העימות עם החמאס:
נדרש שינוי מסלול אסטרטגי
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
27 במאי, 2021
Photo: Israel Ministry of Foreign Affairs | CC BY-NC 2.0
המערכה בעזה מסתמנת כאירוע מעצב בעל השלכות אסטרטגיות המקרינות על ריבוי זירות וסוגיות החורגות בהרבה מהמאזן הצבאי בין הצדדים.
להלן 10 תובנות סביב העימות עם החמאס.
1. הגיונות חמאס וישראל לא נפגשים
בעוד שישראל ביססה את מדיניותה מול חמאס על שילוב בין שיקום והרתעה כבסיס ליציבות ולהסדרה בעזה, התברר כי ברגע המבחן סדר היום האידיאולוגי-דתי של הארגון - גבר על יתר שיקוליו. מנהיג חמאס בעזה, יחיא סנואר, שנטען כי עול השלטון הפך אותו אחראי ומרוסן יותר, התגלה כמי שתמיד היה מנהיג שרעיון ההתנגדות וחזון ההשתלטות על הזירה הפלסטינית בדרך ל"שחרור" פלסטין כולה - זורמים בעורקיו ופועמים ברקותיו.
2. כשלון האסטרטגיה הישראלית
קרסה התפיסה לפיה הכרה בשלטון חמאס בעזה ושיפור התנאים האזרחיים ברצועה מצד אחד והחלשת הרשות ביהו"ש מצד שני - ימנעו תהליך מדיני על בסיס פתרון שתי המדינות תוך שימור שיווי משקל ביטחוני.
3. הישגי חמאס והפוטנציאל למערכה רב-זירתית
חמאס יכול לזקוף לזכותו שורת הישגים. חמאס הוכיח כי הוא השחקן המרכזי שמשפיע על האירועים בזירה הפלסטינית, ומיצב עצמו, לפחות זמנית, כ"מגן ירושלים". המערכה של חמאס היוותה טריגר להתפרצות אלימה בחברה הערבית בישראל, ולערעור היציבות ביהו"ש ואפילו בגבול הצפון, ושיבשה את התפתחויות בזירה הפוליטית הפנים ישראלית.
4. ארה"ב, לא צ'ק פתוח
ממשל ביידן, במבחנו הראשון בזירה הפלסטינית, תמך בזכות ישראל להגנה עצמית וסיפק לה גיבוי במועצת הביטחון. עם זאת, ההסלמה חשפה את משקלו הגובר של הקו הביקורתי כלפי ישראל בשורות המפלגה הדמוקרטית ובוחריה; ולמעשה את הפגיעה הקשה באחד מנכסיה המשמעותיים ביותר של ישראל בארה"ב - מעמדה כקונצנזוס חוצה מפלגות.
המלחמה בעזה המחישה את הצורך העמוק של ישראל בגיבוי אמריקאי ובתיאום מרבי עם הממשל מול כלל האתגרים האסטרטגיים הניצבים לפתחה. בנסיבות אלה, עימות עם ביידן סביב מאמציו לחזור להסכם הגרעין עם איראן, אינו רק חסר תוחלת כיוון שמתנגש בסדר היום האסטרטגי-גלובלי של ארה"ב, אלא עלול לפגוע ביכולת לקבל מארה"ב את הסיוע, הגיבוי והערבויות הנדרשים לישראל במגוון זירות. השפעה שלילית דומה עלולה להיות לאי התייצבות מלאה של ישראל לצדה של ארה"ב במאבק על הסדר העולמי מול סין.
המלחמה בעזה המחישה את הצורך העמוק של ישראל בגיבוי אמריקאי ובתיאום מרבי עם הממשל מול כלל האתגרים האסטרטגיים הניצבים לפתחה. בנסיבות אלה, עימות עם ביידן סביב מאמציו לחזור להסכם הגרעין עם איראן, אינו רק חסר תוחלת כיוון שמתנגש בסדר היום האסטרטגי-גלובלי של ארה"ב, אלא עלול לפגוע ביכולת לקבל מארה"ב את הסיוע, הגיבוי והערבויות הנדרשים לישראל במגוון זירות. השפעה שלילית דומה עלולה להיות לאי התייצבות מלאה של ישראל לצדה של ארה"ב במאבק על הסדר העולמי מול סין.
