ישראל - עת לגיבוש אסטרטגיה

נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד

21 באוקטובר, 2021
26-3-20main-...

המערכת האזורית משקיעה בבניין כוח והתעצמות ונמנעת ככל הניתן מהפעלת כוח, תוך גידור עימותים והימנעות מהסלמה רחבה. במישור המדיני, כוחות יריבים פועלים להנמכת הלהבות, חיזוק היחסים הבילטראליים וביסוס ערוצי תקשורת, וזאת נוכח אתגרי הפנים המתעצמים, המשבר הבריאותי והכלכלי המחריף, איום חזרתו של הטרור הקיצוני, ומדיניות הממשל האמריקאי הממוקדת בתחרות האסטרטגית עם סין.

דינמיקה זאת מגלמת אתגר אסטרטגי עבור ישראל נוכח העובדה כי איראן וסוריה, שנתפסו עד כה כמדינות טרור לא לגיטימיות המציבות איום ליציבות האזורית, ונתונות לסנקציות בינלאומיות, עוברות בחודשים האחרונים תהליך הכשרה איטי אך עקבי בזירה האזורית.

 
המשחק האזורי:
סעודיה חותרת לשיכוך המתיחות מול איראן במטרה להימנע מהסלמה צבאית, ולנרמל עימה את היחסים הבילטראליים. מהלך זה מבטא את החשש של ריאד מהעדרו של גיבוי אמריקאי במידה ויתלקח עימות בין המדינות, את הלאות מן המערכה המתמשכת בתימן והרצון לקדם פתרון מדיני בתיווך איראני, וכן את הצורך לבסס יחסים תקינים שיאפשרו את מימוש הרפורמות הכלכליות מרחיקות הלכת שמבקש יורש העצר הסעודי לקדם.

קונקרטית, במידה והמגעים בין סעודיה ואיראן יובילו לחידוש היחסים הבילטראליים, לפתיחת שגרירויות ולנורמליזציה בין המדינות, הדבר ישליך באופן ישיר גם על היחסים של מדינות ערב נוספות כלפי טהראן. בהמשך לכך, שר החוץ הירדני
שוחח עם שר החוץ האיראני בנוגע לצורך בפיתוח היחסים המדיניים, וחיזוק הקשר האסטרטגי בין המדינות. מגמה זאת, מאתגרת את לכידות הברית האזורית נגד איראן, שנבנתה על ידי הממשל האמריקאי הקודם, ונתפסה כמרכיב מהותי באסטרטגיה הישראלית להפעלת לחץ אזורי ובינלאומי על טהראן.

בנוסף, בחודשים האחרונים, ירדן, מצרים, איחוד האמירויות וסעודיה מחממות את היחסים עם דמשק, למרות העובדה שהמשטר של אסד עדיין מצוי תחת משטר סנקציות אמריקאי. השיחה של המלך עבדאללה עם נשיא סוריה (3 אוקטובר) סימנה קפיצת מדרגה ביחסים הבילטראליים בין המדינות, וסוללת את הדרך למדינות נוספות לקדם קשרים מדיניים וכלכליים עם משטר אסד. מצרים אשר מתואמת עם ירדן בהקשר זה,
קוראת לחיזוק היציבות והריבונות הסורית, ופועלת להעברת צינור הגז ללבנון דרך סוריה.

במקביל, איראן ממשיכה להשקיע בהתבססות ובהשפעה האזורית, לצד פרוליפרציה של יכולות בליסטיות, אמל"ח מתקדם, מימון והכוונה של מיליציות וכוחות שלוחים במרחב. עם זאת, האסטרטגיה האזורית של איראן נתקלת בשורה של אתגרים שמעמידים במבחן המעשה את יכולתם לממשה, ובמוקד לבנון ועיראק.
לבנון על סף תהום:
המשבר הכלכלי והפוליטי החריף שמלווה את המדינה בחודשים האחרונים, התדרדר להתנגשות אלימה בין שיעים ונוצרים, שהעלה את החשש מהתלקחות מלחמת אזרחים נוספת במדינה. העימות התרחש במהלך הפגנה של תומכי חזבאללה ואמל נגד השופט טארק אל-ביטאר המנהל חקירה בנוגע לפיצוץ המחסן בנמל ביירות (אוגוסט 2020). חזבאללה אשר חושש מתוצאות החקירה קורא להדחת השופט אשר לטענתו פועל ממניעים זרים.

