סדר עולמי במשבר
משמעויות לישראל
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
2 במרץ, 2022
רוסיה מבקשת לשנות את כללי המשחק באירופה, ואת הסדר העולמי שהתעצב לאחר סיום המלחמה הקרה. המתקפה הכוללת על אוקראינה לא נועדה רק להחליף את השלטון ל-"שלטון בובות" רוסי, אלא באה להעביר מסר למערב ובעיקר לארה"ב, כי רוסיה לא תהסס להפעיל כוח כדי לשמר את "גבולותיה האסטרטגיים", תוך נכונות לצאת למלחמה שמטרתה ארוכת הטווח היא לסיים את ההגמוניה האמריקאית העולמית, ולבסס סדר עולמי מולטילטרלי שמבטא נאמנה את חשיבותה ומרכזיותה של רוסיה.
המערב בהנהגת ארה"ב מוביל מדיניות של לחץ כולל, שמטרתו לבלום את התוקפנות הרוסית, לגבות ממנה מחיר כלכלי כבד, ולהפכה למדינה "מצורעת" בזירה הבינלאומית. ארה"ב אשר מנצחת על הקואליציה המערבית פועלת מתחת לסף המלחמה הישירה עם רוסיה, אך מפעילה כלים מדיניים וכלכליים חסרי תקדים.
מאזן הביניים האסטרטגי
הנשיא ביידן נכנס למשבר כאשר הוא נתקל בקשיים רבים מבית ומחוץ - פופולאריות יורדת בקרב הציבור, ביקורת גוברת נוכח המצב הכלכלי, הנסיגה הכאוטית מאפגניסטאן והסכם הגרעין המתגבש עם איראן, ומעל הכל הפגיעה בדימוי העוצמה וכוח ההרתעה של ארה"ב בעולם.
ההבנה השוררת בוושינגטון היא כי המשבר באוקראינה ישליך באופן ישיר על המשך הקדנציה של הנשיא ביידן, על הישרדותו הפוליטית, המורשת שלו כנשיא, ועל מעמדה של ארה"ב ככוח עולמי הגמוני, והמדיניות נגזרת מהבנה זאת.
וושינגטון הבהירה עוד לפני תחילת הקרבות כי לא תסייע צבאית לאוקראינה, עימה אין לה ברית הגנה צבאית, וכי לא תיגרר למערכה מול רוסיה שעלולה להדרדר למלחמת עולם שלישית. לצד זאת, ארה"ב הצליחה לאחד את נאט"ו, לגבש קואליציה אפקטיבית הכוללת את האיחוד האירופאי, אוסטרליה, ניו זילנד, טאיוואן ויפן, ולהוביל מהלכים חסרי תקדים שמטרתם להביא לפגיעה כלכלית קשה ברוסיה, ולבידודה בזירה העולמית תוך מיתוגה ככוח ראקציוני שחותר תחת היציבות העולמית.
בשלב זה התגובה של המערב מתמקדת בסנקציות כלכליות תקדימיות, תגבור כוחות צבאיים באירופה, סגירת המרחב האווירי (ובהמשך הימי) האירופי למטוסים רוסים, וסיוע צבאי לאוקראינה, לצד מערכה דיפלומטית שעיקרה השחרה ודה-לגיטימציה של רוסיה במערכת הבינלאומית, והובלת מהלכי גינוי במועצת הביטחון ובעצרת הכללית של האו"ם. המהלכים של המערב מתואמים כדי להעצים את האפקטיביות שלהם, ומדורגים באופן שממחיש למוסקבה את המחיר העתידי שהיא צפויה לשלם.
סין מתואמת עם רוסיה ומבקשת לפרק את הסדר העולמי האמריקאי, ולקדם את אסטרטגיית "הדרך והחגורה" כאמצעי להרחיב את השפעתה הכלכלית והפוליטית. עם זאת, אין משמעות הדבר כי סין תנצל את המשבר, ותקרא תגר באופן ישיר על ארה"ב ועל המערב באמצעות הסלמה בחזית נוספת. האסטרטגיה הסינית היא ארוכת טווח, וחותרת לבסס בהדרגה השפעה עולמית. כך, סין נמנעה בהצבעת הגינוי במועצת הביטחון נגד רוסיה באופן שנתפס כהצלחה של המערב בבידוד מוסקבה. עם זאת, במידה וארה"ב תפגין חולשה ותאפשר למוסקבה לממש את יעדיה האסטרטגיים, בייג'ין ככל הנראה לא תהסס למנף זאת, ולקדם מהלכי כוח משלה בים סין הדרומי.
