ישראל: דרושה בדחיפות מדיניות ביטחון לאומי
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
26 באפריל, 2021
באחרונה ניכרת החרפה בשורת אתגרים אסטרטגיים הניצבים לפתחה של ישראל. זאת, בזמן שהנהגת המדינה שקועה במשבר פוליטי, משתהה בגיבוש מדיניות אל מול המציאות המתהווה, והחלטותיה אינן תוצאה של אסטרטגיה או תהליכי קבלת החלטות סדורים - הכוללים ניתוח חלופות והשלכות - המתחייבים בסוגיות המשפיעות על הביטחון הלאומי.
בלטה בהקשר זה ההתפרצות האלימה בירושלים ובעזה, שהמחישה את הזיקות הרגישות ואת רמת הנפיצות הגבוהה בזירה הפלסטינית, במיוחד לקראת הבחירות הפלסטיניות הקרבות. אבו מאזן מבין שעשה טעות וצפוי לספוג תבוסה מהחמאס, ומחפש "סולם לרדת מהעץ". דחיית הבחירות תהיה תלויה בסירוב ישראל לקיומן בירושלים, מה שעלול להביא להתלקחות מחודשת הן בירושלים והן בעזה, הפעם תוך השתתפות פעילה של הזרוע הצבאית של חמאס.
בכל מקרה נזקי מהלך הבחירות בזירה הפלסטינית כבר נגרמו, על רקע התסיסה, המחנאות והפיצול בשורות הפת"ח - ש"התבקע" לארבעה מחנות, בעוד חמאס פועלת כמערכת מאוחדת ומאורגנת. האירוע כולו המחיש את רפיסות ההנהגה הפלסטינית ביהודה ושומרון, את מגמת היחלשות הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית, שצפויה להחריף במקביל להסתלקות עתידית של אבו מאזן והתפתחות מאבק ירושה פנימי בשורות הפת"ח.
במקביל, מתארך צילו של האתגר האיראני. בזמן שבוינה מסתמנת התקדמות במו"מ על חזרה להסכם הגרעין הבעייתי, ישראל מצטיירת בוושינגטון כמי שמתייצבת נגד מדיניות ממשל ביידן ומבקשת להכשילה. זאת, על רקע הנימה המאיימת שנקט ראש הממשלה ערב ביקור מזכיר ההגנה האמריקאי בארץ, כשהצהיר כי הסכם הגרעין אינו מחייב את ישראל; האיתותים כי ישראל מכינה אופציות צבאיות; ובוודאי אם ההאשמות מטהראן, וההדלפות בעיתונות הזרה והישראלית נכונות, וישראל אכן עומדת מאחורי הפיצוץ בנתנז והפגיעה בספינת משמרות המהפיכה בים האדום.
ישראל עלולה לשלם מחיר משמעותי אם הממשל יקבע כי מהלכיה מיועדים לחבל בחזרה להסכם הגרעין, שהוא יעד אסטרטגי אמריקאי. ארה"ב חותרת לשוב להסכם הגרעין כדי "להחזיר את איראן לקופסה" ולהתפנות לסוגיות חוץ בעדיפות גבוהה הרבה יותר, ובראשן התחרות הבין-מעצמתית מול סין ורוסיה. המאבק על ההובלה מול סין נתפס בוושינגטון כמאבק היסטורי על הסדר העולמי ועל עליונות השיטה הדמוקרטית, ומהלכים ישראליים נגד החזרה להסכם הגרעין עלולים להיתפס כהפרעה לארה"ב בסוגיה של בטחון לאומי מהמדרגה הראשונה.
בתוך כך, ניכר כי העימות הבין מעצמתי רק "מתחמם" כל הזמן ותופס נפח משמעותי יותר ויותר בסדר היום הגלובלי. המתיחות עם רוסיה גוברת סביב אוקראינה והסנקציות שהטילה ארה"ב נגד מוסקבה בתגובה ל"פעולות עויינות" (התקפות סייבר, התערבות בבחירות), כולל גירוש דיפלומטים רוסיים. במקביל הנשיא ביידן וראש ממשלת יפן - המנהיג הראשון שמבקר בוושינגטון כאורחו של הממשל החדש - הכריזו על התייצבות והרתעה משותפות למול מדיניותה המאיימת של סין בים סין המזרחי ובמצרי טיוואן, והדיכוי שהיא מפעילה בהונג קונג.
בהיעדר אסטרטגיה וללא כימיה בין מנהיגי ישראל וארה"ב, מדיניות לעומתית מול וושינגטון צפויה להקרין על מכלול היחסים בין המדינות, להותיר את ישראל מבודדת, להפוך בהדרגה את הבעיה האיראנית ל"בעיה ישראלית", ולהחליש את הדימוי והעוצמה של ישראל גם בעיני העולם הערבי. חרף קשרים ביטחוניים מתהדקים, היחסים עם מצרים צוננים ועם ירדן רווי חיכוכים, תהליך הנורמליזציה נראה כמדשדש במקום, סעודיה מצטרפת לאמירויות במדיניות גידור הסיכונים מול טהראן על רקע התקדמות השיחות בווינה, ויתכן שבסף התודעה המפרצי נוצר דימוי של שתוף פעולה בין ישראל לארגון האחים המוסלמים, על רקע ההתפתחויות הפוליטיות בישראל.
