"סיפוח IN איראן OUT"
ישראל פוגעת במאבק בגרעין האיראני
ישראל פוגעת במאבק בגרעין האיראני
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
21 ביוני, 2020
מעבר לסיכונים העתידיים המשמעותיים - המדיניים והביטחוניים - הגלומים במימוש סיפוח ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן, התמקדותה המוחלטת של ישראל במהלך כבר פוגעת ביכולתה להתמודד ולבלום איומים קיימים, ובראשם תכנית הגרעין המתרחבת של איראן.
ההתמקדות בסיפוח משקפת, למעשה, בחירה של ראש הממשלה לוותר, בעיתוי קריטי, על עמידה בחזית המאבק העולמי באיום האיראני - מדיניות שהייתה נר לרגלי מדינת ישראל בעשורים האחרונים.
הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א) דיווחה בימים האחרונים כי מאז פברואר איראן הגדילה בכ-50% את מלאי האוראניום בהעשרה נמוכה שברשותה, שעומד כיום על 1571 ק"ג. אם איראן תחליט, בתרחיש קיצון, לפרוץ ליכולת גרעין צבאית, כמות זו מאפשרת לה לייצר חומר בקיע לפצצה גרעינית בתוך מספר חודשים.
במקביל מביעה סבא"א דאגה עמוקה מכך שבחודשים האחרונים איראן אינה משתפת פעולה עם הסוכנות, מעלימה ראיות ומסרבת לענות על שאלות בנוגע לפעילויות הקשורות לנשק גרעיני, שביצעה בתחילת שנות האלפיים בשלושה אתרים חשודים, ומונעת כניסה לשניים מהם.
יתרה מכך, למרות הפרות בוטות ושיטתיות מצד איראן של החלטות מועצת הביטחון האוסרות עליה לייצא נשק ויכולות צבאיות, בעוד ארבעה חודשים צפוי לפקוע אמברגו הנשק של האו"ם עליה. ארה"ב פועלת להארכתו אולם נקלעה לבידוד בסוגיה. הסרת האמברגו צפויה לעודד את רוסיה לספק לאיראן מערכות נשק מתקדמות, כולל מערכות הגנה אווירית, שעלולות להעניק לאיראן תחושות חסינות ולעודד אותה בהמשך להאיץ אף יותר את פרויקט הגרעין.
באופן חריג, קולה של ישראל בזירה הבינלאומית כמעט שאינו נשמע בשורת אתגרים אלה, והיא אינה יוצאת בעוצמה נגד האיום החמור ביותר עליה. השתיקה בסוגיית איראן "רועמת" במיוחד לאור העובדה כי עד להצבת הסיפוח בראש סדר העדיפויות, ישראל, בהובלת ראש הממשלה נתניהו, הייתה ה"מנוע" שדחף את הזירה הבינלאומית לקו תקיף נגד האיום האיראני. זאת, באמצעות מערכות דיפלומטיות והסברתיות, חשיפות מודיעיניות ואף איומים, מסווים יותר או פחות, לתקוף באיראן.
האתגר הרב ממדי שמציבה איראן, בראש ובראשונה בתחום הגרעין, הוא גדול ומורכב, ובמאמצים לבלום אותו ישראל זקוקה מאוד להתגייסות העולם. במקום זאת, מדיניותה הנוכחית רק "מושכת אש" ומסיטה את הקשב הבינ"ל, המוגבל ממילא בצל משבר הקורונה, מהאיום האיראני. כך, במקום לגייס את העולם לבלימת תכנית הגרעין של המשטר בטהראן, ישראל מאלצת את בנות בריתה להשקיע אנרגיה ומאמצים ניכרים דווקא בניסיון לסכל את תוכנית הסיפוח, בין היתר תוך הגברת נטייתן להכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67'.
בעיה זו נחשפה באופן מובהק בהתנהלות סביב ביקור שר החוץ הגרמני, הייקו מאס, בארץ. גרמניה היא מידידותיה הגדולות של ישראל, ושחקנית חשובה בכל הקשור לטיפול בבעיית הגרעין של איראן. גרמניה הייתה המדינה היחידה שהצטרפה לחברות הקבועות במועצת הביטחון בניהול המו"מ עם טהראן על הסכם הגרעין, ועומדת להפוך לנשיאה התורנית של מועצת האיחוד האירופי.
