נסיגת ארה"ב מאפגניסטן:
לקחים ומשמעויות לישראל
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
25 באוגוסט, 2021
Photo: VOA, Wikipedia Commons
פינויים המהיר, הכאוטי והמשפיל של כוחות ונכסי ארה"ב מאפגניסטאן הוא אירוע מכונן שאת השפעותיו ארוכות הטווח עדיין מוקדם להעריך. עם זאת, ניסיון העבר מראה כי ניצחונות של הכוחות הקיצוניים ברחבי המזה"ת בדרך כלל גוררים תהליכי הקצנה ומגבירים את איומי הטרור.
בטווח המידי, גלומים בנסיגה האמריקאית מספר לקחים ומשמעויות, ברמה האסטרטגית, מבחינת ישראל.
יציבות מול דמוקרטיה
ההשתלטות הצבאית המהירה של הטליבאן על אפגניסטאן מהווה ביטוי מהדהד לכישלון פרויקט "בניין המדינה" והנחלת השיטה הדמוקרטית, עמו יצאה ארה"ב לדרך לפני כעשרים שנה.על רקע זה מקבלת התפיסה הישראלית - שהעדיפה יציבות על פני "השתלה" מבחוץ של דמוקרטיה וסט ערכים ליברלי על מדינות האזור - משנה תוקף. לכן על ישראל להמשיך ולתמוך במשטרים הסוניים המתונים ובמונרכיות במזה"ת, ובמיוחד בירדן, מצרים וסעודיה. גם אם משטרים אלה אינם דמוקרטיים הם עדיין בולמים את הכוחות הדתיים מבית מדרשם של האחים המוסלמים, נלחמים במה שנותר מארגון המדינה האסלאמית ומוטרדים כמו ישראל מצילה המתארך של ההשפעה האיראנית ומהטרור השיעי.
יתרה מכך, ישראל נדרשת להעמיק את שיתופי הפעולה בתחומים המדיניים, הביטחוניים והמודיעיניים עם המשטרים המתונים, ולפעול בכל דרך כדי לחזקם. נראה כי האירועים באפגניסטאן מייצרים הזדמנות עבור ישראל לקפיצת מדרגה בקשרים הביטחוניים עם מדינות ערב. בראש סדר העדיפויות ניצבת ירדן. לממלכה ההאשמית המעניקה לישראל עומק אסטרטגי ומייצרת יציבות בגבולה הארוך ביותר, אין תחליף, והיא מהווה נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה לביטחוננו.
נוכחות ארה"ב במזה"ת
הנסיגה האמריקאית צפויה לחזק את התפיסה בקרב מרכיבי הציר הרדיקלי באזור לפיה מודל ה"עמידה האיתנה" מול ארה"ב והתשתה לאורך זמן משיגים תוצאות ומביאים ל"התקפלות" אמריקאית. תנועות דוגמת חמאס וחזבאללה כבר מציגות את הנסיגה האמריקאית כהישג של ה"התנגדות" ושל מימוש עקרון הג'יהאד ההיסטורי נגד הכוחות הקולוניאליים והכופרים.
לאחר הנסיגה מאפגניסטאן נראה כי המאבק לסילוק הכוחות האמריקאים מתנקז לזירה העיראקית. כזכור איראן הציבה את יעד דחיקת ארה"ב מעיראק בראש סדר עדיפויותיה באזור בעקבות חיסולו של מפקד כוח קדס, קאסם סולימאני. זאת, כחלק מתפיסה רחבה יותר הרואה ביציאת כוחות ארה"ב מהאזור תנאי הכרחי לשינוי מאזני הכוח בו ולהגמוניה איראנית.
