרטגי רב ממדי ולצאת משליטה, בוודאי בתרחיש של מפלה לפת"ח. מצד שני גם בתרחיש שהבחירות יידחו, הנזקים כבר נגרמו, על רקע התסיסה, המחנאות והפיצול בשורות הפת"ח - ש"התבקע" לשלושה מחנות, בעוד חמאס פועלת כמערכת מאוחדת ומאורגנת.
מדינת ישראל חייבת לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח ממנה תיגזר התנהלותה המיידית מול הזירה הפלסטינית. זאת, בין היתר, כמענה למגמת היחלשות הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית, שצפויה להחריף במקביל להסתלקות עתידית של אבו מאזן והתפתחות מאבק ירושה פנימי בשורות הפת"ח; ובצל תהליך התחזקות תנועת חמאס ודרך המאבק המזוין מבית מדרשה.
מדינת ישראל חייבת לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח ממנה תיגזר התנהלותה המיידית מול הזירה הפלסטינית. זאת, בין היתר, כמענה למגמת היחלשות הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית, שצפויה להחריף במקביל להסתלקות עתידית של אבו מאזן והתפתחות מאבק ירושה פנימי בשורות הפת"ח; ובצל תהליך התחזקות תנועת חמאס ודרך המאבק המזוין מבית מדרשה.
איום האג
החלטת התובעת בבית הדין הפלילי הבינ"ל בהאג לפתוח בחקירה של "המצב בפלסטין", הפתיעה את ישראל והמחישה כי התהליכים בבית הדין עלולים להתקדם מהר יותר מהצפוי; ולהפוך ל"חרב מתהפכת" מעל ראשה.
למרות האיום המוחשי, נראה כי מדינת ישראל אינה מפנימה את חומרת האירוע, שכן היא לא הצליחה לגבש מדיניות מוסכמת וקו משפטי מעודכן בסוגיה. בהתאם, גם גיבוש תשובה לשאלת התובעת האם ישראל מתכוונת לחקור בעצמה את פשעי המלחמה שבית הדין מייחס לה, או להתנער מכל הכרה בסמכותו- נדחתה עד לרגע האחרון ממש, ומבלי שהדרג המדיני טרח לקיים דיונים סדורים בנושא.
למרות האיום המוחשי, נראה כי מדינת ישראל אינה מפנימה את חומרת האירוע, שכן היא לא הצליחה לגבש מדיניות מוסכמת וקו משפטי מעודכן בסוגיה. בהתאם, גם גיבוש תשובה לשאלת התובעת האם ישראל מתכוונת לחקור בעצמה את פשעי המלחמה שבית הדין מייחס לה, או להתנער מכל הכרה בסמכותו- נדחתה עד לרגע האחרון ממש, ומבלי שהדרג המדיני טרח לקיים דיונים סדורים בנושא.
היחסים עם ירדן
האירועים הפנימיים בירדן מהווים "קריאת השכמה", בשני היבטים. האחד בכל הקשור לאתגרים הניצבים בפני המלך עבדאללה והשלטון ההאשמי; והשני פערי המידע והידע ביחס למתרחש בממלכה, שיציבותה חיונית לביטחון הלאומי של ישראל.
שורת הצעדים האחרונה שנקטה ישראל – מניעת ביקור יורש העצר בהר הבית, סגירת המרחב האווירי לטיסות מירדן ועיכוב העברת מכסות המים בניגוד להסכם השלום - משקפת מהלכים המנוגדים לאינטרס הבסיסי לחזק את הממלכה, המספקת לישראל בטחון בגבולה הארוך ביותר ועומק מול איראן. פעולות אלה - שהתקבלו בהובלת ראש הממשלה, ללא תיאום עם המערכת המקצועית ובמקרים מסוימים בניגוד להמלצותיה - מערערות את מעמדו של המלך, וממחישות את העובדה כי ישראל אינה פועלת בהתאם לאסטרטגיה סדורה.
שורת הצעדים האחרונה שנקטה ישראל – מניעת ביקור יורש העצר בהר הבית, סגירת המרחב האווירי לטיסות מירדן ועיכוב העברת מכסות המים בניגוד להסכם השלום - משקפת מהלכים המנוגדים לאינטרס הבסיסי לחזק את הממלכה, המספקת לישראל בטחון בגבולה הארוך ביותר ועומק מול איראן. פעולות אלה - שהתקבלו בהובלת ראש הממשלה, ללא תיאום עם המערכת המקצועית ובמקרים מסוימים בניגוד להמלצותיה - מערערות את מעמדו של המלך, וממחישות את העובדה כי ישראל אינה פועלת בהתאם לאסטרטגיה סדורה.