 ההפגנה שחלפה בסמוך לשכונה נוצרית נתקלה בירי צלפים, ולחילופי אש שנמשכו מספר שעות ברחובות העיר. העימות הצבאי הקשה, לצד המשבר הכלכלי והפוליטי המתמשך במדינה, מחזקים את הקולות נגד חזבאללה והמעורבות האיראנית במדינה. מנגד, חזבאללה מחזיק במנופים פוליטיים, אזרחיים וצבאיים ואין בכוונתו לאפשר להחלשת מעמדו בזירת הפנים. היציבות שברירית, וזיכרון מלחמת האזרחים הארוכה והעקובה מדם (1975- 1990) מהווה את אחד המרסנים המרכזיים מהתדרדרות להסלמה רחבה, אך אין הדבר מהווה ערובה כי ניתן יהיה להימנע מכך נוכח העמדות המקוטבות.

מבחינת איראן, לבנון מהווה את השחקן המרכזי בציר ההתנגדות שנועד להרתיע ולפעול מול ישראל בהינתן הצורך. בהמשך לכך, איראן פועלת לחיזוק היציבות במדינה באמצעות העברת
משלוחי נפט, וביצור מעמדו של חזבאללה כבא כוחה.
"מהפך" בעיראק:
הבחירות שהתקיימו השבוע הסתיימו בתבוסה של המיליציות הפרו-איראניות, ובעליית כוחו של איש הדת השיעי, הלאומי העיראקי, הפופולארי מקתדא אל-צדר אשר נודע בשנים האחרונות כ"ממליך המלכים" בפוליטיקה המקומית. אל-צדר מתנגד לכל מעורבות חיצונית בענייניה הפנימיים של עיראק, בין אם זאת מעורבות אמריקאית נגדה אף נלחם ב-2003, או איראנית אותה ביקר בפומבי בשל בחישתה בפוליטיקה העיראקית. אל-צדר הצהיר לאחר קבלת התוצאות כי: "הנשקים חייבים להיות מופקדים בידי המדינה, ואסור לשום גורם אחר להחזיק או לעשות שימוש בנשק חוץ מהמדינה. הגיע הזמן שאנשים יחיו בשלום, ללא כיבוש או טרור". במקביל, אל-צדר העביר מסר לוושינגטון בציינו כי פעולת כל השגרירויות מתקבלת בברכה, כל עוד אינן חותרות תחת ריבונות המדינה. בכך סיפק אל-סדר לגיטימציה להמשך התמיכה האמריקאית במדינה.  

מנהיג גוש "אל-פתח" (הניצחון) האדי אל-עמרי, אשר מהווה מסגרת של מפלגות הנתמכות על ידי המיליציות הפרו-איראניות בעיראק ומאוגדות בארגון "הגיוס העממי" ("אל-חשד אל-שעבי"), שכוחן בפרלמנט פחת באופן משמעותי בעקבות הבחירות, הצהיר כי הם לא מקבלים את תוצאות הבחירות וכי לא יתפרקו מנשקם.

