בין וושינגטון למזה"ת:
דימוי של "התקפלות" ורוח גבית לקיצונים?  

נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד

30 בנובמבר, 2020
26-3-20main-...
Photo: piqsels.com
המזה"ת הבלתי יציב והנפיץ ממשיך לספק כותרות דרמטיות בקצב מהיר. ההתנקשות במדען הגרעין האיראני, מוחסן פחריזאדה, "מוקד ידע" וגורם מוביל בפרויקט הנשק הגרעיני של איראן - השתלטה בימים האחרונים על העיסוק התקשורתי באזור. הסיכול דחק מסדר היום אירועים חשובים ומגמות עומק הממחישים כי הכוחות הקיצוניים והרדיקליים באזור - הן בציר השיעי והן בציר הסוני - טרם ניגפו והם עדיין נלחמים על אחיזתם ומעמדם, כחלק מחתירה להובלה ולדומיננטיות. במסגרת זאת:
א. במזה"ת הרחב – הודעת ארה"ב על הסגת כוחות החזירה לכותרות את התחזקות הטליבאן באפגניסטאן, שהולכים ומרחיבים את שטחי השליטה שלהם ומאיימים לכבוש ערים מרכזיות בצפון המדינה ובדרומה (קנדהאר); ואת המתקפות הגוברות בסומליה של ארגון 'אלשבאב' המזוהה עם אלקאעדה. גם בעיראק, המשך צמצום הכוחות האמריקאים שב והזכיר את היעד האיראני המוצהר לסלק את ארה"ב מהמדינה. המליציות המזוהות עם איראן "גיבו את המסר" באמצעות מטח רקטות לעבר ה"אזור הירוק" בבגדאד מייד לאחר פרסום ההודעה האמריקאית.
ב. בזירה הצפונית – התברר כי הכרזות של גורמים ישראליים במאי השנה על צמצום הנוכחות האיראנית בסוריה היו מוקדמות. בפועל, כוח קדס של משמרות המהפכה האיראניים לא רק שלא התרחק מגבולותינו, אלא מקים תשתיות טרור בסמוך אליהם, בגולן הסורי. זאת, באמצעות התבססות בתוך מסגרות הצבא הסורי והפעלת גורמים סוריים מקומיים. אלו הניחו לאחרונה זירת מטענים בצידו הישראלי של הגבול, בדרום הרמה, שהתגלתה והובילה לשורת תקיפות של צה"ל נגד מטרות איראניות בסוריה.
ג. בזירה הפלסטינית – חזרת הרשות לתיאום עם ישראל היא אמנם התפתחות חיובית וחשובה, אולם הדגישה את חולשת הרשות ודעיכתה כמערכת שלטונית. זאת, בזמן ששיגורי הרקטות מעזה לערי ה'עוטף' ולמרכז הארץ, שבים ומזכירים כי הרצועה חמושה ונשלטת על ידי חמאס - ארגון אחים מוסלמים הנתמך במיוחד על ידי קטר וטורקיה. האחרונה, כידוע, מובילה קו קיצוני ולעומתי באזור, ומקרינה כוח במרחב הים התיכון.
סביר כי נסיגתם המזורזת של הכוחות האמריקאים מהאזור תתפרש ותשווק על ידי הכוחות הרדיקליים כמבשרת על "התקפלות" אמריקאית מהמזה"ת בכלל, באופן שצפוי לספק להם רוח גבית. על רקע זה הזהיר גם מזכ"ל ברית נאט"ו מ"מחיריה של נסיגה מוקדמת ובלתי מתואמת". מדובר ב"ירושה" בעייתית שמותיר טראמפ לנשיא הנבחר ביידן, שספק רב אם יוכל וירצה להחזיר כוחות אמריקאים לזירות עימות באזור. זאת, לאחר שהביע תמיכה מוצהרת, כולל במאמרו הפרוגרמטי ב'פוריין אפיירס' השנה, בהחזרת רוב הכוחות הביתה; וטען כי "שקיעה בעימותים שלא ניתן לנצח בהם" פוגעת ביכולת ארה"ב להוביל ולבנות את עוצמתה.

