עת לחשבון נפש
פוליטיקה קטנה או אסטרטגיה רחבה
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
3 באוקטובר, 2022
Photos: Remix - Image By www.ccpixs.com | CC BY 3.0 | Image by Сергей from Pixabay |
ערב יוה"כ, נדרשת מדינת ישראל לחשבון נפש מעמיק. העיסוק הפוליטי והשבר הפנימי, שהתעצמו בשלוש השנים האחרונות, מלבים את הקרעים מבית ומובילים לאימוץ מדיניות "כיבוי שריפות" ועיסוק בסוגיות בוערות, תוך הימנעות מבחינה מעמיקה ומגיבוש אסטרטגיה כוללת לטיפול באתגרים ובבעיות היסוד של המדינה והחברה הישראלית.
הדבר חמור שבעתיים לנוכח העובדה, שבפתחה של השנה החדשה, ישראל מתמודדת עם סערות אסטרטגיות מתעצמות בזירה הפנימית, האזורית והגלובאלית, שבהיעדר היערכות וטיפול נכונים, עלולות לערער את יסודות הביטחון הלאומי. בראש ובראשונה, ניצב האיום מצידה של איראן, שממשיכה לדהור להשגת יכולות סף גרעיניות, לצד החשש מקריסת הרשות הפלסטינית והאצת המגמה של מדינה אחת לשני עמים.
בטווח הזמן המיידי, ההחרפה הביטחונית בצפון איו"ש, ובעיקר סכנת הנפיצות בהר הבית בתקופת החגים, בין היתר לנוכח הרצון של אויבינו להפוך את העימות סביב הר הבית לעימות בעל צביון דתי. מדובר באתגר הבוער והמסוכן ביותר, העלול להידרדר לכדי הסלמה רחבה, אליה שואף חמאס, אשר תשפיע על היכולת לקדם שיתופי פעולה עם מדינות השלום והנורמליזציה ותקרין גם על ערביי ישראל. תחושות הייאוש בחברה הערבית, הפשיעה הגוברת והאפשרות לפגיעה משמעותית בייצוג בכנסת, מהווים מוקד נפיצות פנימי, ועלולים להרחיב עוד יותר את הקרע בין הציבור הערבי למוסדות המדינה והציבור היהודי.
בזירה הגלובאלית, המלחמה באוקראינה נמצאת במרחב המסוכן של הסלמה חריפה נוכח הצלחת מתקפת הנגד האוקראינית, ההכרזה על סיפוח המחוזות לשטחה של רוסיה והמתח הגובר בין המערב לרוסיה. השיח אודות אפשרות שימוש בנשק גרעיני על ידי רוסיה ממחיש את חומרת המצב והנפיצות האסטרטגית.
למול אתגרים אלו, וכיובל שנים מאז מלחמת יוה"כ, מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל במזה"ת ובזירה הבינלאומית עודנו איתן, אך כאמור לא לעולם חוסן. הסכמי השלום עם מצרים וירדן, "הסכמי אברהם" ועליית חשיבותה לביטחון האזורי, ממחישים את האופן בו ישראל נתפסת ככוח נכסי בעל יכולות מעצמתיות, כלכליות וביטחוניות. הברית האסטרטגית עם ארה"ב, לצד היכולת לשמר שיתופי-פעולה אסטרטגיים עם מעצמות גלובאליות אחרות (רוסיה, סין, הודו), מאפשרים לישראל גמישות בהפעלת הכוח והמשך השקעה בבניין הכוח, באופן שמשמר את יתרונה האיכותי על פני אויביה ויריביה במרחב.
ראוי לציין את ההתנהלות הזהירה והתבונה המדינית של הממשלה בניהול משבר אסדת כריש, שסוללות את הדרך לגיבוש הסדר בהובלת ארה"ב, שבמידה ויסוכם סופית יאפשר את תחילת הפקת הגז ממימי ישראל ולבנון וינטרל את הפצצה המתקתקת מצד חזבאללה. במקביל, שיתוף הפעולה יוצא הדופן באיכותו בין כוחות הביטחון מונע יום אחרי יום פיגועים רצחניים בישראל, העלולים להוביל להידרדרות ביטחונית ולעימות רחב היקף עם ארגוני הטרור באיו"ש ובעזה.
