Photo: IDF Spokesperson's Unit
הישגים אסטרטגיים מרשימים באיראן -
מה הלאה?
25 ביוני, 2025
עם כניסת הפסקת האש לתוקפה, ישראל רושמת לזכותה, בשיתוף פעולה נדיר ויוצא דופן באיכותו עם ארה"ב, הצלחה בפגיעה קשה באסטרטגיה האיראנית להשמדת ישראל. זו התבססה על שלוש רגליים עיקריות - פרוייקט הגרעין הצבאי, תוכנית הטילים ארוכי הטווח וחגורת האש מסביב לישראל.
כיום ישראל נדרשת לתרגם את ההישגים המרשימים של צה"ל וכוחות הביטחון לעשייה מדינית, שתחזק את עוצמתה האסטרטגית הכוללת בשנים הקרובות. אחרת, הישגים אלו עלולים להישחק בהדרגה. זאת, נוכח ההבנה שמימד הזמן עבור איראן שונה לחלוטין מאשר בישראל. מכאן סביר כי היא תשאף מצד אחד להבטיח את המשך הפסקת האש בשל ההכרה בחולשותיה, ובה בעת תפעל לשמר את היכולות בכל המימדים שנותרו לה, ולפתח אותם מחדש בטווח הבינוני-ארוך.
במה דברים אמורים?
בראש ובראשונה יש לשלב ידיים עם הנשיא טראמפ, שהביע את מחויבותו האישית למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, כדי להבטיח שאיראן לא תוכל לשקם את יכולותיה, בייחוד בכל הקשור לפרויקטי הגרעין, הטק"ק וחגורת האש. לשם כך, יש לפתח מנגנוני פיקוח ואכיפה קפדניים ולוודא כי לא נשארו ברשותה יכולות בתחום הגרעין שהיא יכולה לממשן.
מבחינה ראשונית, נראה כי ההישגים של תקיפות חיל האוויר אכן מרשימים ביותר. עם זאת, נוכח פרסומים סותרים, חשוב לציין שהערכת היקף הנזק צריכה להתבסס על כל היכולות העומדות לרשות ארגוני המודיעין, בראש ובראשונה בישראל ובארה"ב. לצד זאת, נדרשת גם בחינה יסודית של הכוונות והתוכניות של המשטר האיראני בנוגע להמשך הפעילות העויינת כלפי ישראל.
באשר לשאלת ערעור יציבות משטר האייטולות, להבנתנו מדובר ביעד ראוי שיש לגבש תוכנית פעולה ארוכת טווח למימושו, שכן המשטר הרצחני בטהראן לא ישנה את מדיניותו כלפי ישראל. עם זאת, רצוי לא להצהיר על כך בפומבי ולא לעסוק בכך בצורה ישירה, באופן שעלול לעורר התנגדות בקרב בעלות בריתנו ואף להוביל להתלכדות השורות בעם האיראני. יש לזכור, כי ישראל וארה"ב נכשלו לא אחת במאמצים לשנות משטרים בעולם הערבי והמוסלמי (לבנון, עיראק ואפגניסטאן הן מקצת מהדוגמאות ההיסטוריות).
ההצלחות הצבאיות במלחמה מול איראן, מעלות במלוא העוצמה את הצורך החיוני לסיום המלחמה בעזה ולשחרור כל 50 החטופים במהלך אחד כולל, ולא בפעימות. מדובר בצו השעה ובחובה הומניטארית, ערכית ולאומית להחזיר את כולם הביתה במיידי. דרך הפעולה היחידה לעשות זאת היא באמצעות מתווה מדיני.
מהלך כזה גם יוביל להעמקת הברית האזורית האסטרטגית עם מדינות ערב, ויסלול את הדרך לקידום תהליכי הנורמליזציה ההיסטוריים עם סעודיה. תהליכים אלו יאפשרו להעמיק את שיתופי הפעולה האסטרטגיים עם מדינות ערב, ואף להרחיב את הסכמי אברהם למדינות נוספות במזרח התיכון ובעולם המוסלמי. התפתחות זו תאפשר לקדם את מימוש פרויקט הגשר היבשתי מהודו ועד אירופה דרך מדינות המפרץ, ירדן וישראל.
