שחרור כל החטופים במתווה אחד ומיידי - צו השעה
17 ביולי, 2025
למרות כל ההישגים המרשימים של צה"ל וכוחות הביטחון בכל זירות הלחימה, ניכר כי ישראל עדין לא גיבשה אסטרטגיה כוללת, שתאפשר לנצל את ההישגים בשדה הקרב לפירות מדיניים. בנסיבות הקיימות נדרש שינוי כיוון מיידי במדיניות ובהתנהלות הממשלה, כדי לשמר את העוצמה האסטרטגית של ישראל.
במה הדברים אמורים?
ראשית, החטופים עדיין נתונים בגיהינום ובסבל על אנושי. שחרורם המיידי של כולם, כמקשה אחת, חייבת להיות מטרת העל הדחופה ביותר של מדינת ישראל. מדובר בחובה הומניטארית, מוסרית ולאומית, בעלת הקרנות ישירות על הביטחון והחוסן הלאומי. יתרה מכך, כל עוד לא יוחזרו כל החטופים, תעמיק שקיעת ישראל בביצה העזתית ותתרחק האפשרות לקדם את תהליכי הנורמליזציה ההיסטוריים עם סעודיה ומדינות נוספות בעולם הערבי והמוסלמי.
חשוב להדגיש, כי האפשרות להחזרת כל החטופים בפעילות צבאית אינה ריאלית, אלא רק במתווה מדיני ובעסקה אחת. חמור מכך, המתווה עליו דנים כעת לשחרור 10 חטופים חיים ו-18 חללים בתמורה להפסקת אש ל-60 יום, עלול למנוע את האפשרות להחזיר את כולם, מה גם שהוא טומן בחובו צורך לבצע סלקציות אכזריות מי יחזור ומי לא.
יוזמת "עיר האוהלים" מהווה תוכנית עתירת סיכונים, שסיכויי מימושה נראים קטנים ביותר. התוכנית שלמעשה נועדה להכשיר את הקרקע להטלת ממשל צבאי, תוביל להשקעות בהיקפים של מיליארדי שקלים, הקמתה תארך חודשים רבים, ותחייב את צה"ל להשקעת תשומות רבות, בהיקפים גדולים של חיילים בסדיר ומילואים והקצאת תקציבים ומשאבים גדולים מאוד. לתוכנית תהינה השפעות שליליות על מערכות היחסים עם מדינות ערב. מצרים כבר הודיעה כי היא מתנגדת ליישוב מאות אלפי עזתים סמוך לגבולה, ואף איימה כי הדבר עלול להקרין לשלילה גם על הסכם השלום עם ישראל, שהינו אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר לביטחונה של המדינה.
הרעיונות השונים להקמת ממשל צבאי ולהוצאת מאות אלפי תושבי עזה למדינות ערב, אינם ריאליים והנזק הטמון בהם לישראל רב. מדינות ערב כבר דחו על הסף את תוכניתו של הנשיא טראמפ להגליית תושבי עזה. בראייתן, הסכמה לכך עלולה להצטייר בעולם הערבי כבגידה באינטרס הלאומי הפלסטיני ולהציב איום ישיר ליציבות המשטרים. קיימת סכנה שישראל תהפוך למדינה מבודדת, בעלת דימוי של מדינה קיצונית, שמעמדה הבינלאומי והמשפטי ילך ויתערער, על כל המשמעויות כבדות המשקל לעוצמתה הביטחונית, המדינית והכלכלית של ישראל.
תוכניות אלו עלולות לגרום לנזקים גם מול ממשל טראמפ, שלתפיסתו החלשת איראן ובעלות בריתה במרחב מייצרת הזדמנות להרחבת הסכמי אברהם בין ישראל לעולם הערבי. ניתן ללמוד מן המשבר באוקראינה, שבו למרות הקשרים המיוחדים בין הנשיאים טראמפ לפוטין, חלה לאחרונה התערערות במערכות היחסים בין המעצמות, בשל המדיניות הנוקשה של פוטין.
