ישראל: מאזן ביניים ביטחוני-אסטרטגי
ערב הבחירות בארה"ב
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
29 באוקטובר, 2020
Photos: Gage Skidmore | CC BY SA 2.0
תוצאות הבחירות בארה"ב - בין אם הנשיא טראמפ יבחר בשנית ובין אם המועמד הדמוקרטי, ביידן, יחליפו בבית הלבן - צפויות לחולל שינויים עמוקים בזירה הגלובלית כולה, ובכלל זה במזרח התיכון. בצומת היסטורי זה, מאזן הביניים הביטחוני-אסטרטגי של ישראל מורכב, וכולל "אורות" ו"צללים".
ישראל והאזור
הסכמי הנורמליזציה המתרחבים מהווים הישג היסטורי ואסטרטגי, מסמנים קבלה גוברת של ישראל באזור ומשקפים את עוצמת האינטרסים המשותפים בינה לבין מדינות ערב הסוניות. בראשם, התייצבות משותפת למול האיום האיראני ואתגר הקיצוניות האסלאמית והטרור. בהסכמים גלום פוטנציאל רב לשיתוף פעולה כלכלי, טכנולוגי, ביטחוני, רפואי ומדעי.
עם זאת, עדיין לא ניתן לבנות על ה"חזית הסונית המתונה" שתחבור לישראל בבלימת ההשפעה האיראנית באזור, ובהתייצבות למול האסרטיביות הגוברת של תורכיה, שמקרינה כוח מהזירה הלובית, דרך האגן המזרחי של הים התיכון ועד הקווקז. המחנה הסוני אינו מגובש וסובל ממחלוקות ומפילוג פנימי. המדינות החזקות בו - האמירויות וסעודיה - לא יעזו להפעיל כוח נגד איראן, ויחסי ההרתעה בין הצדדים נוטים באופן מכריע לטובת טהראן. בנסיבות אלה, ביטחון מדינות המפרץ תלוי לחלוטין בנוכחות ארה"ב באזור ובמטריית ההגנה שהיא מספקת להן.
במקביל, הסכמי הנורמליזציה סוללים את הדרך להצטיידות מדינות המפרץ במערכות נשק אמריקאיות מתקדמות, שעד היום לא סופקו למזה"ת. אבדן המונופול של ישראל על מערכות כאלה, דוגמת מטוס ה-F35, מכרסם בעליונותה הצבאית באזור, ושוחק את דימוי ההרתעה שלה בסביבה עויינת ואת המחויבות האמריקאית לשימור יתרונה האיכותי. זאת, באופן שעלול להתניע מרוץ חימוש במרחב לא יציב.
עם זאת, עדיין לא ניתן לבנות על ה"חזית הסונית המתונה" שתחבור לישראל בבלימת ההשפעה האיראנית באזור, ובהתייצבות למול האסרטיביות הגוברת של תורכיה, שמקרינה כוח מהזירה הלובית, דרך האגן המזרחי של הים התיכון ועד הקווקז. המחנה הסוני אינו מגובש וסובל ממחלוקות ומפילוג פנימי. המדינות החזקות בו - האמירויות וסעודיה - לא יעזו להפעיל כוח נגד איראן, ויחסי ההרתעה בין הצדדים נוטים באופן מכריע לטובת טהראן. בנסיבות אלה, ביטחון מדינות המפרץ תלוי לחלוטין בנוכחות ארה"ב באזור ובמטריית ההגנה שהיא מספקת להן.
במקביל, הסכמי הנורמליזציה סוללים את הדרך להצטיידות מדינות המפרץ במערכות נשק אמריקאיות מתקדמות, שעד היום לא סופקו למזה"ת. אבדן המונופול של ישראל על מערכות כאלה, דוגמת מטוס ה-F35, מכרסם בעליונותה הצבאית באזור, ושוחק את דימוי ההרתעה שלה בסביבה עויינת ואת המחויבות האמריקאית לשימור יתרונה האיכותי. זאת, באופן שעלול להתניע מרוץ חימוש במרחב לא יציב.