בימים כתיקונם, הנושא האיראני היה עומד בראש סדר היום של הביקור, אולם במציאות הנוכחית הוא התקיים כחלק ממאמצי גרמניה להניא את ישראל ממהלך הסיפוח, ואפילו הפך למחלוקת דיפלומטית עם ברלין על רקע החלטת ישראל למנוע ממאס לבקר ברמאללה. מאס הזהיר את ישראל כי גרמניה לא תוכל לעצור מהלכי סנקציות נגדה באירופה, ואת התחזקותו ביבשת של רעיון ההכרה במדינה פלסטינית בתגובה לסיפוח, עד כדי מימושו על ידי כמה מהמדינות.
יתרה מכך, גם מדינות המפרץ, שהאיום המשותף מצד איראן היה המניע המרכזי להתחממות ביחסיהן עם ישראל ולשיתוף הפעולה השקט עמה - מחשבות מחדש את צעדיהן על רקע הסיפוח. ישראל קיבלה השבוע התרעה אסטרטגית בדמות מהלך מתוקשר שיזמה מדינת איחוד האמירויות. אבו דאבי פנתה ישירות לעם בישראל, באמצעות שגרירה בוושינגטון, יוסף אלעוטייבה, שפרסם מאמר ב"ידיעות אחרונות". השגריר הזהיר כי הסיפוח יפגע ביציבות האזור כולו ויהפוך את מגמת ההתקרבות של מדינות ערב לישראל.
בשורה התחתונה, ישראל לא יכולה "לרקוד על שתי החתונות" - גם לספח וגם להתמודד באופן מיטבי עם האתגר האיראני. בנסיבות שנוצרו, ברור כי ישראל בחרה בסיפוח. המהלך מייצר כמעט יש מאין אתגרים אסטרטגיים מיותרים על ביטחוננו הלאומי, ובאותה נשימה מונע מאיתנו להתמקד באיומים המוחשיים הגוברים מצד איראן. בבחירתה בסיפוח, ישראל עלולה לשמוט את אחד מהישגיה האסטרטגיים המרכזיים מול האיום האיראני לאורך השנים - הפיכתו לבעיה בינלאומית ולא רק ישראלית.
ההתמקדות בסיפוח משקפת, למעשה, בחירה של ראש הממשלה לוותר, בעיתוי קריטי, על עמידה בחזית המאבק העולמי באיום האיראני - מדיניות שהייתה נר לרגלי מדינת ישראל בעשורים האחרונים.
הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (סבא"א) דיווחה בימים האחרונים כי מאז פברואר איראן הגדילה בכ-50% את מלאי האוראניום בהעשרה נמוכה שברשותה, שעומד כיום על 1571 ק"ג. אם איראן תחליט, בתרחיש קיצון, לפרוץ ליכולת גרעין צבאית, כמות זו מאפשרת לה לייצר חומר בקיע לפצצה גרעינית בתוך מספר חודשים.
במקביל מביעה סבא"א דאגה עמוקה מכך שבחודשים האחרונים איראן אינה משתפת פעולה עם הסוכנות, מעלימה ראיות ומסרבת לענות על שאלות בנוגע לפעילויות הקשורות לנשק גרעיני, שביצעה בתחילת שנות האלפיים בשלושה אתרים חשודים, ומונעת כניסה לשניים מהם.
יתרה מכך, למרות הפרות בוטות ושיטתיות מצד איראן של החלטות מועצת הביטחון האוסרות עליה לייצא נשק ויכולות צבאיות, בעוד ארבעה חודשים צפוי לפקוע אמברגו הנשק של האו"ם עליה. ארה"ב פועלת להארכתו אולם נקלעה לבידוד בסוגיה. הסרת האמברגו צפויה לעודד את רוסיה לספק לאיראן מערכות נשק מתקדמות, כולל מערכות הגנה אווירית, שעלולות להעניק לאיראן תחושות חסינות ולעודד אותה בהמשך להאיץ אף יותר את פרויקט הגרעין.