מיטוט שלטון החמאס מחייב, לצד הפעילות הצבאית, גיבוש תוכנית מדינית, בשיתוף פעולה עם ארה"ב, מדינות ערב ואירופה, שתוביל לעיצוב שלטון חלופי. זאת, תוך שילוב גורמים פלסטינים. מדובר בתנאי הכרחי לנכונות של מדינות ערב להשקיע את עשרות מיליארדי הדולרים הנדרשים לשיקום הרצועה, שהינו אזור מוכה אסון. בה-בעת, ישראל צריכה להמנע משלטון צבאי ברצועה וממלחמת התשה ממושכת, שתמשיך לגבות מחירים יקרים בחיי הלוחמים.
אירועי האלימות הקשים בסוריה נגד העדה הדרוזית ממחישים כי נדרשת בחינה מעמיקה של אופיו של המשטר החדש בדמשק בהנהגת אל-ג'ואלני, אשר מנסה להציג חזות מתונה בעיני מדינות העולם. הפעילות של צה"ל נועדה לייצר משוואה ברורה של הגנה על העדה הדרוזית, כחלק מהברית ההיסטורית בינה לבין מדינת ישראל. בכל מקרה, הסדרה אפשרית בסוריה, בחסות אמריקנית, צריכה לשמש כמודל גם בזירות אחרות, בדגש על עזה - ניצול הפעילות הצבאית לעשייה מדינית שתאפשר לממש את ההישגים בזירת הלחימה.
האתגר האיראני - ישראל רשמה לזכותה הצלחה צבאית מרשימה והיסטורית בפגיעה במערכי הגרעין והטק"ק של איראן. אולם כיום כבר ברור, כי אלו לא הושמדו, והמוטיבציה של המשטר הרצחני בטהראן להכחיד את מדינת ישראל נותרה בעינה. מכאן עולה, כי נדרש מעשה מדיני בדמות סיום המלחמה בעזה והתקדמות בתהליכי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב. לכך יש חשיבות רבה ליכולת ההתמודדות ארוכת הטווח של מדינת ישראל עם האיום האיראני הרב-מימדי. במקביל, יש צורך להעמיק את התיאום האסטרטגי והביטחוני עם ארה"ב כדי להבטיח שאיראן לא תפעל לשקם את יכולותיה.
החוסן הלאומי
המהלכים המתבצעים בימים אלו לריסוק מערכות אכיפת החוק מציבים איום מוחשי על צביונה של ישראל כמדינה דמוקרטית-ליברלית, כמו גם על מבנה ואופי הממשל. מדובר, בראש ובראשונה, בניסיונות של הממשלה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ולקדם חוק השתמטות מצה"ל.
החלשת כוחו של הייעוץ המשפטי לממשלה והשתלטות שר המשפטים עליו, היא למעשה שהממשלה מקבלת שליטה מלאה על היכולת להניע ולבצע מהלכים ולהוציא אל הפועל החלטות ללא מגבלה משפטית או חוקית. זאת, מבלי שהגורם המוסמך לכך יוודא כי היא פועלת בהתאם לעקרונות החוק והדמוקרטיה.
בתחום הגיוס מוסיפה הממשלה לנסות ולקדם מתווה חקיקה שיעניק פטור מגיוס לאוכלוסיות חרדיות רחבות מאוד ובמקביל ימנע הטלת סנקציות משמעותיות על אלו שיצטרכו להתגייס וישתמטו. זאת בשעה שמאות אלפי חיילי מילואים מבצעים סבב מילואים שלישי בתוך שנה, הכולל מאות ימי מילואים ובזמן שעסקיהם ומשפחותיהם מתפרקים. לעניין זה השלכות ביטחוניות, חברתיות וכלכליות רחבות.
לפיכך, על ממשלת ישראל לעצור לאלתר את כל מהלכי ההפיכה המשטרית. בראש ובראשונה, עליה לבטל את ההליכים נגד היועמ"שית לממשלה ולחזור לפעול בהתאם לעקרונות הדמוקרטיה והפרדת הרשויות, כמקובל בכל מדינה דמוקרטית אחרת. במקביל על הממשלה לעצור את מתווה ההשתמטות של החרדים ולחוקק חוק העומד בעקרונות שקבעו היועמ"שית ובג"צ ולפעול לגיוס כלל האוכלוסייה החרדית באופן שווה תוך נקיטת מהלכי אכיפה יעילים.