הזירה הפלסטינית
ברמה המדינית, ישראל הצליחה ליטול מידי הפלסטינים את זכות הוטו על יחסים רשמיים ונורמליזציה עם מדינות ערב. ברמה הביטחונית, ישראל משמרת יציבות יחסית בזירה הפלסטינית, על שני אזוריה. ביהודה ושומרון כוחות הביטחון בהובלת צה"ל והשב"כ השיגו עליונות מודיעינית ומבצעית וזוכים להצלחה מרשימה במניעת פיגועי טרור, שהמוטיבציה לבצעם לא נעלמה (מאות התרעות בשנה). בעזה, "כיפת ברזל" מיירטת אחוז ניכר משיגורי הרקטות והמכשול התת-קרקעי הוכח כיעיל נגד מנהרות, כפי שהמחישה החשיפה האחרונה של המנהרה ההתקפית באזור כיסופים.
מנגד, הסכמי הנורמליזציה והשפל ביחסים בין הפלסטינים לעולם הערבי, מסמנים שיא במשבר הפנימי הרב ממדי בו מצויה המערכת הפלסטינית, אחד החריפים שחוותה בעשורים האחרונים. מאפייניו הם: התרחקות אופק המדינה העצמאית; פיצול פנימי; ניכור כלפי ההנהגות ביהודה ושומרון ובעזה; קרע עם הממשל האמריקאי; ומיקוד אזורי ובינ"ל פוחת בבעיה הפלסטינית, בצל אתגרים דחופים יותר.
הסכמי הנורמליזציה והתפיסה השגויה בקרב חוגים שונים בישראל כאילו הבעיה הפלסטינית נעלמה כבמטה קסם, דוחקים את הרשות הפלסטינית לזרועות המחנה הרדיקלי באזור. הרשות מתקרבת לחמאס וזוכה לתמיכה מתורכיה, איראן, האחים המוסלמים, חזבאללה ועוד.
בתנאים אלה, הרשות הפלסטינית - שמקצינה את עמדותיה, פוגעת בתיאום האזרחי והביטחוני ומאבדת את זכות הקיום שלה כמי שאמורה להוביל לפתרון שתי המדינות - הולכת ודועכת כמערכת שלטונית. סמכויות אזרחיות שמילאה עד כה עוברות בפועל למנהל האזרחי ולצה"ל, שעלולים להישאב בהדרגה לניהול חייהם של מיליוני פלסטינים בשטח.
כך, עלולה להתפתח חזרה "זוחלת" לשליטה צבאית ישירה באוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון. זאת, לקראת מציאות דה-פקטו של מדינה אחת, שצפויה לאיים על צביונה היהודי והדמוקרטי של ישראל. בטווח הארוך, תהליך זה ייצור מעמסה כבדה על הכלכלה הישראלית, ויפגע משמעותית ביכולתו של צה"ל להתמודד עם האיומים שמציבות איראן וחזית הצפון.
במקביל, בעזה הולכים ומחריפים התנאים האזרחיים ונמשך תהליך התעצמות חמאס. המצוקה האזרחית המתמשכת מקרינה לשלילה ומערערת את היציבות הביטחונית. בהיעדר שינוי משמעותי לאורך זמן, גובר הפוטנציאל לגלישה מהירה להסלמה ואולי אף למערכה רחבה שתשאב את ישראל לתוך הרצועה.
מנגד, הסכמי הנורמליזציה והשפל ביחסים בין הפלסטינים לעולם הערבי, מסמנים שיא במשבר הפנימי הרב ממדי בו מצויה המערכת הפלסטינית, אחד החריפים שחוותה בעשורים האחרונים. מאפייניו הם: התרחקות אופק המדינה העצמאית; פיצול פנימי; ניכור כלפי ההנהגות ביהודה ושומרון ובעזה; קרע עם הממשל האמריקאי; ומיקוד אזורי ובינ"ל פוחת בבעיה הפלסטינית, בצל אתגרים דחופים יותר.
הסכמי הנורמליזציה והתפיסה השגויה בקרב חוגים שונים בישראל כאילו הבעיה הפלסטינית נעלמה כבמטה קסם, דוחקים את הרשות הפלסטינית לזרועות המחנה הרדיקלי באזור. הרשות מתקרבת לחמאס וזוכה לתמיכה מתורכיה, איראן, האחים המוסלמים, חזבאללה ועוד.
בתנאים אלה, הרשות הפלסטינית - שמקצינה את עמדותיה, פוגעת בתיאום האזרחי והביטחוני ומאבדת את זכות הקיום שלה כמי שאמורה להוביל לפתרון שתי המדינות - הולכת ודועכת כמערכת שלטונית. סמכויות אזרחיות שמילאה עד כה עוברות בפועל למנהל האזרחי ולצה"ל, שעלולים להישאב בהדרגה לניהול חייהם של מיליוני פלסטינים בשטח.