באופן חריג, קולה של ישראל בזירה הבינלאומית כמעט שאינו נשמע בשורת אתגרים אלה, והיא אינה יוצאת בעוצמה נגד האיום החמור ביותר עליה. השתיקה בסוגיית איראן "רועמת" במיוחד לאור העובדה כי עד להצבת הסיפוח בראש סדר העדיפויות, ישראל, בהובלת ראש הממשלה נתניהו, הייתה ה"מנוע" שדחף את הזירה הבינלאומית לקו תקיף נגד האיום האיראני. זאת, באמצעות מערכות דיפלומטיות והסברתיות, חשיפות מודיעיניות ואף איומים, מסווים יותר או פחות, לתקוף באיראן.
האתגר הרב ממדי שמציבה איראן, בראש ובראשונה בתחום הגרעין, הוא גדול ומורכב, ובמאמצים לבלום אותו ישראל זקוקה מאוד להתגייסות העולם. במקום זאת, מדיניותה הנוכחית רק "מושכת אש" ומסיטה את הקשב הבינ"ל, המוגבל ממילא בצל משבר הקורונה, מהאיום האיראני. כך, במקום לגייס את העולם לבלימת תכנית הגרעין של המשטר בטהראן, ישראל מאלצת את בנות בריתה להשקיע אנרגיה ומאמצים ניכרים דווקא בניסיון לסכל את תוכנית הסיפוח, בין היתר תוך הגברת נטייתן להכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67'.
בעיה זו נחשפה באופן מובהק בהתנהלות סביב ביקור שר החוץ הגרמני, הייקו מאס, בארץ. גרמניה היא מידידותיה הגדולות של ישראל, ושחקנית חשובה בכל הקשור לטיפול בבעיית הגרעין של איראן. גרמניה הייתה המדינה היחידה שהצטרפה לחברות הקבועות במועצת הביטחון בניהול המו"מ עם טהראן על הסכם הגרעין, ועומדת להפוך לנשיאה התורנית של מועצת האיחוד האירופי.
בימים כתיקונם, הנושא האיראני היה עומד בראש סדר היום של הביקור, אולם במציאות הנוכחית הוא התקיים כחלק ממאמצי גרמניה להניא את ישראל ממהלך הסיפוח, ואפילו הפך למחלוקת דיפלומטית עם ברלין על רקע החלטת ישראל למנוע ממאס לבקר ברמאללה. מאס הזהיר את ישראל כי גרמניה לא תוכל לעצור מהלכי סנקציות נגדה באירופה, ואת התחזקותו ביבשת של רעיון ההכרה במדינה פלסטינית בתגובה לסיפוח, עד כדי מימושו על ידי כמה מהמדינות.
יתרה מכך, גם מדינות המפרץ, שהאיום המשותף מצד איראן היה המניע המרכזי להתחממות ביחסיהן עם ישראל ולשיתוף הפעולה השקט עמה - מחשבות מחדש את צעדיהן על רקע הסיפוח. ישראל קיבלה השבוע התרעה אסטרטגית בדמות מהלך מתוקשר שיזמה מדינת איחוד האמירויות. אבו דאבי פנתה ישירות לעם בישראל, באמצעות שגרירה בוושינגטון, יוסף אלעוטייבה, שפרסם מאמר ב"ידיעות אחרונות". השגריר הזהיר כי הסיפוח יפגע ביציבות האזור כולו ויהפוך את מגמת ההתקרבות של מדינות ערב לישראל.
בשורה התחתונה, ישראל לא יכולה "לרקוד על שתי החתונות" - גם לספח וגם להתמודד באופן מיטבי עם האתגר האיראני. בנסיבות שנוצרו, ברור כי ישראל בחרה בסיפוח. המהלך מייצר כמעט יש מאין אתגרים אסטרטגיים מיותרים על ביטחוננו הלאומי, ובאותה נשימה מונע מאיתנו להתמקד באיומים המוחשיים הגוברים מצד איראן. בבחירתה בסיפוח, ישראל עלולה לשמוט את אחד מהישגיה האסטרטגיים המרכזיים מול האיום האיראני לאורך השנים - הפיכתו לבעיה בינלאומית ולא רק ישראלית.