האם ישראל ערוכה לשינויים שבפתח?
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
16 באוקטובר, 2020
משבר הקורונה העולמי חשף בעוצמה רבה (מעין MRI גלובאלי) את רמת ההנהגה והמשילות של מדינות, את תפקוד מנגנוניהן הכלכליים, החברתיים, הבריאותיים, הביטחוניים והתשתיתיים, ואת היחס בין אינטרסים פוליטיים לשיקולים לאומיים-ממלכתיים.
המחדלים וכשלי ההתנהלות המערכתיים והרב מימדיים שנחשפו צפויים לייצר "גלי ניפוץ" ומגמות חדשות (שאנו מתקשים לזהות ולחזות בשלב הנוכחי); ולהעצים ולהאיץ תהליכי שינוי, שחלקם הסתמנו עוד לפני משבר הקורונה.
שינוי מרכזי הניצב לפתחנו, וישפיע באופן מערכתי עמוק (GAME CHANGER) על הזירה הגלובלית כולה ובכלל זה על ישראל, צפוי להתחולל בארה"ב.
ניצחון של המועמד הדמוקרטי, ג'ן ביידן, יחזק את סדר היום הליברלי הפנימי בארה"ב, שחווה שינויים דמוגרפיים ועלייה בכוחם של מיעוטים, ולפנות לכיוונים חדשים, מולטלטרליים, במדיניות החוץ. ניצחון הדמוקרטים, אפשר תוך השתלטות על שני הבתים בקונגרס, צפוי לאתגר את יחסי ארה"ב-ישראל, שאיבדה את מעמדה כקונצנזוס א-פוליטי חוצה מפלגות בארה"ב. ישראל מזוהה כיום עם המפלגה הרפובליקנית, ויחסיה עם המחנה הדמוקרטי - בוודאי עם אגפו השמאלי - מצויים בשפל חסר תקדים. בתחום החוץ ממשל בראשות ביידן עלול להוביל לחזרה להסכם הגרעין עם איראן, שתאריכי הפקיעה של סעיפיו הולכים ומתקרבים, בלא להתעקש על תיקון חולשותיו המסוכנות.
בחירת הנשיא טראמפ לקדנציה שנייה עשויה לייצר יותר שינוי מהמשכיות. אחד התרחישים המובילים הוא, כי הנשיא, משוחרר יותר מלחצים ומשיקולים אלקטורליים, יאיץ את מדיניותו המתעמתת ברמה הגבלובלית, בעיקר מול סין, עד כדי ניתוק ממנה (Decoupling) תוך התהוות שני קטבים כלכליים עולמיים. בנסיבות אלה יגבר הסיכון להידרדרות לעימות בין שתי המעצמות, לפגיעה בביטחון וביציבות הגלובליים ולשינויים קיצוניים עד כדי נסיגה מהסדר הליברלי שייסדה ארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה.
מנקודת המבט הישראלית, טראמפ עלול להאיץ את המגמות הבדלניות במדיניות החוץ של ארה"ב, תוך נסיגה ממנהיגותה העולמית המסורתית, ובכלל זה במזה"ת, ממנו יימשכו תהליכי הסגת הכוחות ורידוד הנוכחות הצבאית האמריקאית. טראמפ צפוי להגביר את הלחצים הכלכליים על איראן, אולם נוכח להיטותו להגיע עם טהראן להסכם משופר מצד אחד, וחוסר רצונו לגבות את הלחץ הכלכלי באיום צבאי אמין מצד שני, עלולים להוביל לעסקה בתחום הגרעין, שתנאיה יהיו בלתי מספקים בראיית ישראל. בתחום הפלסטיני, בחירת טראמפ עלולה להחזיר לסדר היום את תכנית הסיפוח, באופן שיאיים בפגיעה קשה בביטחונה הלאומי של ישראל, ויערער את הסכמי הנורמליזציה והשלום עם מדינות ערב.
לבסוף, תרחיש של תוצאה שנויה במחלוקת בבחירות שמובילה לזעזועים פנימיים קשים בתוך ארה"ב, יחליש את עוצמתה, מעמדה והשפעתה בזירה הבינ"ל ובמזה"ת. זאת, דווקא בעיתוי מורכב בו ישראל זקוקה לגיבוי האמריקאי בכל הזירות המאתגרות אותה מבחינה ביטחונית ואסטרטגית.
ארה"ב, בהנהגת טראמפ או ביידן, צפויה להרחיב את מכירות האמל"ח המתקדם למזה"ת, אחרי שנפרץ תקדים אספקת מטוס ה-F35 לאמירויות. ארה"ב אמנם מחויבת לשימור יתרונה האיכותי של ישראל, אולם מחויבות זו עומדת במתח לאינטרס האמריקאי לתמוך בתעשיות הנשק המספקת עשרות אלפי מקומות עבודה והכנסות במיליארדים למשק האמריקאי. מתח זה הופך קיצוני בעידן הקורונה והצורך לשקם את הכלכלה האמריקאית.