5. המאזן הצבאי
צה"ל הצליח לנטרל מראש את נשק המנהרות ההתקפיות, ולפגוע באופן קשה במערך הפיקוד האופרטיבי ובתשתיות הייצור של חמאס והג'האד האסלאמי מעל ומתחת לקרקע. בתחום ההגנה צה"ל סיכל את הפעולות המבצעיות שניסה האויב להוציא אל הפועל, והפעיל בהצלחה רבה את מערכת "כיפת ברזל" באופן אשר מנע פגיעה פיזית רחבה, ברכוש ובנפש, בעורף, שגילה יכולת עמידה מרשימה.
מנגד, חמאס הפתיע את ישראל ביזימת המערכה באמצעות ירי ארוך טווח לירושלים; ביכולת חסרת תקדים (המתבססת בין היתר על סיוע וידע מאיראן) לשגר מטחים רחבים ומדויקים יחסית, כולל למרכז הארץ, שמיעוטם חדר את מערכת ההגנה; בשיבוש מסלול החיים בחלקים נרחבים בישראל, תוך הפגנת אורך נשימה; ובניהול מערכה תודעתית מול הציבור בישראל.
מנגד, חמאס הפתיע את ישראל ביזימת המערכה באמצעות ירי ארוך טווח לירושלים; ביכולת חסרת תקדים (המתבססת בין היתר על סיוע וידע מאיראן) לשגר מטחים רחבים ומדויקים יחסית, כולל למרכז הארץ, שמיעוטם חדר את מערכת ההגנה; בשיבוש מסלול החיים בחלקים נרחבים בישראל, תוך הפגנת אורך נשימה; ובניהול מערכה תודעתית מול הציבור בישראל.
6. מרקם החיים בישראל
האלימות שהתפרצה בחברה הערבית היא שבר ביחסי ערבים ויהודים, וביטוי לכישלון ארוך שנים של ישראל בתחום האינטגרציה, המשילות והאכיפה, כשהפשיעה והאלימות גואות. בעיית משילות ניכרת באופן ברור גם אל מול קיצונים יהודים שלקחו את החוק לידיים. האירועים הם "יום כיפור" של ההנהגה הערבית, שלמעט מקרים בודדים, במקום להפגין מנהיגות ולקרא לרגיעה נהתה אחרי הרחוב.
7. הרשות הפלסטינית
שב והומחש הערך הביטחוני שמספקות הרשות ומנהיגות אבו מאזן וחשיבותן בשימור היציבות ביהו"ש, כולל בתנאים קיצוניים. הרשות לא נסוגה מהתיאום הביטחוני עם צה"ל ודוברו של אבו מאזן אף הצדיק אותו תוך כדי האירועים כביטוי לריבונות ולהגנה על העם הפלסטיני.
8. מדינות ערב והנורמליזציה
ההסלמה המחישה כי סף הרגישות בעולם הערבי לסוגיה הפלסטינית ירד, וכי חמאס, תנועת אחים מוסלמים הנמנית עם אויבי המשטרים המתונים החשובים במפרץ ובמצרים, מבודדת יחסית.
עם זאת, העימותים בעזה ובירושלים והאירועים בחברה הערבית מציבים מכשול של ממש בדרך להרחבת הסכמי הנורמליזציה, ומעיבים גם על יחסי ישראל עם מדינות השלום - מצרים וירדן.
יציבות הממלכה ההאשמית ושתוף הפעולה שלה עם ישראל, שעמדו במבחן בצל ההסלמה, הם צורך אסטרטגי חיוני של ישראל. מצרים, מצדה, "חזרה בגדול" לעמדת מנהיגות אזורית. נראה כי התפקיד שמילאה קהיר - אותו הגדיר הממשל האמריקאי "קריטי" - יחזק את תפיסת ביידן לפיה מדיניות ריאליסטית, שאינה מציבה את סוגיית הדמוקרטיה וזכויות האדם מעל הכל, היא הדרך הנכונה להתנהל מול בנות בריתה של ארה"ב במזה"ת.
עם זאת, העימותים בעזה ובירושלים והאירועים בחברה הערבית מציבים מכשול של ממש בדרך להרחבת הסכמי הנורמליזציה, ומעיבים גם על יחסי ישראל עם מדינות השלום - מצרים וירדן.
יציבות הממלכה ההאשמית ושתוף הפעולה שלה עם ישראל, שעמדו במבחן בצל ההסלמה, הם צורך אסטרטגי חיוני של ישראל. מצרים, מצדה, "חזרה בגדול" לעמדת מנהיגות אזורית. נראה כי התפקיד שמילאה קהיר - אותו הגדיר הממשל האמריקאי "קריטי" - יחזק את תפיסת ביידן לפיה מדיניות ריאליסטית, שאינה מציבה את סוגיית הדמוקרטיה וזכויות האדם מעל הכל, היא הדרך הנכונה להתנהל מול בנות בריתה של ארה"ב במזה"ת.
