עת לחשיבה אחרת
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
20 בינואר, 2022
המציאות האסטרטגית משתנה ומחייבת יוזמה מדינית-ביטחונית שתיתן מענה לאיומים ולהזדמנויות שהיא טומנת בחובה. ישראל נהנית מיציבות ביטחונית וכלכלית, מצויה בברית אסטרטגית עם ארה"ב, מקיימת שת"פ אסטרטגי עם המדינות הסוניות במסגרת "הסכמי אברהם", ומחזיקה ביתרון צבאי ברור על פני יריביה האזוריים. עם זאת, האסטרטגיה האיראנית הכוללת אשר חותרת בהתמדה, וביתר שאת בשנתיים האחרונות, לחזק את השפעתה האזורית באמצעות הפעלת כוח ודחיקת ארה"ב ובעלות בריתה האזוריות, לצד פיתוח יכולותיה הטכנולוגיות בגרעין, מצליחה לבסס הרתעה אפקטיבית מול המחנה הסוני, ולהציב אתגר בטחוני רב ממדי וארוך טווח לישראל. ישראל נדרשת לגבש אסטרטגיה כוללת לבלימת איראן באזור, שתמנע ממנה להגיע ליכולת סף גרעינית, תוך חיזוק שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב ומדינות האזור.
סבב השיחות הנוכחי בווינה, אשר התחיל ב-27 לדצמבר, מתקרב לשלב ההכרעה, למרות שהפערים המהותיים בין הצדדים נותרו. מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן ציין בשבוע האחרון כי להערכתו נותר מעט מאוד זמן, מספר שבועות לכל היותר, כדי לקבל החלטה על חזרה להסכם הגרעין מכיוון שאיראן מתקרבת לנקודה בה היא תוכל לייצר מספיק חומר מועשר לפריצה לנשק גרעיני. בלינקן הזהיר כי ארה"ב תהיה נכונה לבחון אופציות אחרות במידה והמו"מ ייכשל.
איראן מנגד מנהלת אסטרטגיה של השהייה בניהול המו"מ בווינה ודורשת לבטל את משטר הסנקציות מעבר למה שהוגדר בהסכם המקורי, למנוע הפעלה חוזרת של הסנקציות נגדה בעתיד, לאחסן את הצנטריפוגות המתקדמות ולא לפרקן ועוד. המטרה של איראן היא לשוב להסכם הגרעין המקורי בתנאיה, תוך מינוף הרצון האמריקאי לשוב להסכם לצורך ביסוס תמורות כלכליות, ושימור ההתקדמות הטכנולוגית שהושגה עד כה בגרעין.
במקביל, איראן מפעילה מנופים על ארה"ב באמצעות ירי רקטי ומל"טים מתאבדים של כוחות שלוחים ומיליציות שיעיות נגד מטרות אמריקאיות בסוריה ועיראק. באירוע החמור ביותר עד כה ברצף אירועי תקיפה המשוייכים ליום השנה לחיסולו של קאסם סולימאני (3 בינואר), נורו 4 רקטות לעבר שגרירות ארה"ב בבגדד "באזור הירוק". הירי אמנם לא גרם לפגיעה בחיי אדם, אך המחיש את התעוזה הגוברת של איראן בהפעלת כוח נגד ארה"ב. ההתקפה הובילה לאזהרה חמורה של איראן מצד הפנטגון כי במידה וההתקפות יימשכו, ארה"ב תגיב.
עם זאת, ההרתעה האמריקאית במזה"ת נחלשה, והעדר התגובה עד כה שנובע מרצונה של ארה"ב להתקדם בשיחות הגרעין ולהימנע מהיגררות למערכה ישירה נגד איראן, מעודדים מהלכי כוח נוספים של הכוחות השלוחים האיראנים נגד ארה"ב ובעלות בריתה. במסגרת זאת, המערכה בתימן הסלימה בשבועות האחרונים בעקבות ירי בליסטי של החות'ים לשטח סעודיה (25 בדצמבר), חטיפת ספינה של איחוד האמירויות בים האדום (3 בינואר), ומתקפת מל"טים בשדה התעופה הבינלאומי ובאזור תעשייה באבו דאבי, (17 בינואר) שהביאה למותם של שלושה עובדים זרים ולשישה פצועים.