בנסיבות אלה, עלול להתפתח במזרח התיכון מרוץ חימוש, שיקזז את יתרונה הצבאי של ישראל באזור, הנמצא ממילא במגמת שחיקה בעשורים האחרונים, על רקע נחיתות כמותית וסגירת פערי איכות. כך עלולים להיפגע דימוי העוצמה וההרתעה של ישראל במרחב, עליהם כבר מעיבה ההתמודדות הקלוקלת שלה עם משבר הקורונה.
שינוי פרדיגמטי נוסף הניצב לפתחה של ישראל מסתמן בזירה הפלסטינית, בדמות תהליך "התמוססותה" של הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית, כשהחלופה היחידה היא ישראלית. מציאות זו עלולה להחזיר את ישראל באופן "זוחל" ובלי שתרגיש - כמו צפרדע שמתבשלת בהדרגה בסיר - לשליטה צבאית ישירה באוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון, בואכה מציאות דה-פקטו של מדינה אחת. בטווח הבינוני-ארוך יהיו לתהליכים אלה השפעות הרסניות על הכלכלה, על יכולת ההתמודדות עם איראן והזירה הצפונית ועל צביונה הדמוקרטי והיהודי של ישראל.
תהליך נוסף המסמן שינוי משמעותי הוא הסחף במערכת הפלסטינית לעבר המחנה הרדיקלי באזור - תורכיה, איראן וקטר - על רקע הסכמי הנורמליזציה ומה שנתפס כפנייה של ישראל לעבר המרחב הערבי תוך הפניית עורף לזירה הפלסטינית. במקביל, מאותגרת מעורבותם בזירה הפלסטינית של שחקנים מסורתיים עליהם התבססה ישראל, בדגש על מצרים וירדן.
בזירה האיראנית - בזיקה למו"מ הצפוי בין טהראן לארה"ב, עלול להתפתח שינוי בשטח, בדמות החלטה של המשטר האיראני להאיץ את תכנית הגרעין. זאת, במטרה לשפר את יכולת המיקוח של המשטר ולחזור למו"מ מעמדת כוח. תרחיש כזה עלול להזריק אנרגיה למשבר עם איראן ולחייב את ישראל לקבל החלטות בתחומי בניין הכוח ומדיניות הפעלתו.
השינויים הקיצוניים הצפויים בסביבתה האסטרטגית של ישראל והאתגרים שהם מייצרים, מתרחשים כאשר חוסנה הלאומי מאותגר בחריפות בצל משבר הקורונה והפערים המשילותיים והערכיים שהוא חשף. הניסיון מוכיח שכאשר מתערער כושר העמידה הפנימי הוא מקרין לשלילה גם על דימוי העוצמה, ההרתעה והביטחון הלאומי של ישראל.
המחדלים וכשלי ההתנהלות המערכתיים והרב מימדיים שנחשפו צפויים לייצר "גלי ניפוץ" ומגמות חדשות (שאנו מתקשים לזהות ולחזות בשלב הנוכחי); ולהעצים ולהאיץ תהליכי שינוי, שחלקם הסתמנו עוד לפני משבר הקורונה.
שינוי מרכזי הניצב לפתחנו, וישפיע באופן מערכתי עמוק (GAME CHANGER) על הזירה הגלובלית כולה ובכלל זה על ישראל, צפוי להתחולל בארה"ב.
ניצחון של המועמד הדמוקרטי, ג'ן ביידן, יחזק את סדר היום הליברלי הפנימי בארה"ב, שחווה שינויים דמוגרפיים ועלייה בכוחם של מיעוטים, ולפנות לכיוונים חדשים, מולטלטרליים, במדיניות החוץ. ניצחון הדמוקרטים, אפשר תוך השתלטות על שני הבתים בקונגרס, צפוי לאתגר את יחסי ארה"ב-ישראל, שאיבדה את מעמדה כקונצנזוס א-פוליטי חוצה מפלגות בארה"ב. ישראל מזוהה כיום עם המפלגה הרפובליקנית, ויחסיה עם המחנה הדמוקרטי - בוודאי עם אגפו השמאלי - מצויים בשפל חסר תקדים. בתחום החוץ ממשל בראשות ביידן עלול להוביל לחזרה להסכם הגרעין עם איראן, שתאריכי הפקיעה של סעיפיו הולכים ומתקרבים, בלא להתעקש על תיקון חולשותיו המסוכנות.