כך, עלולה להתפתח חזרה "זוחלת" לשליטה צבאית ישירה באוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון. זאת, לקראת מציאות דה-פקטו של מדינה אחת, שצפויה לאיים על צביונה היהודי והדמוקרטי של ישראל. בטווח הארוך, תהליך זה ייצור מעמסה כבדה על הכלכלה הישראלית, ויפגע משמעותית ביכולתו של צה"ל להתמודד עם האיומים שמציבות איראן וחזית הצפון.
במקביל, בעזה הולכים ומחריפים התנאים האזרחיים ונמשך תהליך התעצמות חמאס. המצוקה האזרחית המתמשכת מקרינה לשלילה ומערערת את היציבות הביטחונית. בהיעדר שינוי משמעותי לאורך זמן, גובר הפוטנציאל לגלישה מהירה להסלמה ואולי אף למערכה רחבה שתשאב את ישראל לתוך הרצועה.
האתגר האיראני
ישראל רשמה לאורך השנים הצלחות והישגים משמעותיים בהתמודדות עם האיומים והאתגרים שמציבה איראן, בהפיכתה לבעיה בינ"ל ולא רק ישראלית, בעיכוב משמעותי של תכניתה הגרעינית, ובהאטת מאמציה להתבסס צבאית בגבולותינו ולהעביר נשק ויכולות מתקדמים לשלוחיה באזור, בדגש על יכולות תקיפה מדויקות לחזבאללה. בנוסף, המשטר האיראני מצוי תחת סנקציות אמריקאיות משתקות ומתמודד עם תסיסה פנימית גוברת מבית וסנטימנט אנטי איראני באזור, כולל בזירות השפעה מסורתיות, דוגמת עיראק ולבנון.
ועדיין, ממשל טראמפ, טרם הצליח לתרגם את מערכת הלחצים האפקטיבית על איראן להישגים אסטרטגיים. טהראן מרחיבה בהדרגה את תכניתה הגרעינית, מגדילה את כמויות האוראניום המועשר שברשותה, ומפגינה נחישות במאמציה להתבסס צבאית באזור, גם לאחר חיסול מפקד כוח קדס, סולימאני, וחרף מאמצי הסיכול המתמשכים של ישראל.
בהסתכלות לאחור על שני העשורים החולפים, חרף ההישגים המשמעותיים שישראל יכולה לזקוף לזכותה, נראה כי מאזן ההצלחה שלה, בבלימת איראן בכלל הממדים, נמצא על ציר מגמה שלילי. ממדינה שבצל התנגדות בינ"ל נחרצת הקפיאה את תכניתה הגרעינית בשנת 2003 בלא שהשיגה שליטה במעגל הדלק הגרעיני, איראן מחזיקה כיום בתשתית העשרה משמעותית, באישור והכרה בינ"ל.
גם באזור, איראן, שהייתה נתונה במצוקה אסטרטגית בתחילת שנות ה-2000 וחששה מכיתור אמריקאי לאחר כיבוש אפגניסטן ועיראק, הפכה למדינה המיישמת בעצמה אסטרטגיה של כיתור כלפי ישראל וערב הסעודית, ועומדת בראש מחנה רדיקלי, מלוכד יחסית, מבחינה צבאית ומדינית.
ועדיין, ממשל טראמפ, טרם הצליח לתרגם את מערכת הלחצים האפקטיבית על איראן להישגים אסטרטגיים. טהראן מרחיבה בהדרגה את תכניתה הגרעינית, מגדילה את כמויות האוראניום המועשר שברשותה, ומפגינה נחישות במאמציה להתבסס צבאית באזור, גם לאחר חיסול מפקד כוח קדס, סולימאני, וחרף מאמצי הסיכול המתמשכים של ישראל.
בהסתכלות לאחור על שני העשורים החולפים, חרף ההישגים המשמעותיים שישראל יכולה לזקוף לזכותה, נראה כי מאזן ההצלחה שלה, בבלימת איראן בכלל הממדים, נמצא על ציר מגמה שלילי. ממדינה שבצל התנגדות בינ"ל נחרצת הקפיאה את תכניתה הגרעינית בשנת 2003 בלא שהשיגה שליטה במעגל הדלק הגרעיני, איראן מחזיקה כיום בתשתית העשרה משמעותית, באישור והכרה בינ"ל.