מועצת הביטחון גינתה בחריפות את חטיפת הספינה, וקראה לשמירה על חופש השיט בנתיבים בינלאומיים במפרץ עדן ובים האדום. עם זאת, העדר תגובה צבאית של ארה"ב ובעלות בריתה למהלכי הכוח של איראן בסוריה, עיראק ותימן מובילים את המחנה הסוני, ובעיקר את איחוד האמירויות וסעודיה, לחזק היחסים הבילטראליים עם טהראן, ולקדם שיח ישיר עימה. המדיניות האמריקאית מאלצת את המחנה הסוני לבצע התאמות ושינויים במדיניותם האזורית בנוגע לאיראן, נוכח ההערכה כי המשענת האמריקאית לא מהימנה.
במקביל, תשומת הלב העולמית מתרכזת במשבר המתפתח באוקראינה. רוסיה דורשת מארה"ב ונאט"ו ערבויות שנאט"ו לא תתרחב מזרחה לאוקראינה ולא תקבל מדינות נוספות מברה"מ לשעבר, וקוראת להוצאת האמל"ח והכוחות הצבאיים ממרכז ומזרח אירופה. שר החוץ הרוסי לברוב הדגיש כי "רוסיה לא תמתין לנצח" לתשובה של ארה"ב ונאט"ו, וכי למוסקבה יש מספר אופציות אותן תוכל להפעיל במידה ודרישותיה יידחו. רוב הדרישות של רוסיה נדחו עד כה על הסף מצד ארה"ב ונאט"ו, שאף הדגישו כי רוסיה תשלם מחיר כבד במידה ותפנה לאופציה צבאית.
המתח הגובר מעמיד במבחן את הנחישות והיכולת של ארה"ב לבלום מהלכי כוח רוסים, שבינתיים פרסו מעל 100 אלף חיילים בגבול עם אוקראינה. המאמץ הדיפלומטי עדיין לא הסתיים, אך לכשלון אמריקאי בזירה זאת עלולות להיות השלכות מול סין, מול איראן ובמזה"ת.
בהמשך לכך, הבנה אמריקאית-רוסית בסוגיית הגרעין האיראני קריטית ביכולת לגבש הסכמות בינלאומיות בשיחות הגרעין בווינה, ובהמשך אף להתקדם להסכם. כמו כן, הקרנת חולשה אמריקאית במשבר באוקראינה תשליך על מעמדה ויציבתה של ארה"ב במזה"ת, ועל כוח ההרתעה שלה. לכך עלולות להיות משמעויות הן בהיבט של ההיערכות מחדש של המחנה הסוני הפרו-אמריקאי באזור, בהגדלת החתימה וההשפעה של רוסיה וסין במזה"ת, ובנכונות של איראן והציר הרדיקלי לקחת סיכונים בבניין הכוח ובחיכוך מול ישראל.
בהקשר המקומי, הסוגיה הפלסטינית מהווה מרכיב שעלול לערער את האסטרטגיה הישראלית באזור ומול ארה"ב. העדרה של אסטרטגיה כוללת, והרצון הישראלי "לצמצם" את הסכסוך ולנהלו ללא אופק מדיני, מייצרים תחושה של יציבות מדומיינת נוכח העצמת הפעולות הכלכליות-אזרחיות מחד, ופעולות "כיסוח הדשא" הצבאיות מאידך. השבריריות של הרשות הפלסטינית, גם נוכח השיח המתגבר אודות "היום שאחרי" אבו מאזן והמשך המאמץ של חמאס ללבות את האווירה באיו"ש, בירושלים ובחברה הערבית בישראל מעצימים את החיכוכים האלימים במערכת הפלסטינית באופן שעלול לגרוע מהקשב ובמיקוד בסוגייה האיראנית.
קונקרטית, חמאס מנסה לבסס משוואת פעולה חדשה מול ישראל לאחר מבצע "שומר חומות". מצד אחד מאיים "בקווים אדומים" שבגינם חמאס תפר את הרגיעה (ירושלים, האסירים וכעת המהומות בנגב), ואף מעצב נרטיב של מאבק לאומי פלסטיני כולל נגד ישראל (המשרת את הנהגתו "ביום שאחרי"), ומנגד מקדם את ההסדרה בעזה שמבססת את שלטונה. העדרה של אסטרטגיה ישראלית כוללת, הן ברצועה והן באיו"ש,ובמוקדה אופק מדיני שמבצר את מעמד הרשות הפלסטינית ואת תפיסת ההפרדה, תוך התמשכות "דינמיקת הסבבים" משחקת לידיה של חמאס שמנסה להתבסס כמנהיג הלאומי של הזירה הפלסטינית.
