אתגר "הנפצים האסטרטגים" במזרח התיכון
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
26 ביולי, 2022
Photos: The White House | Khamenei.ir - CC BY 4.0
פסגת טהראן ופסגת ג'דה מבטאות אסטרטגיות שונות של מנהיגי המעצמות להתמודד עם המשבר הביטחוני והכלכלי העולמי, להקרין השפעה ולקדם אינטרסים שחורגים מן ההקשר המזרח תיכוני גרידא. לצד זאת, חשיבותו של המזה"ת לאינטרסים בביטחון הלאומי של המעצמות גובר ככל שהעימות בין המערב ורוסיה מתעצם. המאזן האסטרטגי של ישראל נוכח ההתפתחויות בזירה העולמית, והשפעתן על הדינמיקה המזרח תיכונית מעורב, ומחייב גיבוש מדיניות הלוקחת בחשבון את הסיכונים וההזדמנויות.
פסגת ג'דה (התכנסות המועצה לשתוף פעולה מפרצי + מצרים, ירדן ועיראק) נועדה לשקם את היחסים המתוחים בין וושינגטון ומדינות המפרץ, לבסס את ההובלה האמריקאית ולעגן את מחויבותה לביטחון בעלות בריתה האזוריות, אך בעיקר להעלות את תפוקת הנפט המפרצית באופן שיצמצם את עליות המחירים בשוק האנרגיה העולמי.
מסעו של הנשיא ביידן אשר התחיל בישראל המחיש את הברית האסטרטגית ההיסטורית בין המדינות, ואת המחויבות האמריקאית לביטחון ישראל כפי שהתבטאה בחתימה על "הצהרת ירושלים".
עם זאת, לא ניתן להתעלם מחצי הכוס הריקה של הביקור. הנשיא ביידן הצהיר על רצונו למצות את הערוץ הדיפלומטי, לחזור למתווה הסכם הגרעין ולהימנע מאופציה צבאית נגד איראן ככל הניתן. ההתחייבות של הנשיא האמריקאי למנוע מאיראן נשק גרעיני, לא התייחסה לקפיצת המדרגה של החודשים האחרונים ביכולות ההעשרה ובידע הטכנולוגי שאיראן צברה המקרבים אותה לסף פריצה (העשרה ב-90%), ובעיקר התעלמה מהשינוי שחל בדינאמיקה של המשא ומתן, ולפיו ההחלטה להגיע להסכם או לפרוץ להשגת מתקן גרעיני מצויה בידי ההנהגה האיראנית. העדר איום צבאי מוחשי שמרתיע את ההנהגה האיראנית מקידום מהלכים בגרעין מאפשר לה להמשיך ולהפר את הסכם הגרעין בצורה שיטתית ללא סנקציה, להתקדם בפיתוח יכולות ההעשרה, המחקר והפיתוח הגרעיניים, ובמקביל לנהל מו"מ עם המעצמות.
האסטרטגיה האיראנית מנסה לאחוז בחבל משני קצותיו: לחתור לביסוס יכולות "סף לפריצה", ובמקביל לפעול לחיזוק ההשפעה וההתבססות האזורית תוך הרתעת מדינות המפרץ מגיבוש ברית הגנה צבאית עם ישראל וארה"ב. המטרה האיראנית היא בהעצמת הלחץ על ישראל ובידודה האזורי, דחיקת ארה"ב מהאזור, החלשת הגוש הפרו-אמריקאי, הרחקת איומים צבאיים מגבולותיה, וסדיקת עד פירוק "הסכמי אברהם".
הניסיון האמריקאי מנגד לפתח ברית הגנה צבאית אנטי-איראנית איזורית נכשל נוכח המורתעות של מדינות האזור מכוח ההיזק האיראני . בהמשך לכך, מדינות המפרץ, מצרים וירדן הצהירו כי אין בכוונתן לגבש ברית הגנה צבאית נגד איראן עם ישראל וארה"ב. עם זאת, פסגת ג'דה הצליחה לקדם שתופי פעולה ביטחוניים אזוריים בהובלה אמריקאית: הקמת צוותי משימה ימיים להגנה על נתיבי שיט בינלאומיים , נכונות למכור יכולות הגנ"א מתקדמות, ולהאיץ את השת"פ הביטחוני-טכנולוגי עם סעודיה ובעלות בריתה האזוריות.