בנסיבות אלה, וללא תמיכה אמריקאית ישראל עלולה להתקשות להרחיב את מעגל הנורמליזציה, להעמיק את הקשרים האסטרטגיים עם מדינות ערב, ולרתום אותן להתמודדות עם האתגרים בזירה הפלסטינית, באזור ומול איראן.
בלטה בהקשר זה ההתפרצות האלימה בירושלים ובעזה, שהמחישה את הזיקות הרגישות ואת רמת הנפיצות הגבוהה בזירה הפלסטינית, במיוחד לקראת הבחירות הפלסטיניות הקרבות. אבו מאזן מבין שעשה טעות וצפוי לספוג תבוסה מהחמאס, ומחפש "סולם לרדת מהעץ". דחיית הבחירות תהיה תלויה בסירוב ישראל לקיומן בירושלים, מה שעלול להביא להתלקחות מחודשת הן בירושלים והן בעזה, הפעם תוך השתתפות פעילה של הזרוע הצבאית של חמאס.
בכל מקרה נזקי מהלך הבחירות בזירה הפלסטינית כבר נגרמו, על רקע התסיסה, המחנאות והפיצול בשורות הפת"ח - ש"התבקע" לארבעה מחנות, בעוד חמאס פועלת כמערכת מאוחדת ומאורגנת. האירוע כולו המחיש את רפיסות ההנהגה הפלסטינית ביהודה ושומרון, את מגמת היחלשות הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית, שצפויה להחריף במקביל להסתלקות עתידית של אבו מאזן והתפתחות מאבק ירושה פנימי בשורות הפת"ח.
במקביל, מתארך צילו של האתגר האיראני. בזמן שבוינה מסתמנת התקדמות במו"מ על חזרה להסכם הגרעין הבעייתי, ישראל מצטיירת בוושינגטון כמי שמתייצבת נגד מדיניות ממשל ביידן ומבקשת להכשילה. זאת, על רקע הנימה המאיימת שנקט ראש הממשלה ערב ביקור מזכיר ההגנה האמריקאי בארץ, כשהצהיר כי הסכם הגרעין אינו מחייב את ישראל; האיתותים כי ישראל מכינה אופציות צבאיות; ובוודאי אם ההאשמות מטהראן, וההדלפות בעיתונות הזרה והישראלית נכונות, וישראל אכן עומדת מאחורי הפיצוץ בנתנז והפגיעה בספינת משמרות המהפיכה בים האדום.
ישראל עלולה לשלם מחיר משמעותי אם הממשל יקבע כי מהלכיה מיועדים לחבל בחזרה להסכם הגרעין, שהוא יעד אסטרטגי אמריקאי. ארה"ב חותרת לשוב להסכם הגרעין כדי "להחזיר את איראן לקופסה" ולהתפנות לסוגיות חוץ בעדיפות גבוהה הרבה יותר, ובראשן התחרות הבין-מעצמתית מול סין ורוסיה. המאבק על ההובלה מול סין נתפס בוושינגטון כמאבק היסטורי על הסדר העולמי ועל עליונות השיטה הדמוקרטית, ומהלכים ישראליים נגד החזרה להסכם הגרעין עלולים להיתפס כהפרעה לארה"ב בסוגיה של בטחון לאומי מהמדרגה הראשונה.
בתוך כך, ניכר כי העימות הבין מעצמתי רק "מתחמם" כל הזמן ותופס נפח משמעותי יותר ויותר בסדר היום הגלובלי. המתיחות עם רוסיה גוברת סביב אוקראינה והסנקציות שהטילה ארה"ב נגד מוסקבה בתגובה ל"פעולות עויינות" (התקפות סייבר, התערבות בבחירות), כולל גירוש דיפלומטים רוסיים. במקביל הנשיא ביידן וראש ממשלת יפן - המנהיג הראשון שמבקר בוושינגטון כאורחו של הממשל החדש - הכריזו על התייצבות והרתעה משותפות למול מדיניותה המאיימת של סין בים סין המזרחי ובמצרי טיוואן, והדיכוי שהיא מפעילה בהונג קונג.
בהיעדר אסטרטגיה וללא כימיה בין מנהיגי ישראל וארה"ב, מדיניות לעומתית מול וושינגטון צפויה להקרין על מכלול היחסים בין המדינות, להותיר את ישראל מבודדת, להפוך בהדרגה את הבעיה האיראנית ל"בעיה ישראלית", ולהחליש את הדימוי והעוצמה של ישראל גם בעיני העולם הערבי. חרף קשרים ביטחוניים מתהדקים, היחסים עם מצרים צוננים ועם ירדן רווי חיכוכים, תהליך הנורמליזציה נראה כמדשדש במקום, סעודיה מצטרפת לאמירויות במדיניות גידור הסיכונים מול טהראן על רקע התקדמות השיחות בווינה, ויתכן שבסף התודעה המפרצי נוצר דימוי של שתוף פעולה בין ישראל לארגון האחים המוסלמים, על רקע ההתפתחויות הפוליטיות בישראל.
בנסיבות אלה, וללא תמיכה אמריקאית ישראל עלולה להתקשות להרחיב את מעגל הנורמליזציה, להעמיק את הקשרים האסטרטגיים עם מדינות ערב, ולרתום אותן להתמודדות עם האתגרים בזירה הפלסטינית, באזור ומול איראן.