גם באזור, איראן, שהייתה נתונה במצוקה אסטרטגית בתחילת שנות ה-2000 וחששה מכיתור אמריקאי לאחר כיבוש אפגניסטן ועיראק, הפכה למדינה המיישמת בעצמה אסטרטגיה של כיתור כלפי ישראל וערב הסעודית, ועומדת בראש מחנה רדיקלי, מלוכד יחסית, מבחינה צבאית ומדינית.
ארה"ב והזירה הבינ"ל
היחסים המיוחדים והברית בין ישראל לארה"ב איתנים. הם מתבססים על ערכים משותפים של חופש ודמוקרטיה, חברת מהגרים, שוויון הזדמנויות, יוזמה וחדשנות; ועל אינטרסים חופפים. ארה"ב לא תיסוג ממחויבותה החזקה לביטחון ישראל ולשגשוגה הכלכלי.
למרות זאת, מעמדה של ישראל כקונצנזוס דו-מפלגתי בארה"ב מצוי במגמת שחיקה מסוכנת, והיא הולכת והופכת לסוגיה מפלגתית ולנקודת מחלוקת פוליטית, על רקע הקיטוב המעמיק בארה"ב. רמת הסולידריות עם ישראל, אפילו בקרב יהודי ארה"ב, בעיקר הצעירים, הולכת ודועכת, ואת מקומה תופסות מגמות של ריחוק וניכור.
דור ההנהגה הבא בארה"ב - הצעירים המשכילים שלומדים כיום באוניברסיטאות היוקרה - לא חווה את הנס הציוני ולא אוהד את ישראל באופן שהתרגלנו אליו. רבים בשורותיו אף רואים בה גורם ריאקציוני במזה"ת.
בזירה הבינ"ל - ארה"ב, משענתה המרכזית של ישראל, נקלעה לעמדת נחיתות מול סין בצל משבר הקורונה, שהגביר את היחסים הרעילים בין שתי המעצמות, וחשף פערים עמוקים, לטובת סין, ביכולת ההתמודדות עם המגיפה. על פי תחזית ה-OECD לשנה הקרובה, בעוד שכלכלת ארה"ב תישאר בגודל בו הייתה ב-2019, כלכלת סין צפויה להתרחב ב-10%. פערים אלה, יקצינו את הרגישות האמריקאית בכל הקשור להתנהלותן של בנות בריתה למול השקעות סיניות, במיוחד בתחום הטכנולוגיה. על ישראל, המהווה מוקד משיכה להשקעות סיניות עתירות ממון, לקחת בחשבון את העמדה האמריקאית, ולוודא כי פעילותה מול סין אינה נתפסת בעיני וושינגטון כפגיעה בביטחון הלאומי של ארה"ב.
חרף המיקוד הגובר והפנייה לאסיה נוכח האתגר הסיני המתעצם, ארה"ב לא נסוגה מהמזרח התיכון, והיא צפויה לשמר בו נוכחות צבאית. מדובר באזור בו יש לה עדיין אינטרסים חיוניים, גם אם תלותה באנרגיה שהוא מפיק פחתה. נוכחות אמריקאית באזור היא אינטרס ישראלי עמוק.
ועדיין, ארה"ב מבקשת לצמצם את היקף כוחותיה במזה"ת ולבצע שינויי פריסה שיפחיתו את המשאבים (כסף וחיי אדם) שהיא משקיעה באזור לרמה נסבלת, מבחינתה. הצורך להשתקם מהמהלומה שספגה הכלכלה האמריקאית במשבר הקורונה יגביל את יכולות ארה"ב, בהנהגת טראמפ או ביידן, בכל הקשור לנוכחות וחלופות מעבר לים.
למרות זאת, מעמדה של ישראל כקונצנזוס דו-מפלגתי בארה"ב מצוי במגמת שחיקה מסוכנת, והיא הולכת והופכת לסוגיה מפלגתית ולנקודת מחלוקת פוליטית, על רקע הקיטוב המעמיק בארה"ב. רמת הסולידריות עם ישראל, אפילו בקרב יהודי ארה"ב, בעיקר הצעירים, הולכת ודועכת, ואת מקומה תופסות מגמות של ריחוק וניכור.
