האם ההרתעה האמריקאית בסימן היחלשות?
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
16 במרץ, 2022
Photos: U.S. Embassy Kyiv Ukraine
המלחמה באוקראינה מתמשכת ועדיין לא מסתמנת פריצת דרך צבאית או מדינית שתשנה את פני המערכה. רוסיה מגבירה את הלחץ על האוכלוסייה האזרחית וגובה ממנה מחיר יקר, אך בשלב זה עדיין לא מצליחה לממש את יעדיה – הכרעת הצבא האוקראיני ופירוקו, והחלפת השלטון בממשלת בובות רוסית.
המערב בהובלת ארה"ב מסייע לממשלת זלנסקי בהעברת אמל"ח וסיוע הומניטארי, בהפעלת לחץ מדיני, ופיננסי-כלכלי, ובהשחרה ודה-לגיטימציה של רוסיה בכל פורום או אירוע בינלאומי. עם זאת, המערב נרתע מסיוע צבאי ישיר או מאכיפת איסור טיסות מעל שמי אוקראינה מחשש להיגרר למלחמה כוללת. רוסיה מנגד, לא נרתעת מהלחץ שמופעל עליה עד כה, וממשיכה לפעול נגד יעדים צבאיים ואזרחיים, תוך הצבת איום בהפעלת יכולות גרעיניות במידה והמערב יתערב במערכה.
בשלב זה, שני הצדדים מסלימים בתגובותיהם, ולא מנסים להוביל מהלכים או פשרות שיקרבו את סיום המערכה. במצב זה, הדינמיקה מחריפה ומקרבת את המצב לנקודת אל-חזור ביחסים בין המערב ורוסיה. במסגרת דינמיקה מסלימה זאת, הכוח הצבאי הרוסי פועל למימוש יעדיו האסטרטגיים-אופרטיביים באוקראינה, והכוח הכלכלי-מדיני של ארה"ב ואירופה מחריף בהתאמה את מהלכיו במטרה לרסק את כלכלת רוסיה, ולהפכה למדינה מצורעת בקהילה הבינלאומית. מבחן הנחישות בין הכוחות יקבע את התוצאה ארוכת הטווח של המערכה על עיצוב סדר העולם ומאזן הכוחות הגלובאלי.
במקביל, המלחמה באוקראינה משליכה באופן ישיר על גיבוש הסכם הגרעין בווינה. שיחות הגרעין הושהו, למרות שהצדדים הגיעו לנוסחה סופית שהונחה על שולחן המו"מ. רוסיה התנתה את החתימה על הסכם הגרעין בערבויות מוושינגטון כי הסנקציות שהוחלו עליה בעקבות המלחמה באוקראינה לא יפגעו בשתוף הפעולה הצפוי עם איראן לאחר החתימה. בתרחיש בו רוסיה תמשיך לבלום את ההתקדמות לחתימה על הסכם, המעצמות ואיראן ייאלצו לקדם מהלכים יצירתיים להנעת המו"מ תוך העברת התפקידים שהיו באחריות מוסקבה לשחקן אחר. ארה"ב נחושה לנקות את השולחן ולהסיר את הסוגיה האיראנית מסדר היום, בעוד שטהראן מכירה בפוטנציאל הכלכלי שטומן בחובו ההסכם עבורה. במצב זה, הסבירות לחתימה על הסכם עדיין גבוהה.
חזרה להסכם הגרעין תאפשר לאיראן להוות שחקן משמעותי בשוק האנרגיה העולמי, תזרים משאבים רבים לכלכלה המקומית שיאפשרו פיתוח תשתיות מדינתיות והפחתת הלחץ בזירת הפנים, תוביל להשקעה בבניין כוח צבאי, ותעצים את היכולת של טהראן להשקיע בהרחבת ההשפעה האזורית, ובהעצמת הכוחות השלוחים באזור ביכולות אש מתקדמות. במסגרת זאת, ההסכם לא מונע מאיראן להמשיך ולפתח יכולות אש מתקדמות (מל"טים מתאבדים, טילים בליסטיים מדוייקים), לשמר את הידע שצברה בגרעין, לערער את יציבות המשטרים הסונים, ולהשקיע בהתבססות והרחבת ההשפעה באזור.