צמצום הנוכחות האמריקאית במזה"ת, ומיקומו המשני של האזור בסדר העדיפויות הכולל של הממשל הנכנס, עלולים לפגוע בדימוי העוצמה של ארה"ב ולהקרין לשלילה על יכולתה לטפל באתגרים נוספים, ובראשם הגרעין האיראני. בינתיים, דו"חות סבא"א האחרונים מוכיחים כי איראן ממשיכה להרחיב את תכניתה הגרעינית, כשמעבר להמשך צבירת אוראניום מועשר, היא מתקדמת גם בתחום המו"פ של צנטריפוגות מתקדמות, תוך מיגונן באולמות התת-קרקעיים במתקן בנתנז.

יכולות אלה מצמצמות באופן משמעותי את "זמן הפריצה" הדרוש לאיראן לייצור מספיק  חומר בקיע עבור נשק גרעיני. סיכולו של פחריזאדה, הדמות הדומיננטית שעמדה במרכז מאמצי איראן בתחום הגרעין הצבאי, הוא מכה משמעותית לפרוייקט, אולם לא נוטל מהמשטר את היכולת להשלימו. כפי שהוכיח ארכיון הגרעין האיראני, שחשפה ישראל, איראן מחזיקה בידע הדרוש כבר שנים רבות ושומרת אותו מאורגן וזמין. מדעניה - גם אם יאלצו לפעול בפחד ומתוך תחושת חדירות - יוכלו להמשיך בפרויקט אם וכאשר יוחלט על כך. מה שמעכב החלטה כזו הוא עדיין החשש של איראן מתגובת העולם (כלכלית וקינטית) ובעיקר מארה"ב, ומותו של פחריזאדה אינו "צוואר הבקבוק" בהקשר זה. 

הספקות ביחס לנחישות האמריקאית לשמר נוכחות והשפעה במזה"ת ללא ספק ינוצלו על ידי "שחקני חוץ" נוספים המעוניינים לחזק את נוכחותם באזור על חשבון ארה"ב, ובראשם רוסיה. מוסקבה ממשיכה להפגין נכסיות והשפעה על תהליכים אזוריים. כך, אחרי שהצליחה לכפות על ארמניה הסכם בנגורנו-קרבאך ולחזק בתוך כך את יחסי מוסקבה-באקו,  תכניתה ארוכת השנים להקים נמל רוסי בשטח סודאן יוצאת לדרך, בעקבות הסכם עם ח'רטום. הנמל, בפורט-סודאן, יהיה הבסיס הצבאי הרוסי הראשון באפריקה ונקודה חשובה על נתיב ימי אסטרטגי בים האדום.

השילוב בין פוטנציאל ל"הרמת ראש" של גורמים רדיקליים באזור, התרחבות תכנית הגרעין של איראן, וזליגת שחקנים מאתגרים לכל "סדק" שמותירה ארה"ב - ממחיש את חוסר היציבות והוודאות במזה"ת ואת נפיצותו.

בנסיבות מורכבות אלה, ישראל נדרשת יותר מתמיד לשמר את עליונותה הצבאית האיכותית מול כל צירוף אפשרי של אויבים וזירות ולחזק את דימוי ההרתעה והעוצמה שלה במרחב.

במקום זאת, כפי שהתריע גם מנכ"ל משהב"ט, בהיעדר תקציב וללא סדרי עדיפויות ותכנון ארוך טווח, צה"ל נותר ללא יכולת להוציא לפועל את תכניתו הרב-שנתית, ולהניע קדימה תהליכי התעצמות חיוניים לשנים הקרובות, תוך הסתמכות על סיוע אמריקאי עתידי. מדובר בסיכון לא הגיוני שנוטלת ממשלת ישראל.

סיכון נוסף בהקשר זה עלולים להוות מהלכים ישראליים חד צדדיים בחודשי כהונתו האחרונים של טראמפ, שייתפסו על ידי הנשיא הנבחר ביידן, כניסיון לחשק אותו מראש לפני כניסתו לבית הלבן. מהלכים מסוג זה עלולים לפגוע באיכות הדיאלוג עם הממשל הנכנס ובאמון מולו. בצל האופק הקודר במזה"ת והצורך להיערך במשותף להשלכות ולאתגרים הכרוכים בצמצום נוכחותה הצבאית של ארה"ב, אין לסכן דיאלוג חיוני זה. לישראל אין תחליף לתמיכה ולמשענת האסטרטגית שמספקת לה ארה"ב.