ראשית, החטופים עדיין נתונים בגיהינום ובסבל על אנושי. שחרורם המיידי של כולם, כמקשה אחת, חייבת להיות מטרת העל הדחופה ביותר של מדינת ישראל. מדובר בחובה הומניטארית, מוסרית ולאומית, בעלת הקרנות ישירות על הביטחון והחוסן הלאומי. יתרה מכך, כל עוד לא יוחזרו כל החטופים, תעמיק שקיעת ישראל בביצה העזתית ותתרחק האפשרות לקדם את תהליכי הנורמליזציה ההיסטוריים עם סעודיה ומדינות נוספות בעולם הערבי והמוסלמי.
חשוב להדגיש, כי האפשרות להחזרת כל החטופים בפעילות צבאית אינה ריאלית, אלא רק במתווה מדיני ובעסקה אחת. חמור מכך, המתווה עליו דנים כעת לשחרור 10 חטופים חיים ו-18 חללים בתמורה להפסקת אש ל-60 יום, עלול למנוע את האפשרות להחזיר את כולם, מה גם שהוא טומן בחובו צורך לבצע סלקציות אכזריות מי יחזור ומי לא.
יוזמת "עיר האוהלים" מהווה תוכנית עתירת סיכונים, שסיכויי מימושה נראים קטנים ביותר. התוכנית שלמעשה נועדה להכשיר את הקרקע להטלת ממשל צבאי, תוביל להשקעות בהיקפים של מיליארדי שקלים, הקמתה תארך חודשים רבים, ותחייב את צה"ל להשקעת תשומות רבות, בהיקפים גדולים של חיילים בסדיר ומילואים והקצאת תקציבים ומשאבים גדולים מאוד. לתוכנית תהינה השפעות שליליות על מערכות היחסים עם מדינות ערב. מצרים כבר הודיעה כי היא מתנגדת ליישוב מאות אלפי עזתים סמוך לגבולה, ואף איימה כי הדבר עלול להקרין לשלילה גם על הסכם השלום עם ישראל, שהינו אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר לביטחונה של המדינה.
הרעיונות השונים להקמת ממשל צבאי ולהוצאת מאות אלפי תושבי עזה למדינות ערב, אינם ריאליים והנזק הטמון בהם לישראל רב. מדינות ערב כבר דחו על הסף את תוכניתו של הנשיא טראמפ להגליית תושבי עזה. בראייתן, הסכמה לכך עלולה להצטייר בעולם הערבי כבגידה באינטרס הלאומי הפלסטיני ולהציב איום ישיר ליציבות המשטרים. קיימת סכנה שישראל תהפוך למדינה מבודדת, בעלת דימוי של מדינה קיצונית, שמעמדה הבינלאומי והמשפטי ילך ויתערער, על כל המשמעויות כבדות המשקל לעוצמתה הביטחונית, המדינית והכלכלית של ישראל.
תוכניות אלו עלולות לגרום לנזקים גם מול ממשל טראמפ, שלתפיסתו החלשת איראן ובעלות בריתה במרחב מייצרת הזדמנות להרחבת הסכמי אברהם בין ישראל לעולם הערבי. ניתן ללמוד מן המשבר באוקראינה, שבו למרות הקשרים המיוחדים בין הנשיאים טראמפ לפוטין, חלה לאחרונה התערערות במערכות היחסים בין המעצמות, בשל המדיניות הנוקשה של פוטין.
מיטוט שלטון החמאס מחייב, לצד הפעילות הצבאית, גיבוש תוכנית מדינית, בשיתוף פעולה עם ארה"ב, מדינות ערב ואירופה, שתוביל לעיצוב שלטון חלופי. זאת, תוך שילוב גורמים פלסטינים. מדובר בתנאי הכרחי לנכונות של מדינות ערב להשקיע את עשרות מיליארדי הדולרים הנדרשים לשיקום הרצועה, שהינו אזור מוכה אסון. בה-בעת, ישראל צריכה להמנע משלטון צבאי ברצועה וממלחמת התשה ממושכת, שתמשיך לגבות מחירים יקרים בחיי הלוחמים.