דור ההנהגה הבא בארה"ב - הצעירים המשכילים שלומדים כיום באוניברסיטאות היוקרה - לא חווה את הנס הציוני ולא אוהד את ישראל באופן שהתרגלנו אליו. רבים בשורותיו אף רואים בה גורם ריאקציוני במזה"ת.
בזירה הבינ"ל - ארה"ב, משענתה המרכזית של ישראל, נקלעה לעמדת נחיתות מול סין בצל משבר הקורונה, שהגביר את היחסים הרעילים בין שתי המעצמות, וחשף פערים עמוקים, לטובת סין, ביכולת ההתמודדות עם המגיפה. על פי תחזית ה-OECD לשנה הקרובה, בעוד שכלכלת ארה"ב תישאר בגודל בו הייתה ב-2019, כלכלת סין צפויה להתרחב ב-10%. פערים אלה, יקצינו את הרגישות האמריקאית בכל הקשור להתנהלותן של בנות בריתה למול השקעות סיניות, במיוחד בתחום הטכנולוגיה. על ישראל, המהווה מוקד משיכה להשקעות סיניות עתירות ממון, לקחת בחשבון את העמדה האמריקאית, ולוודא כי פעילותה מול סין אינה נתפסת בעיני וושינגטון כפגיעה בביטחון הלאומי של ארה"ב.
חרף המיקוד הגובר והפנייה לאסיה נוכח האתגר הסיני המתעצם, ארה"ב לא נסוגה מהמזרח התיכון, והיא צפויה לשמר בו נוכחות צבאית. מדובר באזור בו יש לה עדיין אינטרסים חיוניים, גם אם תלותה באנרגיה שהוא מפיק פחתה. נוכחות אמריקאית באזור היא אינטרס ישראלי עמוק.
ועדיין, ארה"ב מבקשת לצמצם את היקף כוחותיה במזה"ת ולבצע שינויי פריסה שיפחיתו את המשאבים (כסף וחיי אדם) שהיא משקיעה באזור לרמה נסבלת, מבחינתה. הצורך להשתקם מהמהלומה שספגה הכלכלה האמריקאית במשבר הקורונה יגביל את יכולות ארה"ב, בהנהגת טראמפ או ביידן, בכל הקשור לנוכחות וחלופות מעבר לים.
שימור עליונות וגידור סיכונים
בשורה התחתונה, המאזן הביטחוני-אסטרטגי של ישראל מורכב ומעורב, ורבים מהאתגרים עמם היא מתמודדת, לצד הזדמנויות אפשריות, יושפעו מתוצאות הבחירות בארה"ב, שמסתמנות כאירוע היסטורי מעצב.
מעבר להמלצות מפורטות ביחס לזירות ולאתגרים השונים, שכבר פרסנו בפרסומים קודמים - בתקופת הנוכחית של חוסר יציבות, חוסר וודאות ונפיצות במזה"ת ובמערכת הבינ"ל, ישראל נדרשת לגדר סיכונים. יותר מתמיד עליה לשמור על עליונותה הצבאית האיכותית, על דימוי ההרתעה והעוצמה שלה במרחב ועל כוננות ומוכנות להסלמה צבאית, בזירות שונות. אלו מחייבים תכנון ארוך טווח, שצריך להתבסס על תקציב מאושר, תכנית התעצמות רב שנתית וקבלת החלטות על הצטיידות, פיתוח יכולות ובניין כוח (תוך מיצוי הסיוע האמריקאי).
מעבר להמלצות מפורטות ביחס לזירות ולאתגרים השונים, שכבר פרסנו בפרסומים קודמים - בתקופת הנוכחית של חוסר יציבות, חוסר וודאות ונפיצות במזה"ת ובמערכת הבינ"ל, ישראל נדרשת לגדר סיכונים. יותר מתמיד עליה לשמור על עליונותה הצבאית האיכותית, על דימוי ההרתעה והעוצמה שלה במרחב ועל כוננות ומוכנות להסלמה צבאית, בזירות שונות. אלו מחייבים תכנון ארוך טווח, שצריך להתבסס על תקציב מאושר, תכנית התעצמות רב שנתית וקבלת החלטות על הצטיידות, פיתוח יכולות ובניין כוח (תוך מיצוי הסיוע האמריקאי).