בחירת הנשיא טראמפ לקדנציה שנייה עשויה לייצר יותר שינוי מהמשכיות. אחד התרחישים המובילים הוא, כי הנשיא, משוחרר יותר מלחצים ומשיקולים אלקטורליים, יאיץ את מדיניותו המתעמתת ברמה הגבלובלית, בעיקר מול סין, עד כדי ניתוק ממנה (Decoupling) תוך התהוות שני קטבים כלכליים עולמיים. בנסיבות אלה יגבר הסיכון להידרדרות לעימות בין שתי המעצמות, לפגיעה בביטחון וביציבות הגלובליים ולשינויים קיצוניים עד כדי נסיגה מהסדר הליברלי שייסדה ארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה.
מנקודת המבט הישראלית, טראמפ עלול להאיץ את המגמות הבדלניות במדיניות החוץ של ארה"ב, תוך נסיגה ממנהיגותה העולמית המסורתית, ובכלל זה במזה"ת, ממנו יימשכו תהליכי הסגת הכוחות ורידוד הנוכחות הצבאית האמריקאית. טראמפ צפוי להגביר את הלחצים הכלכליים על איראן, אולם נוכח להיטותו להגיע עם טהראן להסכם משופר מצד אחד, וחוסר רצונו לגבות את הלחץ הכלכלי באיום צבאי אמין מצד שני, עלולים להוביל לעסקה בתחום הגרעין, שתנאיה יהיו בלתי מספקים בראיית ישראל. בתחום הפלסטיני, בחירת טראמפ עלולה להחזיר לסדר היום את תכנית הסיפוח, באופן שיאיים בפגיעה קשה בביטחונה הלאומי של ישראל, ויערער את הסכמי הנורמליזציה והשלום עם מדינות ערב.
לבסוף, תרחיש של תוצאה שנויה במחלוקת בבחירות שמובילה לזעזועים פנימיים קשים בתוך ארה"ב, יחליש את עוצמתה, מעמדה והשפעתה בזירה הבינ"ל ובמזה"ת. זאת, דווקא בעיתוי מורכב בו ישראל זקוקה לגיבוי האמריקאי בכל הזירות המאתגרות אותה מבחינה ביטחונית ואסטרטגית.
ארה"ב, בהנהגת טראמפ או ביידן, צפויה להרחיב את מכירות האמל"ח המתקדם למזה"ת, אחרי שנפרץ תקדים אספקת מטוס ה-F35 לאמירויות. ארה"ב אמנם מחויבת לשימור יתרונה האיכותי של ישראל, אולם מחויבות זו עומדת במתח לאינטרס האמריקאי לתמוך בתעשיות הנשק המספקת עשרות אלפי מקומות עבודה והכנסות במיליארדים למשק האמריקאי. מתח זה הופך קיצוני בעידן הקורונה והצורך לשקם את הכלכלה האמריקאית.
בנסיבות אלה, עלול להתפתח במזרח התיכון מרוץ חימוש, שיקזז את יתרונה הצבאי של ישראל באזור, הנמצא ממילא במגמת שחיקה בעשורים האחרונים, על רקע נחיתות כמותית וסגירת פערי איכות. כך עלולים להיפגע דימוי העוצמה וההרתעה של ישראל במרחב, עליהם כבר מעיבה ההתמודדות הקלוקלת שלה עם משבר הקורונה.
שינוי פרדיגמטי נוסף הניצב לפתחה של ישראל מסתמן בזירה הפלסטינית, בדמות תהליך "התמוססותה" של הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית, כשהחלופה היחידה היא ישראלית. מציאות זו עלולה להחזיר את ישראל באופן "זוחל" ובלי שתרגיש - כמו צפרדע שמתבשלת בהדרגה בסיר - לשליטה צבאית ישירה באוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון, בואכה מציאות דה-פקטו של מדינה אחת. בטווח הבינוני-ארוך יהיו לתהליכים אלה השפעות הרסניות על הכלכלה, על יכולת ההתמודדות עם איראן והזירה הצפונית ועל צביונה הדמוקרטי והיהודי של ישראל.
תהליך נוסף המסמן שינוי משמעותי הוא הסחף במערכת הפלסטינית לעבר המחנה הרדיקלי באזור - תורכיה, איראן וקטר - על רקע הסכמי הנורמליזציה ומה שנתפס כפנייה של ישראל לעבר המרחב הערבי תוך הפניית עורף לזירה הפלסטינית. במקביל, מאותגרת מעורבותם בזירה הפלסטינית של שחקנים מסורתיים עליהם התבססה ישראל, בדגש על מצרים וירדן.
בזירה האיראנית - בזיקה למו"מ הצפוי בין טהראן לארה"ב, עלול להתפתח שינוי בשטח, בדמות החלטה של המשטר האיראני להאיץ את תכנית הגרעין. זאת, במטרה לשפר את יכולת המיקוח של המשטר ולחזור למו"מ מעמדת כוח. תרחיש כזה עלול להזריק אנרגיה למשבר עם איראן ולחייב את ישראל לקבל החלטות בתחומי בניין הכוח ומדיניות הפעלתו.