בנסיבות אלה, חיוני כי בנקודת הזמן הנוכחית ממשל ביידן יהדוף ביקורת, שכבר נשמעת מצד פרשנים ערביים, על חולשת המשענת האמריקאית; וימנע סחף נוסף מצד מדינות ערב לכיוונה של איראן בניסיון "לגדר סיכונים" נוכח מה שנתפס כתהליך יציאה של ארה"ב מהאזור. על הממשל לתקף מחדש את הערבויות האמריקאיות לביטחון מדינות המפרץ, לשמירה על חופש השייט במיצרים ולזרימת אנרגיה; לדבוק ביתר שאת בנוכחות הצבאית בעיראק, בסוריה ובמדינות המפרץ; ולפעול באופן מוצהר ותוך נחישות על הקרקע כדי לבלום את מדיניותה המזיקה של איראן ברחבי האזור.
המאבק על הגרעין האיראני
תמונות הנסיגה מקאבול צפויות לחזק את התפיסה בטהראן כי ארה"ב אינה נכונה להשקיע משאבים צבאיים כדי לעצור את התקדמותה הגרעינית. על בסיס זה המשטר בטהראן עלול להאיץ את הרחבת תוכנית הגרעין ולמנף את העובדות שהוא קובע בשטח ואת קו הבסיס הטכנולוגי המשופר כדי לחלץ מארה"ב ויתורים נוספים במסגרת המו"מ המדיני.
על ישראל להבהיר לארה"ב כי הסכמה לנהל מו"מ "תחת אש" רק תאריך את השיחות ותעמיק את הפגיעה בדימוי הנחישות האמריקאי. בתנאים אלה על ארה"ב והזירה הבינ"ל להתנות את המשך השיחות בווינה בעצירת התקדמותה הטכנולוגית של איראן בגרעין. בהקשר זה, חיוני יותר מתמיד כי ארה"ב תחזור להציב מול טהראן איום צבאי אמין ותבהיר לה כי "כל האופציות על השולחן" (האחרון שעשה שימוש בנוסחה זו היה הנשיא אובאמה).
התבססות על מנגנוני בטחון מקומיים מול כוחות אסלאמיים
האירועים באפגניסטן שבים ומוכיחים כי במזה"ת כוחות דתיים נחושים וחדורי אמונה מביסים צבאות של מדינות כושלות גם כאשר האחרונים עדיפים עליהם מבחינה צבאית (מערכות נשק, היקף כוחות). במקרה של אפגניסטאן הצבא ניגף, לא פעם ללא לחימה של ממש, מול כוחות הטאליבאן למרות שאומן וחומש על ידי ארה"ב במיטב אמצעי הלחימה ובהשקעה אדירה.
דינאמיקה דומה התרחשה במקרה של עיראק, שעל שליש משטחה השתלטו כוחות דאעש; בעזה אחרי ההתנתקות; בדרום לבנון לאחר נסיגת צה"ל ובמידה מסוימת גם ביהודה ושומרון אחרי נסיגת צה"ל משטחי A בעקבות הסכם הביניים, שהובילה להתבססות תשתיות טרור ולפיגועים בעורף ישראל. גל טרור המתאבדים אילץ את צה"ל לחזור לתוך הערים הפלסטיניות ולפעול בהן במשך שנים כדי לדכא בהדרגה את גל הטרור ולהביאו לרמה נסבלת.
על רקע זה, בהיבט הביטחוני, שבה ומתבררת החשיבות הקריטית של נוכחות כוחות צה"ל ביהודה ושומרון ואחיזתם בשטח, כדי להבטיח, בין היתר, כי חמאס לא משתלטת עליו ואינה מאיימת על שרידותה של הרשות הפלסטינית.
בשורה התחתונה, הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן היא אירוע מעצב שהקרנותיו האסטרטגיות יהדהדו עוד שנים קדימה. ישראל נדרשת להיערך כבר עתה, במשותף עם ממשל ביידן, לאתגרים שבפתח ובראשם הרוח הגבית לכוחות הקיצוניים באזור; ובמקביל למנף את ההזדמנויות לשדרוג היחסים ושיתופי הפעולה עם מדינות ערב.