בעת הנוכחית לישראל עדיף להתמקד בגרעין האיראני ובאיומים מצפון, ולא להיגרר למערכה בעזה, בעיתוי לא אופטימלי.
על ישראל להיערך לתרחיש של קריסת המו"מ בווינה, גם אם הוא בסבירות נמוכה יותר בשלב זה, ולהתכונן למערכה רחבה, מדינית ואחרת, לעצירת התקדמותה הטכנולוגית של איראן בתחום הגרעין. זאת, על בסיס תיאום הדוק עם ארה"ב וממשל ביידן, תוך מיצוי ערוצי הקשר והשת"פ הקיימים מולו בתחומים המדיניים, הצבאיים והמבצעיים.
במסגרת זאת, על ישראל לתבוע מהזירה הבינ"ל להתנות את המשך המו"מ עם איראן בווינה בעצירת התקדמותה הטכנולוגית בגרעין; ומארה"ב לשוב ולהציב מול טהראן איום צבאי אמין ולהבהיר לה כי "כל האופציות על השולחן" (האחרון שעשה שימוש בנוסחה זו היה הנשיא אובאמה).