תוצאות הבחירות פוגעות בתוכניות של איראן בעיראק, ומעמידות משקל נגד לאינטרסים ולמהלכים האיראניים בזירה, מהן טהראן לא תוכל להתעלם. במידה ולא תימצא
נוסחת פשרה פוליטית בין גוש המפלגות בהובלת אל-צדר למיליציות הפרו-איראניות באופן שיאפשר את כניסתן לממשלה, הסיכוי לחיכוך אלים בין הצדדים גובר. בכל מקרה, הנפיצות בזירה העיראקית גוברת, ואיראן תפעל לשמר את נכסיה נוכח הערכתה כי הנוכחות האמריקאית במדינה לקראת סיום.
המו"מ להסכם הגרעין לא מתקדם:
המשטר בטהראן לא מראה עד כה נכונות לשוב להסכם, וממשיך לקדם את פרויקט הגרעין. מזכיר המדינה האמריקאי הצהיר כי וושינגטון מאמינה בפתרון דיפלומטי ובחזרה להסכם הגרעין, אך ציין כי הזמן של טהראן לשוב להסכם אוזל, וכי אם חלון ההזדמנויות ייסגר, וושינגטון "תשקול אפשרויות אחרות" (13 אוקטובר). עם זאת, האסטרטגיה האמריקאית הנגלית במזרח התיכון מבליטה את הרתיעה שלה מהפעלת כוח צבאי ומהיגררות למערכה נוספת באזור, כאשר סדר העדיפות הלאומי-ביטחוני מופנה באופן ברור לתחרות האסטרטגית מול סין.

בהמשך ישיר לכך, איראן ממשיכה לפתח יכולות העשרה ולצבור ידע וטכנולוגיה אשר עתידים לבסס אותה כמדינת סף. האסטרטגיה האיראנית נגזרת מההערכה כי ארה"ב נחושה לשוב להסכם הגרעין, ולכן קיים בתפיסתה מרחב מיקוח המאפשר ניהול מחושב של המגעים עם וושינגטון והזירה הבינלאומית
המלצות
ממשלת ישראל נדרשת לנצל את תקופת הרגיעה הביטחונית לטובת הערכות ובניין כוח לצורך ההתמודדות העתידית עם האיומים המתהווים. 
  • ישראל נדרשת לנצל את השקט הביטחוני היחסי ולהשקיע בהערכות ובניין כוח, נוכח מגמות ההתעצמות וההתבססות הצבאית האזורית שמובלות על ידי איראן, תוך עיצוב אסטרטגיה כוללת שתיתן מענה למאמצי ההתבססות וההשפעה האיראנית באזור, וההתקדמות של טהראן לעבר יכולת סף גרעינית.
  • התיאום האסטרטגי עם ארה"ב חיוני לצורך עצירת פרויקט הגרעין האיראני, ולניהול המערכה האזורית לבלימת ההשפעה וההתבססות האיראנית. תכנון אסטרטגי-אופרטיבי משותף להתמודדות עם אתגר הגרעין האיראני נדרש, נוכח ההשלכות מרחיקות הלכת של "איראן גרעינית" על המערכת האזורית והעולמית, ועל ההשפעה והיציבה של וושינגטון במזה"ת.
     
  • לצד זאת, ירושלים צריכה לחזק את מערך הבריתות האזורי שלה: במעגל ראשון עם ירדן ומצרים, במזרח הים התיכון עם קפריסין, ויוון, ובמעגל שלישי עם מדינות המפרץ ואפריקה. מערך בריתות מסועף יחזק את היציבה הישראלית, ויאפשר הקרנת כוח אזורית ברמה האסטרטגית והאופרטיבית.
     
  • "כל האופציות על השולחן" - ישראל צריכה לבנות יכולת צבאית אמינה שתהווה מנוף להפעלת לחץ דיפלומטי לגיבוש הסכם גרעין חדש שמתכתב עם דרישות הביטחון הלאומי שלה, ולצד זאת תוכל גם לשמש כאופציה ריאלית להפעלת כוח נגד מתקני הגרעין במידה וכלו כל הקיצים.
     
  • המשבר החריף בלבנון, ותוצאות הבחירות בעיראק מציגים פוטנציאל להתגבשות כוחות אזוריים המבקשים לפעול בתיאום עם המערכת הבינלאומית והאזורית לבלימת ההשפעה האיראנית, וחיזוק ריבונותם. ירושלים צריכה להיזהר ולא להיגרר למערבולת הפוליטית הפנים-לבנונית, אך לתמוך מאחורי הקלעים בכוחות המבקשים לצמצם את ההשפעה האיראנית וחזבאללה במדינה.