כמו כן, הציפייה שקדמה לפסגה בנוגע לקפיצת מדרגה ביחסים בין סעודיה וישראל, שתפתח את הדרך לנורמליזציה עתידית בין המדינות נכזבה. יתירה מזאת, שר החוץ הסעודי, ציין במפורש כי ההחלטה על פתיחת שמי סעודיה לחברות תעופה ישראליות היא חלק ממהלך סעודי כולל, ואינה מעידה על מהלכים דיפלומטיים נוספים שיתפתחו מול ישראל.
מדינות המפרץ ומצרים מנהלות מדיניות של גיוון משענות הן במישור המעצמתי והן במישור האזורי. ההתקרבות לישראל לצד שימור המשענת האמריקאית לא סותרים את היחסים האסטרטגיים המתפתחים עם רוסיה וסין, ולא את ייצוב ופיתוח היחסים הדיפלומטיים והכלכליים עם איראן. במישור המעצמתי, סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות לא נכונות לפגוע ביחסיהן האסטרטגיים עם רוסיה וסין, למרות הלחץ האמריקאי. פרויקט הגרעין האזרחי במצרים שמוקם במימון ובהכוונה רוסית מהווה דוגמה בולטת לכך. ביטוי נוסף ניתן למצוא בשיחה שקיים מחמד אבן סלמאן עם הנשיא פוטין (22 ביולי) בו התחייבו השניים לשמר את התיאום בנוגע לשוק האנרגיה. שיחה זאת מעמידה בסימן שאלה את אחד מהישגי פסגת ג'דה עליו הכריזה ארה"ב בנוגע להסכמה הסעודית על הגברת תפוקת ייצור הנפט.
בהקשר נוסף ולא פחות נפיץ מבחינתה של ישראל, מסעו של ביידן לא הוביל לפריצת דרך בנושא מחלוקת הפקת הגז עם לבנון. למעשה, לא חלה כל התקדמות במגעים עם ממשלת לבנון בנוגע לאסדת "כריש". נצראללה החריף את איומיו נגד ישראל בתקופה האחרונה תוך הצבת איום המלחמה כתרחיש אפשרי במצב של כשלון המגעים. האיום של נצראללה מציב משוואה חדשה בה שאיבת הגז מ-"כריש" לפני הסכמה של לבנון על קו הגבול הימי מהווה למעשה עילה למלחמה.
16 שנים למלחמת לבנון השנייה ונראה כי נצראללה מכשיר את הקרקע לאפשרות של עימות נוסף עם ישראל תחת הכותרת של "זכויות או מלחמה", ודווקא המשבר הכלכלי והפוליטי החריף בלבנון עלולים לספק לגיטימציה "ורוח גבית" למהלך צבאי מול ישראל סביב סוגיית האנרגיה.
פסגת טהראן הסתיימה במאזן מעורב מבחינת המשתתפים. מצד אחד, עצם המפגש עם הנשיא ארודאן ועם המנהיג האיראני ח'אמינאי והנשיא ראיסי היווה הישג מדיני משמעותי עבור הנשיא פוטין. בנוסף, במסגרת המפגש עם ארדואן חלה התקדמות בהסדרת חידוש ייצוא התבואה האוקראינית מנמלי הים השחור, שנחתמה בהסכם רשמי בין רוסיה ואוקראינה באיסטנבול (יום לאחר החתימה רוסיה כבר הפרה את ההסכם בהפצצת נמל אודסה). רוסיה זכתה לתמיכה פומבית מלאה מצד ההנהגה האיראנית, ועל פי דיווחים של היועץ לביטחון לאומי האמריקאי, טהראן אף מתעתדת לספק מל"טים תוקפים לרוסיה.
מנגד, אי ההסכמות העמוקות, היריבות ההיסטורית והתחרות בין השחקנים על משאבים והשפעה מעמידים בסימן שאלה את תמונת הסיום המחוייכת של הפסגה. איראן ורוסיה מהוות מתחרות בשוק האנרגיה העולמי, ומתחרות על חלוקת המשאבים בסוריה. החשדנות הקיימת בין המדינות היא עמוקה והיסטורית. הפסגה מהווה הישג עבור הנשיא פוטין וההנהגה האיראנית, אך לא מבשרת על כינונה של קואליציה אנטי אמריקאית חדשה באיזור.
סיכום והמלצות
- העימות המתמשך בין ארה"ב לרוסיה, לצד ההתפתחויות האזוריות ואי היציבות הפוליטית בישראל, מציבים בפני ישראל שורה של אתגרים ברמה המדינית, הביטחונית והכלכלית, המקרינים על מצבה האסטרטגי. קונקרטית, לקראת חגי תשרי ישראל תצטרך להתמודד עם הנפיצות הגוברת הן בזירה הפלסטינית, והן בזירה הלבנונית ובמקביל להיערך לישורת האחרונה של ניהול הבחירות.