9. איראן והציר הרדיקלי
האירועים בעזה עלולים לחזק את בטחונה של איראן להרחיב את מאמציה בתחום בניין הכוח של שלוחיה, ולהגביר את פעילות הטרור שלה עצמה נגד ישראל, כפי שעשתה כששיגרה מל"ט לשטחנו במהלך ההסלמה. במציאות של דימוי איראני אזורי מתעצם על רקע החזרה הצפויה להסכם הגרעין, עלולה לגבור גם התעוזה של חזבאללה, שחרף רתיעתו הברורה ממלחמה עם ישראל, היה מוכן להסתכן ולהעלים עין ממספר אירועים של שיגור רקטות מלבנון.
10. מוכנות העורף ומערך ההסברה
הלחימה בעזה והיכולות המשופרות של חמאס בתחום הרקטי, חשפו פערי התנהלות, מוכנות ותשתיות לקויות בעורף (אשקלון כדוגמה בולטת). פערים אלה, עלולים להתברר כקריטיים במלחמה עם חזבאללה. גם הבעיות בתחום ההסברה והקשר עם הציבור, שבלטו במהלך משבר הקורונה, חזרו על עצמן במהלך ההסלמה, הן כלפי פנים בשיח עם הציבור והן מול הזירה האזורית והבינ"ל.
לאן הולכים מכאן?
האירועים בירושלים ובעזה המחישו כי ישראל אינה יכולה לפנות למרחב הערבי תוך התעלמות מהבעיה הפלסטינית - שעלולה להפוך לתבערה רב-זירתית.
על ישראל להפוך את סדר העדיפויות במדיניותה מול המערכת הפלסטינית. עליה לפעול להחלשת חמאס ולהכלתו, בלא להתפשר על שיפור התנאים ההומניטאריים ברצועה, שהם אינטרס ישראלי. במקביל, עליה לשנות באופן יסודי את הגישה כלפי הרשות הפלסטינית, המייצגת את החלופה המדינית לפתרון הסכסוך, ואותה יש לחזק בכל דרך. במקביל, בירושלים, חיוני לחזק את תפקידה של ירדן בשימור והעמקת הסטטוס קוו.
מול ארה"ב על ישראל לעבור מדיפלומטיה קולנית ומתעמתת עם ממשל ביידן - המקרינה לשלילה על מכלול היחסים עם ארה"ב - לדיאלוג שקט ואינטימי, על בסיס הסכמה משותפת למנוע מאיראן נשק גרעיני, ותוך התבססות על ערוצי שיתוף הפעולה המודיעיניים, הביטחוניים והמבצעיים בין המדינות.
במסגרת זאת, על ישראל להחזיר לשיח את פתרון שתי המדינות בתיאום הדוק עם הממשל ומדינות ערב, ולחדול מ"סיפוח זוחל". זאת, במטרה לחזק את הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית. מעבר לכך, על ישראל לחתור לבניית הרשות כחלופה לשלטון חמאס בעזה בטווח הרחוק, אחרת החלופה היחידה ברצועה תמיד תישאר ישראלית.
האירועים בעזה הוכיחו כי תלות בכסף קטארי אינה פתרון יציב, וכי עדיף לחתור ל'ספונסרים' שידעו לנצל את הסיוע לריסון חמאס ולחיזוק הרשות. בכל מקרה, יידרש מנגנון פיקוח הדוק יותר (בהשתתפות אזורית ובינ"ל), שיוודא כי סיוע לפרויקטים וחומרים דו-שימושיים שייכנסו לעזה, אינם מוסטים לבניין הכוח של חמאס.
בתוך תחומי ישראל, בעיותיה המחריפות של החברה הערבית הן אתגר אסטרטגי ופצצת זמן מתקתקת ואיום על קיום המדינה, כמדינת חוק מתוקנת. הממשלה חייבת ליישם אכיפה חסרת פשרות להשבת הסדר (מודיעין, מעצרים, שיפוט, ענישה מרתיעה) ובמקביל ליישם באופן מיידי ולהרחיב את התוכניות הלאומיות והתקציבים לטיפול בחברה הערבית. במוקד המאמץ נדרש להציב את מיגור הפשיעה, עידוד ההנהגות המקומיות ותמיכה בהן, כמו גם האצת תהליכי אינטגרציה למול החברה היהודית ומוסדות המדינה.