הדבר אף יאפשר לישראל לשקם את מערכות היחסים האסטרטגיות עם מצרים וירדן. האחרונה מהווה העורף האסטרטגי של ישראל בואכה עיראק, והיתה בעצמה נתונה לניסיונות איראנים לערער את יציבות המשטר בין היתר במטרה לפתוח חזית מזרחית נגד ישראל.
במקביל, ישראל צריכה לגבש תוכנית, בשיתוף ארה"ב ומדינות ערב, ובשילוב גורמים פלסטינים, לשיקומה של עזה. מדובר בפרוייקט שידרוש השקעות עתק הנאמדות בעשרות מיליארדי דולרים. לצד זאת, ישראל צריכה להיזהר מלהיגרר למלחמת התשה ללא תכלית אסטרטגית ולכיבוש ישיר של הרצועה, שכן מדובר באזור מוכה אסון, שיטיל עול מדיני, צבאי וכלכלי כבד מנשוא על המדינה.
מול הרשות הפלסטינית, ישראל צריכה להימנע ממהלכים שיובילו לפגיעה נוספת ביציבותה. במסגרת זו יש לעצור את צעדי הסיפוח החד-צדדיים, שכן יש בהם כדי להקרין על מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית ולפגוע בלגיטימציה שלה.
במערכת הצפונית, ישראל צריכה לסייע למאמצים לחיזוק הממשל המרכזי בלבנון, מתוך הבנת תפקידו החיוני בצמצום כוחו של חזבאללה ובהגבלת מרחב פעילותו. זאת, לצד הפעילות הצבאית לסיכול כל ניסיון של הארגון לשקם את יכולותיו ו/או לאיים על ישראל. במקביל, ישראל צריכה להעמיק את מאמצי ההתקרבות הזהירים למשטר הסורי בהנהגת אחמד א-שרע, בין היתר, מתוך רצון לצמצם את ההשפעה הגוברת במדינה של קטר ותורכיה.
בזירה הפנימית, מלחמת חרבות ברזל ומבצע עם כלביא שבו והמחישו את עוצמתה של החברה הישראלית. זו העת של ראש הממשלה לפעול לאיחוי הקרעים בעם. זאת, בראש ובראשונה, באמצעות קידום חקיקה שתבטיח שיוויון בנטל בחברה הישראלית, עצירה לאלתר של כל הניסיונות להמשך ההפיכה המשטרית ובראשם הדחת היועמ"שית וערעור מעמד בית המשפט העליון, וחלוקת תקציבים בהתאם לצרכים הלאומיים ולא הסקטוריאליים.
כיום ישראל נדרשת לתרגם את ההישגים המרשימים של צה"ל וכוחות הביטחון לעשייה מדינית, שתחזק את עוצמתה האסטרטגית הכוללת בשנים הקרובות. אחרת, הישגים אלו עלולים להישחק בהדרגה. זאת, נוכח ההבנה שמימד הזמן עבור איראן שונה לחלוטין מאשר בישראל. מכאן סביר כי היא תשאף מצד אחד להבטיח את המשך הפסקת האש בשל ההכרה בחולשותיה, ובה בעת תפעל לשמר את היכולות בכל המימדים שנותרו לה, ולפתח אותם מחדש בטווח הבינוני-ארוך.
במה דברים אמורים?
בראש ובראשונה יש לשלב ידיים עם הנשיא טראמפ, שהביע את מחויבותו האישית למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, כדי להבטיח שאיראן לא תוכל לשקם את יכולותיה, בייחוד בכל הקשור לפרויקטי הגרעין, הטק"ק וחגורת האש. לשם כך, יש לפתח מנגנוני פיקוח ואכיפה קפדניים ולוודא כי לא נשארו ברשותה יכולות בתחום הגרעין שהיא יכולה לממשן.
מבחינה ראשונית, נראה כי ההישגים של תקיפות חיל האוויר אכן מרשימים ביותר. עם זאת, נוכח פרסומים סותרים, חשוב לציין שהערכת היקף הנזק צריכה להתבסס על כל היכולות העומדות לרשות ארגוני המודיעין, בראש ובראשונה בישראל ובארה"ב. לצד זאת, נדרשת גם בחינה יסודית של הכוונות והתוכניות של המשטר האיראני בנוגע להמשך הפעילות העויינת כלפי ישראל.