האם הסנקציות הכלכליות אפקטיביות? הסנקציות הכלכליות שמוביל המערב כוללות סנקציות על רוב המגזר הפיננסי-בנקאי הרוסי, עם החרגה בשלב זה של סקטור האנרגיה נוכח התלות האירופית. בנוסף, הוכרזו סנקציות אישיות על הנשיא פוטין, שר החוץ לברוב ועל בכירים נוספים בהנהגה הפוליטית הרוסית.
נכון לעתה, רוסיה לא איבדה את היציבות הפיננסית שלה נוכח יתרות המט"ח והזהב שצברה (כ-630 מיליארד דולר), והערכותה של המדינה מבעוד מועד לתרחיש הסנקציות, גם באמצעות חיזוק קשריה האסטרטגיים עם סין. עם זאת, ההשפעה של הסנקציות היא ארוכת טווח, והאפקטיביות שלהן תבחן נוכח היכולת של המערב לשמרן לאורך זמן, ולהעצים את הבידוד של הכלכלה הרוסית באופן יעיל.
נשק "יום הדין" של ניתוק הכלכלה הרוסית ממערכת הסליקה הבינלאומית (SWIFT) הופעל חלקית על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי ובריטניה שהודיעו על ניתוק בנקים נבחרים מהמערכת, לצד העצמת המגבלות על הבנק המרכזי הרוסי. מהלך זה יקשה על מוסקבה לעשות שימוש ביתרות המט"ח ולנהל עסקאות בינלאומיות, יפגע ביכולת שלה לייצא ולייבא, יפחית את המוטיבציה של שחקנים לעשות עסקים עם רוסיה, ויחליש מהותית את מוסדותיה הפיננסיים. מנגד, רוסיה כבר הוכיחה עמידות לסנקציות ויכולת להעביר את הכספים דרך מדינות שלא מוכללות בסנקציות.
המימד ההיסטורי: המערכה הרוסית באוקראינה מוצגת במוסקבה ובקייב במונחים היסטוריים, והשימוש החוזר ונשנה בסמלים ובמטפורות מתקופת מלחמת העולם השנייה בשני צדי המתרס, ממחישים את חשיבות הרגע ההיסטורי ואת הפוטנציאל שלו להפוך לנקודת מפנה במאזן הכוחות העולמי. רוסיה מחוייבת למערכה הצבאית באוקראינה, אותה היא תופסת כמערכה על אורח החיים הרוסי, על בלימת ההשפעה המערבית וההתקרבות של נאט"ו לגבולותיה, ועל הרצון שלה להשיב את מעמדה ומקומה המרכזי בסדר עולמי רב-קוטבי. ארה"ב והמערב מנהלים קרב בלימה שמטרתו לתחם את המלחמה באוקראינה, לגבות ממוסקבה מחיר כבד לכלכלתה ולמעמדה העולמי, ולבסס הרתעה אפקטיבית שתמנע מרוסיה להרחיב את הלחימה לזירות נוספות. וושינגטון מודעת להשלכות ההיסטוריות של המהלך הרוסי על הסדר העולמי, וכן על מחיר הכשלון של המערב לתחרות האסטרטגית מול סין.
משמעויות
- רוסיה תופסת את המערכה באוקראינה כשלב באסטרטגיה ארוכת טווח של חזרה למרכז הבמה העולמית כמעצמת על, ובמה להפגנת עוצמה צבאית ולביסוס הרתעה אפקטיבית מול נאט"ו וארה"ב. עם זאת, הפלישה לאוקראינה עלולה להפוך ל-"ניצחון פירוס" עבור מוסקבה בטווח הבינוני-ארוך, נוכח המחירים הכבדים שתאלץ לשלם בזירה המדינית, בכלכלה ובזירת הפנים. ההנחייה של פוטין לכוחות הגרעין לעבור למצב כוננות גבוה נוכח "ההצהרות התוקפניות של נאט"ו", מעידים על הלחץ בו שרויה מוסקבה נוכח אפקטיביות המהלכים של המערב שגובים מחירים חסרי תקדים.
- ההחלטה על ניהול מו"מ ללא תנאים מוקדמים בין אוקראינה ורוסיה בגבול עם בלארוסיה, התקבלה על רקע אי הצלחתה של רוסיה להכריע את המערכה בבליץ, למרות יחסי הכוחות הצבאיים שנטו בבירור לצידה. קיומו של המו"מ מבטא הישג לממשלת אוקראינה שמצליחה עד כה לעמוד במתקפה הצבאית, אך אין הוא מעיד בהכרח על סיכויי הצלחתו. בכל מקרה, ניצחון צבאי רוסי בשדה הקרב לא יוביל לניצחון אסטרטגי ארוך טווח, נוכח ההתנגדות העממית רחבת ההיקף לכיבוש הרוסי, והעדר הלגיטימציה הבינלאומית.