המלצות
- חתימה מחודשת על הסכם הגרעין בין המעצמות ואיראן עלולה להותיר את היכולות והידע הטכנולוגי המתקדם בידי טהראן, לצד חיזוק הכלכלה המקומית בעקבות הסרת הסנקציות והגדלת הסחר עם מדינות האזור והמערכת הבינלאומית. בתרחיש זה, יכולת הפעולה של ישראל תהיה מוגבלת נוכח הלחץ של המעצמות ובמיוחד ארה"ב לשמר את ההסכם שנחתם, ולמנוע ערעור של היציבות האזורית. ישראל צריכה לגבש מדיניות משולבת במסגרתה תפעל להידוק הברית האסטרטגית עם וושינגטון ולהעצים את ציר השת"פ והתיאום הצבאי-מודיעיני, לצד בניין כוח ייעודי שיאפשר לה פעולה עצמאית במידה ואיראן תחצה קווים אדומים בגרעין.
- בהמשך לכך, חידוש הסכם הגרעין יוביל בסבירות גבוהה למירוץ חימוש קונבנציונאלי של כלל מדינות האזור באמל"ח מערבי, רוסי וסיני מתקדם. ישראל צריכה לגבש מדיניות אזורית מאוזנת במסגרתה תעמיק את השת"פ הביטחוני-צבאי עם מדינות המפרץ, מצרים וירדן לצורך בלימת ההשפעה והחתרנות האזורית האיראנית, לצד שמירה על היתרון האיכותי של צה"ל.
- המדיניות הישראלית צריכה לנווט בין אינטרסים מנוגדים, ולייצר מרחב גמישות המאפשר התקדמות בשת"פ האזורי תוך שימור העוצמות הטכנולוגיות והאנושיות. כרסום ביתרון האיכותי של צה"ל באמצעות זליגה של טכנולוגיות מתקדמות, הון אנושי, ושיטות הפעלה ייחודיות תסכן את ביטחונה של ישראל בטווח הארוך, למרות היתרונות שהדבר מגלם בטווח הקצר בעימות מול איראן.
- ישראל צריכה לנצל הזדמנויות בדינמיקה האזורית כדי לחזק את יעדיה האסטרטגיים ובראשם דחיקת איראן מסוריה ולבנון, צמצום איום האש המדויק על ישראל, ומניעת איראן מהגעה ליכולת סף בגרעין. בהקשר זה למשל, הרחבת המב"מ בסוריה נגד יעדים איראניים ("המקל"), לצד הנכונות להכיר במשטר אסד, ולקדם את שיקום המדינה תוך תיאום מדיני-בטחוני עם המדינות הערביות ורוסיה ("הגזר"), יכול להוות אסטרטגיה יעילה לצמצום ההשפעה האיראנית במדינה.
- ישראל צריכה להמשיך ולחזק את התיאום הביטחוני ואת הסיוע האזרחי-כלכלי, תוך חיזוק משילות הרשות, בלימת חמאס בשטח והעצמת ההרתעה מולו. בהקשר של המתיחות בנגב על ישראל לאותת בצורה ברורה לחמאס כי המשך מאמציה לליבוי האווירה בקרב אזרחי ישראל הערבים אינו מקובל וייגבה מהתנועה מחיר, בעיקר בדמות הגבלת המהלכים הישראליים רחבי ההיקף שישראל מקדמת מול הרצועה. בהיבט ארוך הטווח, ישראל צריכה לגבש אסטרטגיה כוללת המצביעה על אופק מדיני למימוש תפיסת ההפרדה, כדי לבלום את התהליך הזוחל של התממשות "המדינה האחת", ולמנוע משבר ביחסים עם וושינגטון.
- המשבר באוקראינה משליך על ארכיטקטורת הביטחון העולמית והאזורית. ניתן לפרש את המשבר הנוכחי גם כפועל יוצא של הכמיהה המערבית ליציבות והימנעות ממערכות צבאיות בעידן של משבר בריאות וכלכלה עולמי. ישראל צריכה להימנע ככל הניתן מהתערבות במשבר באוקראינה נוכח הצורך בשימור התיאום האסטרטגי עם רוסיה בהקשר המב"מ בסוריה, ובמקביל לחזק את הברית האסטרטגית עם ארה"ב ככל הניתן.