השינויים הקיצוניים הצפויים בסביבתה האסטרטגית של ישראל והאתגרים שהם מייצרים, מתרחשים כאשר חוסנה הלאומי מאותגר בחריפות בצל משבר הקורונה והפערים המשילותיים והערכיים שהוא חשף. הניסיון מוכיח שכאשר מתערער כושר העמידה הפנימי הוא מקרין לשלילה גם על דימוי העוצמה, ההרתעה והביטחון הלאומי של ישראל.
המלצות למדיניות:
מדינת ישראל נדרשת להפנות קשב לאתגרים הביטחוניים-מדיניים האסטרטגיים גם בנסיבות בהן ההתמודדות עם משבר הקורונה השתלטה לחלוטין על סדר היום הלאומי. אתגרים אלה כמו גם היכולת להתאושש ממשבר הקורונה, מחייבים תכנון ארוך טווח, שחייב להתבסס על תקציב מאושר. רק כך, יוכלו מערכת הביטחון וצה"ל לגבש תכנית התעצמות רב שנתית ולקבל החלטות על הצטיידות, פיתוח יכולות ובניין כוח (ולממש לשם כך את הסיוע האמריקאי) כדי להתמודד עם אתגרים דוגמת מרוץ חימוש באזור או התרחבות תכנית הגרעין של איראן.
ישראל חייבת להידרש בדחיפות ליחסים עם ארה"ב, ולגבש תכנית מדינית ודיפלומטית שתתמקד באיחוי הקרעים עם המפלגה הדמוקרטית ובסיסי התמיכה שלה, ובשיקום מעמדה הדו מפלגתי ויחסיה עם יהדות ארה"ב. בנוסף נדרש תיאום הדוק עם ממשל רפובליקני או דמוקרטי, על פי סדר העדיפויות הבא: בלימת התגרענות איראן; שימור היתרון האיכותי ומניעת כניסת נשק למזה"ת מעבר לקווים אדומים; היערכות משותפות לאתגרים הכרוכים בצמצום נוכחותה הצבאית העתידית של ארה"ב באזור; והבנות על מנגנוני הפיקוח והשקיפות סביב השקעות סיניות בישראל.
בזירה הפלסטינית - אין סטטוס קוו. ישראל תעשה טעות אסטרטגית אם תזנח את הטיפול באתגר הפלסטיני ותעדיף על פניו את היחסים עם המרחב הערבי. ישראל נדרשת לחזק בכל דרך את הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית המנהלת את חיי האוכלוסייה ביהודה ושומרון, תוך חתירה לחידוש ושיקום התיאום האזרחי והביטחוני. בנוסף, על ישראל לרתום את הסכמי הנורמליזציה עם מדינות ערב כדי להגדיל את מעורבותן בזירה הפלסטינית בדמות סיוע כלכלי-אזרחי לרשות, הצבת תחליף לנוכחות ולסיוע של קטר בעזה ועוד.
ישראל חייבת להידרש בדחיפות ליחסים עם ארה"ב, ולגבש תכנית מדינית ודיפלומטית שתתמקד באיחוי הקרעים עם המפלגה הדמוקרטית ובסיסי התמיכה שלה, ובשיקום מעמדה הדו מפלגתי ויחסיה עם יהדות ארה"ב. בנוסף נדרש תיאום הדוק עם ממשל רפובליקני או דמוקרטי, על פי סדר העדיפויות הבא: בלימת התגרענות איראן; שימור היתרון האיכותי ומניעת כניסת נשק למזה"ת מעבר לקווים אדומים; היערכות משותפות לאתגרים הכרוכים בצמצום נוכחותה הצבאית העתידית של ארה"ב באזור; והבנות על מנגנוני הפיקוח והשקיפות סביב השקעות סיניות בישראל.
בזירה הפלסטינית - אין סטטוס קוו. ישראל תעשה טעות אסטרטגית אם תזנח את הטיפול באתגר הפלסטיני ותעדיף על פניו את היחסים עם המרחב הערבי. ישראל נדרשת לחזק בכל דרך את הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית המנהלת את חיי האוכלוסייה ביהודה ושומרון, תוך חתירה לחידוש ושיקום התיאום האזרחי והביטחוני. בנוסף, על ישראל לרתום את הסכמי הנורמליזציה עם מדינות ערב כדי להגדיל את מעורבותן בזירה הפלסטינית בדמות סיוע כלכלי-אזרחי לרשות, הצבת תחליף לנוכחות ולסיוע של קטר בעזה ועוד.