כבר עתה, איראן לא חוששת להפעיל כוח באמצעות שלוחיה או באופן ישיר נגד מדינות המפרץ ואף נגד ארה"ב בסוריה ועיראק. כך, איראן שיגרה 12 טילים בליסטיים לעבר מספר יעדים באירביל (12 במרץ). משמרות המהפכה לקחו אחריות על התקיפה שבוצעה לטענתם על בסיס סודי של ישראל ממנו בוצעה תקיפה של שישה מל"טים ישראלים על בסיס צבאי במחוז כרמאנשה באיראן. בארה"ב אישרו את הטענה האיראנית לקשר ישראלי לבניין שהותקף ע"י משמרות המהפכה, ובכך למעשה הצדיקו את העדר התגובה שלהם עד כה. במידה ודיווח זה נכון מדובר בקפיצת מדרגה במערכה המתחוללת בין איראן וישראל. בהמשך לתקיפה הקינטית בארביל, איראן ביצעה מתקפת סייבר על אתרים ממשלתיים ישראליים, והציגה יכולת היזק נוספת אותה היא יכולה להפעיל במידה והמערכה בין המדינות תסלים.
התקיפה האיראנית נועדה להעביר מסר מרתיע לישראל תוך הבהרה כי החשבון על הריגתם של שני קציני משמרות המהפכה בתקיפת המב"מ בסוריה עדיין פתוח. התקיפה שירתה מטרות נוספות: העברת מסר להנהגה העיראקית שעליה לקחת בחשבון את האינטרסים של טהראן לקראת הקמתה של ממשלה חדשה, חיזוק ההרתעה האיראנית מול מדינות המפרץ.
בנוסף התקיפה מערערת את דימוי העוצמה האמריקאי באזור למרות שככל הנראה התקיפה לא ייועדה לפגוע בקונסוליה האמריקאית שנמצאה בסמוך ליעד. העדרה של תגובה אמריקאית למהלכי הכוח האיראניים באזור נגד בעלות בריתה נתפסת כחולשה, ומצטרפת לשורה של אירועים ומהלכים שסדקו את היחסים האסטרטגיים בין מדינות המפרץ לממשל של הנשיא ביידן. כך, החתירה של ארה"ב לחתימה על הסכם הגרעין עם איראן, סירובה להכיר בחות'ים כארגון טרור, שדרוג היחסים האסטרטגיים עם קטר בה וושינגטון הכירה כבעלת ברית אסטרטגית, ומנגד הכתף הקרה שמפנה הממשל ליורש העצר הסעודי מחמד בן סלמאן בעקבות תפיסתו כאחראי לרצח העיתונאי חשוקג'י, הגבירו את המתיחות ביחסים עם איחוד האמירויות וסעודיה.
בהקשר זה, אבו דאבי וריאד בחרו לשמר את היחסים האסטרטגיים עם מוסקבה, ולהימנע מהגדלת תפוקת הנפט ועצירת נסיקת המחירים שהגיעו בנקודה מסוימת למחיר שיא של 139$ לחבית, וזאת למרות הבקשה של וושינגטון להגדיל את מכסות הייצור. הפגיעה ביחסים גבתה מוושינגטון מחיר קונקרטי דווקא מצד בעלות בריתה האזוריות במהלך הכולל לבידוד מוסקבה. ארה"ב תיאלץ להשקיע בשיקום יחסיה עם מדינות המפרץ נוכח החשיבות העולה של המזה"ת בתחרות הגלובאלית מול רוסיה וסין, אך בשלב זה משבר האמון עם ההנהגות המקומיות מקרין על היכולת שלה להוביל מהלכים אסטרטגיים באזור.