באשר לשאלת ערעור יציבות משטר האייטולות, להבנתנו מדובר ביעד ראוי שיש לגבש תוכנית פעולה ארוכת טווח למימושו, שכן המשטר הרצחני בטהראן לא ישנה את מדיניותו כלפי ישראל. עם זאת, רצוי לא להצהיר על כך בפומבי ולא לעסוק בכך בצורה ישירה, באופן שעלול לעורר התנגדות בקרב בעלות בריתנו ואף להוביל להתלכדות השורות בעם האיראני. יש לזכור, כי ישראל וארה"ב נכשלו לא אחת במאמצים לשנות משטרים בעולם הערבי והמוסלמי (לבנון, עיראק ואפגניסטאן הן מקצת מהדוגמאות ההיסטוריות).
ההצלחות הצבאיות במלחמה מול איראן, מעלות במלוא העוצמה את הצורך החיוני לסיום המלחמה בעזה ולשחרור כל 50 החטופים במהלך אחד כולל, ולא בפעימות. מדובר בצו השעה ובחובה הומניטארית, ערכית ולאומית להחזיר את כולם הביתה במיידי. דרך הפעולה היחידה לעשות זאת היא באמצעות מתווה מדיני.
מהלך כזה גם יוביל להעמקת הברית האזורית האסטרטגית עם מדינות ערב, ויסלול את הדרך לקידום תהליכי הנורמליזציה ההיסטוריים עם סעודיה. תהליכים אלו יאפשרו להעמיק את שיתופי הפעולה האסטרטגיים עם מדינות ערב, ואף להרחיב את הסכמי אברהם למדינות נוספות במזרח התיכון ובעולם המוסלמי. התפתחות זו תאפשר לקדם את מימוש פרויקט הגשר היבשתי מהודו ועד אירופה דרך מדינות המפרץ, ירדן וישראל.
הדבר אף יאפשר לישראל לשקם את מערכות היחסים האסטרטגיות עם מצרים וירדן. האחרונה מהווה העורף האסטרטגי של ישראל בואכה עיראק, והיתה בעצמה נתונה לניסיונות איראנים לערער את יציבות המשטר בין היתר במטרה לפתוח חזית מזרחית נגד ישראל.
במקביל, ישראל צריכה לגבש תוכנית, בשיתוף ארה"ב ומדינות ערב, ובשילוב גורמים פלסטינים, לשיקומה של עזה. מדובר בפרוייקט שידרוש השקעות עתק הנאמדות בעשרות מיליארדי דולרים. לצד זאת, ישראל צריכה להיזהר מלהיגרר למלחמת התשה ללא תכלית אסטרטגית ולכיבוש ישיר של הרצועה, שכן מדובר באזור מוכה אסון, שיטיל עול מדיני, צבאי וכלכלי כבד מנשוא על המדינה.
מול הרשות הפלסטינית, ישראל צריכה להימנע ממהלכים שיובילו לפגיעה נוספת ביציבותה. במסגרת זו יש לעצור את צעדי הסיפוח החד-צדדיים, שכן יש בהם כדי להקרין על מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית ולפגוע בלגיטימציה שלה.
במערכת הצפונית, ישראל צריכה לסייע למאמצים לחיזוק הממשל המרכזי בלבנון, מתוך הבנת תפקידו החיוני בצמצום כוחו של חזבאללה ובהגבלת מרחב פעילותו. זאת, לצד הפעילות הצבאית לסיכול כל ניסיון של הארגון לשקם את יכולותיו ו/או לאיים על ישראל. במקביל, ישראל צריכה להעמיק את מאמצי ההתקרבות הזהירים למשטר הסורי בהנהגת אחמד א-שרע, בין היתר, מתוך רצון לצמצם את ההשפעה הגוברת במדינה של קטר ותורכיה.
בזירה הפנימית, מלחמת חרבות ברזל ומבצע עם כלביא שבו והמחישו את עוצמתה של החברה הישראלית. זו העת של ראש הממשלה לפעול לאיחוי הקרעים בעם. זאת, בראש ובראשונה, באמצעות קידום חקיקה שתבטיח שיוויון בנטל בחברה הישראלית, עצירה לאלתר של כל הניסיונות להמשך ההפיכה המשטרית ובראשם הדחת היועמ"שית וערעור מעמד בית המשפט העליון, וחלוקת תקציבים בהתאם לצרכים הלאומיים ולא הסקטוריאליים.