- האסטרטגיה של המערב בהנהגת ארה"ב נועדה לגבות מרוסיה מחיר כבד, שיוביל לאורך זמן לריסוק כלכלתה, להפוך אותה למדינה "מצורעת" בזירה הבינלאומית, ולבסס הרתעה צבאית אפקטיבית בשטחי נאט"ו. המערב מנסה להימנע מעימות צבאי ישיר, ומהדרדרות למלחמה כוללת, אך בוחן את המלחמה באוקראינה כחלק מהמערכה הכוללת על הסדר העולמי, ולכן לא יירתע מהמשך הפעלת לחץ כולל מתחת לרף המלחמה. בהקשר זה, המשבר באוקראינה מהווה מבחן מנהיגות עבור הנשיא ביידן, אשר עד כה עמד בו בהצלחה.
- בנוסף, ארה"ב דורשת מבעלות בריתה בעולם "ליישר קו" עם מדיניות הענישה והגינוי. לאורך זמן, היכולת של מדינות לשמר ניטראליות במערכה המסלימה בין המערב לרוסיה תהיה קשה, וגם לה יהיו מחירים. במצב עניינים זה, האפשרות להרחבת גבולות המערכה ולמיסקלקולציה גוברת.
- ישראל בשלב זה מנסה "ללכת בין הטיפות" נוכח האיום שמציבה רוסיה על חופש הפעולה של ישראל במערכה לבלימת ההתבססות האיראנית בסוריה. עם זאת, נוכח דרישה ברורה שתוצב בפניה על ידי ארה"ב ואירופה, על ירושלים יהיה "ליישר קו" עם המדיניות של בעלת בריתה האסטרטגית, ולהציג תמיכה מלאה בוושינגטון, למרות המחירים שהדבר עלול לגרור במב"מ ובמערכת האזורית.
- תוצאת לוואי נוספת של המלחמה באוקראינה היא עיכוב אפשרי של גיבוש הסכם הגרעין בווינה. המו"מ שנמצא בשלביו הסופיים לקראת חתימה מחודשת של ההסכם, עלול להיעצר בגלל חוסר יכולת של המעצמות לעבוד יחד ולסכמו. מנגד, תרחיש מסוכן של מהלך אמריקאי שנועד "לנקות את השולחן" ולחתום על הסכם גרעין במהירות ובאופן שמאפשר מיקוד ברוסיה, יאתגר עמוקות את האינטרס הביטחוני-אסטרטגי של ישראל. במצב זה, ישראל נדרשת לחזק את שתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב, ולהשקיע בבניין כוח שיאפשר לה יכולת פעולה ישירה מול איראן ביום פקודה, לצד המשך השקעה בבלימת ההתבססות האיראנית בסוריה.
- המלחמה באוקראינה מבליטה שוב את חשיבותו של הכוח הצבאי, והצורך בביסוס עליונות צבאית במלחמה המודרנית. במידה וייחתם הסכם הגרעין לישראל תהיה ארכה של עשור להערך למערכה מול איראן, לצד הצורך לבלום את שלוחיה האזוריים של טהראן. צה"ל נדרש לפתח אסטרטגיה שתאפשר לו יכולת להכריע איומים במעגל ראשון, לצד השקעה בבניין כוח ייעודי והעמקת הקשרים המדיניים והביטחוניים עם העולם הערבי, שתאפשר לו יכולת פעולה אפקטיבית במעגל שלישי.
- כמו כן, המתיחות הגוברת ברצועת עזה וביהודה ושומרון לקראת חג הרמדאן, והפרובוקציות הגוברות של חזבאללה בגבול הצפוני, המתבטאות בהחדרת כטב"מים לשטח ישראל, מעלות את הנפיצות באזור. ארה"ב תדרוש ככל הנראה מישראל "שקט תעשייתי" שיאפשר לה להתמקד ברוסיה, ולהימנע ממהלכים מסלימים. ירושלים חייבת לקחת בחשבון את ההקשר האסטרטגי הרחב, את חוסר היכולת של וושינגטון להפנות קשב ומשאבים לזירות אחרות, ולצמצם ככל הניתן את הנפיצות בצפון ומול הפלסטינים.