- הסוגייה הפלסטינית נדחקה לשוליים במהלך הביקור של הנשיא האמריקאי, בעיקר בעקבות ההבנה כי נוכח המצב הפוליטי בישראל לא ניתן להתניע תהליך מדיני, או לקבל החלטות משמעותיות. מנגד, מנהיגי ערב בפסגת ג'דה הדגישו את החשיבות של הסוגייה הפלסטינית כמרכיב מרכזי ביציבות האזור. נאומי המנהיגים בפסגה המחישו את העובדה כי לא ניתן לעקוף את הסוגייה הפלסטינית אשר מהווה חסם אמיתי לנורמליזציה עם העולם הערבי.
- הממשלה החדשה בישראל תצטרך לעצב אסטרטגיה כוללת בסוגיה הפלסטינית, בראש ובראשונה מטעמים ביטחוניים, ומדיניים-אסטרטגיים (מניעת התממשות רעיון "המדינה האחת"), אך גם נוכח ההבנה כי הדרך לריאד עוברת ברמאללה, וכי היכולת לקדם נורמליזציה עם העולם הערבי עם כל המשמעויות האסטרטגיות הכרוכות בכך, מותנית בפיתוח מענה מקיף לסוגיה הפלסטינית.
- הממשלה ומערכת הביטחון צריכים לפעול כבר עתה לניטרול הנפצים בזירה הפלסטינית באמצעות חיזוק התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית, פעולה ממוקדת נגד תשתיות חמאס ביהודה ושומרון, וסיוע כלכלי לייצוב המערכת הפנימית נוכח סכנת ההתלקחות לקראת חגי תשרי.
- איראן נמצאת על סף פריצה לגרעין (העשרה ב-90% שתאפשר בניית מתקן גרעיני), וההחלטה על כך מצויה בידיה בעיקר נוכח הקשב העולמי הפוחת בעקבות המשבר באוקראינה, והעדרה של אופציה צבאית מרתיעה.
- ישראל נדרשת לפעול בתיאום מלא עם ארה"ב, תוך ניסיון להשפיע על הקשחת טיוטת הסכם הגרעין, ובתיאום אסטרטגיית הפעולה הכוללת מול איראן. צה"ל נדרש להמשיך ולהשקיע בהתעצמות לפיתוח מענה צבאי עצמאי, ובהעמקת השת"פ הביטחוני-אסטרטגי עם ארה"ב בתהליכי בניין הכוח והפעלת הכוח.
- אירופה עלולה לסבול מחורף קר השנה כתוצאה מהחלטה רוסית לצמצם או אף לעצור את אספקת הגז ככלי אסטרטגי לפיצול המערב וסדיקת לכידותו. האסטרטגיה הרוסית נועדה לממש את יעדיה באוקראינה, תוך החלשת ההתנגדות המערבית באמצעות נשק האנרגיה והדגנים. ארה"ב מנגד מנסה לשמור על לכידות הקואליציה האנטי-רוסית באמצעות הגדלת תפוקת הנפט העולמית, והפעלת לחץ כלכלי על מוסקבה. מצב זה, לצד חוסר יכולת של כל אחד מהצדדים להגיע להכרעה צבאית מחזק את האפשרות של קידום שיח ראשוני בין הצדדים בנוגע לסכסוך לקראת החורף.
- בהקשר של עימות עולמי מחריף ישראל נדרשת לנקוט במדיניות זהירה ולא "לשבור את הכלים" מול מוסקבה נוכח המחירים האפשריים לביטחון הלאומי של ישראל, דוגמת סגירת הסוכנות היהודית ברוסיה, השתנות בהתנהלות האופרטיבית מול המב"מ הישראלי ועוד.
- ישראל צריכה לפעול ליישוב המחלוקת עם לבנון סביב הפקת הגז במים הכלכליים בין המדינות ולהימנע ככל הניתן מחיכוך צבאי עם חזבאללה. במסגרת זאת, ישראל צריכה למצות את המו"מ באמצעות התיווך האמריקאי ולהעלות את הדחיפות של ניהול המגעים תוך הבהרה כי מדובר במהלך שמשרת את האינטרסים של שתי המדינות. עם זאת, במידה וחזבאללה תזהה חולשה בעמדה הישראלית היא תעלה את רף הדרישות במטרה לפגוע בכוח ההרתעה הישראלי, ולבסס את מעמדה כ-"מגנת לבנון". לראשונה לאחר 16 שנות רגיעה בזירה הצפונית, ישראל צריכה להיערך לתרחיש של הסלמה חריפה מול חזבאללה.