אירועי האלימות הקשים בסוריה נגד העדה הדרוזית ממחישים כי נדרשת בחינה מעמיקה של אופיו של המשטר החדש בדמשק בהנהגת אל-ג'ואלני, אשר מנסה להציג חזות מתונה בעיני מדינות העולם. הפעילות של צה"ל נועדה לייצר משוואה ברורה של הגנה על העדה הדרוזית, כחלק מהברית ההיסטורית בינה לבין מדינת ישראל. בכל מקרה, הסדרה אפשרית בסוריה, בחסות אמריקנית, צריכה לשמש כמודל גם בזירות אחרות, בדגש על עזה - ניצול הפעילות הצבאית לעשייה מדינית שתאפשר לממש את ההישגים בזירת הלחימה.
האתגר האיראני - ישראל רשמה לזכותה הצלחה צבאית מרשימה והיסטורית בפגיעה במערכי הגרעין והטק"ק של איראן. אולם כיום כבר ברור, כי אלו לא הושמדו, והמוטיבציה של המשטר הרצחני בטהראן להכחיד את מדינת ישראל נותרה בעינה. מכאן עולה, כי נדרש מעשה מדיני בדמות סיום המלחמה בעזה והתקדמות בתהליכי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב. לכך יש חשיבות רבה ליכולת ההתמודדות ארוכת הטווח של מדינת ישראל עם האיום האיראני הרב-מימדי. במקביל, יש צורך להעמיק את התיאום האסטרטגי והביטחוני עם ארה"ב כדי להבטיח שאיראן לא תפעל לשקם את יכולותיה.
החוסן הלאומי
המהלכים המתבצעים בימים אלו לריסוק מערכות אכיפת החוק מציבים איום מוחשי על צביונה של ישראל כמדינה דמוקרטית-ליברלית, כמו גם על מבנה ואופי הממשל. מדובר, בראש ובראשונה, בניסיונות של הממשלה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ולקדם חוק השתמטות מצה"ל.
החלשת כוחו של הייעוץ המשפטי לממשלה והשתלטות שר המשפטים עליו, היא למעשה שהממשלה מקבלת שליטה מלאה על היכולת להניע ולבצע מהלכים ולהוציא אל הפועל החלטות ללא מגבלה משפטית או חוקית. זאת, מבלי שהגורם המוסמך לכך יוודא כי היא פועלת בהתאם לעקרונות החוק והדמוקרטיה.
בתחום הגיוס מוסיפה הממשלה לנסות ולקדם מתווה חקיקה שיעניק פטור מגיוס לאוכלוסיות חרדיות רחבות מאוד ובמקביל ימנע הטלת סנקציות משמעותיות על אלו שיצטרכו להתגייס וישתמטו. זאת בשעה שמאות אלפי חיילי מילואים מבצעים סבב מילואים שלישי בתוך שנה, הכולל מאות ימי מילואים ובזמן שעסקיהם ומשפחותיהם מתפרקים. לעניין זה השלכות ביטחוניות, חברתיות וכלכליות רחבות.
לפיכך, על ממשלת ישראל לעצור לאלתר את כל מהלכי ההפיכה המשטרית. בראש ובראשונה, עליה לבטל את ההליכים נגד היועמ"שית לממשלה ולחזור לפעול בהתאם לעקרונות הדמוקרטיה והפרדת הרשויות, כמקובל בכל מדינה דמוקרטית אחרת. במקביל על הממשלה לעצור את מתווה ההשתמטות של החרדים ולחוקק חוק העומד בעקרונות שקבעו היועמ"שית ובג"צ ולפעול לגיוס כלל האוכלוסייה החרדית באופן שווה תוך נקיטת מהלכי אכיפה יעילים.