בהקשר לישראל, הנפיצות הכוללת גוברת בזירה הצפונית ומול חמאס. המתיחות בין ישראל לאיראן עלתה מדרגה בעקבות הריגת קציני משמרות המהפכה בתקיפת המב"מ בסוריה. ההערכות לתגובה איראנית מסוריה, לצד המתיחות הגוברת מול חזבאללה שהתבטאה בניסיונות החדרת מזל"טים לשטח ישראל בעת האחרונה מעלה את רף המתח באזור. כמו כן, נראה כי הסוגיה הפלסטינית ירדה מסדר היום הבינלאומי והאזורי, ואין דחיפות לקדם מהלכים נוכח הקיפאון הכולל, הפיצול בזירה הפלסטינית, והעדר אנרגיה אזורית או קשב אמריקאי/בינלאומי לעסוק בסוגיה. הרמדאן הקרב מהווה הזדמנות עבור חמאס למנף את הנפיצות הבסיסית בחברה הפלסטינית לחיכוך מול ישראל תוך ביסוס מעמדו ככוח פוליטי לגיטימי ביום שאחרי אבו מאזן.
משמעויות לישראל
- ישראל מצליחה לבסס את מעמדה כמתווכת בין הצדדים במלחמה המסלימה באירופה בלי לשאת מחירים בשלב זה. עם זאת, מדיניות קליטת הפליטים הישראלית מייצרת נזק אסטרטגי, ופוגעת בדימוי של ירושלים בזירה הבינלאומית. ישראל חייבת לשנות את מדיניות קליטת הפליטים מאוקראינה הן בשל הצורך ההומניטארי-ערכי, והן בשל המחירים האסטרטגיים ארוכי הטווח בזירה הבינלאומית.
- ירושלים צריכה למצות את עמדת התיווך, ולא לשבור את הכלים עם רוסיה נוכח הסיכון לחופש הפעולה במב"מ בסוריה, עד לשלב בו עמדה זאת תעמוד בניגוד לאסטרטגיה ולאינטרס האמריקאי. ארה"ב היא בעלת הברית ההיסטורית והעיקרית של ישראל, ועל ירושלים לעצב את מדיניותה על בסיס הצורך לשמר את היחסים המיוחדים עימה, גם אם הדבר יוביל לחיכוך עם רוסיה באזור.
- הסכם הגרעין שעתיד להיחתם בין המעצמות לאיראן מחייב את ישראל להיערך בבניין כוח מותאם שיאפשר לירושלים יכולת פעולה עצמאית במעגל שלישי, לצד הידוק יחסיה האסטרטגיים עם מדינות האזור כדי להקרין עוצמה, לבסס הרתעה ולבלום מהלכי כוח של איראן.
- גם בהקשר זה, לברית האסטרטגית עם ארה"ב חשיבות מדרגה ראשונה נוכח הצורך לשמר את היתרון האיכותי של צה"ל, ולשדרג את שתוף הפעולה הביטחוני-צבאי כאמצעי לחיזוק העליונות הישראלית. חזרתה של המלחמה הקרה והתעצמות התחרות האסטרטגית מול רוסיה וסין, תשיב את חשיבות המזה"ת לאסטרטגיה האמריקאית ולסדר העדיפות של תפיסת הביטחון הלאומי שלה, נוכח האינטרס הגיאו-אסטרטגי, הביטחוני והאנרגטי. מצב זה מהווה הזדמנות לביסוס נכסיותה ומעמדה של ירושלים בראייה האמריקאית הכוללת של האזור.
- בנוסף, ישראל נדרשת לעצב אסטרטגיה ביטחונית אזורית יחד עם ארה"ב והמחנה הסוני (מדינות המפרץ, מצרים וירדן), תוך עיגון המחויבות של וושינגטון באמצעות הידוק השת"פ המבצעי והמודיעיני, וחיזוק מערכי ההגנה האזוריים.
- הנפיצות הגוברת מול איראן ובזירה הפלסטינית מחייבת הערכות מותאמת אך תוך הבנה כי הקשב העולמי ממוקד במשבר באוקראינה. ארה"ב תדרוש מישראל להימנע ממהלכים מסלימים באזור, וירושלים נדרשת לבחון כיצד היא "מנמיכה את הלהבות" מצד אחד אך שומרת את היכולת שלה לפעול מתחת לרף ההסלמה מול מהלכי איראן בסוריה ולבנון, וחמאס ברצ"ע וביהודה ושומרון.