נפיצות הזירה הפלסטינית
הרשות הפלסטינית נמצאת בשנים האחרונות בתהליכי דעיכה המוזנים מהתלכדות של מספר תהליכים, המקרינים על יציבותה הפנימית ועל חוסר יכולתה לתפקד הן בתחום האזרחי והן בתחום הביטחוני. התהליך הראשון הוא המשך היחלשותו של שלטון אבו מאזן עד כדי הפיכתו ללא רלוונטי. היחלשות זו באה לידי ביטוי בהיעדר עשייה ביטחונית פנימית ברשות ובאי הנעת תהליכיים מדיניים מול ישראל, כמו גם בחוסר היכולת והנכונות האישית של אבו מאזן בערוב ימיו לקדם תהליך אמיתי מול ישראל. לכך ניתן להוסיף את העובדה שמזה זמן רב אין כל תוכנית מדינית אסטרטגית לפתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים, בין אם זו תהיה יוזמה ישראלית או בינלאומית. דבריו של אבו מאזן בעצרת האו"מ כי ישראל מכשילה את חזון שתי המדינות ואינה מהווה פרטנר למו"מ מדיני, והיעדר שיח שוטף עימו מצד ההנהגה הישראלית (למעט שר הביטחון), ממחישים את עוצמת השבר והפערים בין הצדדים.
התהליך השני הוא אובדן האמון של הציבור הפלסטיני ברשות הפלסטינית, המושפע גם מתהליכי הסיאוב והיעדר המשילות. סקרים פנימיים של מכוני מחקר פלסטיניים מצביעים על כך שרוב הפלסטינים אינם מאמינים בזכות קיומה של הרשות הפלסטינית במתכונתה הקיימת או בסיכוי להגיע להסדר מול ישראל. התהליך השלישי הוא התגברות פעילותם של גורמי הנהגה מקרב הפת"ח, כמו גם מצד חמאס, מתוך כוונה להילחם על השלטון בעידן שאחרי אבו מאזן, במידה רבה כתוצאה מהיעדר יורש מוסכם. גורמים אלו צוברים כוח, היוצרים פירוד וקיטוב בתוך החברה הפלסטינית וכוחות הביטחון שלה. מאבקי הירושה עלולים אף להוביל לחלוקה דה-פקטו של הרשות בין מוקדי כוח שונים.
במציאות הזו, ולנוכח אוזלת היד וחוסר הנכונות של גורמי הביטחון הפלסטינים לפעול בעצמם, נדרשת ישראל לבצע בחצי השנה האחרונה פעילות סיכולית ממוקדת, בעיקר באזור צפון השומרון (מבצע "שובר גלים"). פעילות זו אמנם נוחלת הצלחות רבות (כפי שהומחש בחיסול ארבעת המחבלים בג'נין), אך מובילה להתעצמות החיכוכים בשטח ולעלייה משמעותית בניסיונות הפיגוע, בעיקר מצד צעירים שרובם נעדרים שיוך ארגוני, ומלבה עוד יותר את תחושות התסכול והמיאוס כלפי הרשות הפלסטינית וישראל. יתרה מזאת, ההשקעה הנרחבת של צה"ל בשמירה על הביטחון בשטחי יהו"ש, גובה ממנו מחירים ומשפיעה על יכולת המוכנות לאתגרי הביטחון האחרים (היעדר אימונים, תקציבים, ועוד).
התהליך השני הוא אובדן האמון של הציבור הפלסטיני ברשות הפלסטינית, המושפע גם מתהליכי הסיאוב והיעדר המשילות. סקרים פנימיים של מכוני מחקר פלסטיניים מצביעים על כך שרוב הפלסטינים אינם מאמינים בזכות קיומה של הרשות הפלסטינית במתכונתה הקיימת או בסיכוי להגיע להסדר מול ישראל. התהליך השלישי הוא התגברות פעילותם של גורמי הנהגה מקרב הפת"ח, כמו גם מצד חמאס, מתוך כוונה להילחם על השלטון בעידן שאחרי אבו מאזן, במידה רבה כתוצאה מהיעדר יורש מוסכם. גורמים אלו צוברים כוח, היוצרים פירוד וקיטוב בתוך החברה הפלסטינית וכוחות הביטחון שלה. מאבקי הירושה עלולים אף להוביל לחלוקה דה-פקטו של הרשות בין מוקדי כוח שונים.
במציאות הזו, ולנוכח אוזלת היד וחוסר הנכונות של גורמי הביטחון הפלסטינים לפעול בעצמם, נדרשת ישראל לבצע בחצי השנה האחרונה פעילות סיכולית ממוקדת, בעיקר באזור צפון השומרון (מבצע "שובר גלים"). פעילות זו אמנם נוחלת הצלחות רבות (כפי שהומחש בחיסול ארבעת המחבלים בג'נין), אך מובילה להתעצמות החיכוכים בשטח ולעלייה משמעותית בניסיונות הפיגוע, בעיקר מצד צעירים שרובם נעדרים שיוך ארגוני, ומלבה עוד יותר את תחושות התסכול והמיאוס כלפי הרשות הפלסטינית וישראל. יתרה מזאת, ההשקעה הנרחבת של צה"ל בשמירה על הביטחון בשטחי יהו"ש, גובה ממנו מחירים ומשפיעה על יכולת המוכנות לאתגרי הביטחון האחרים (היעדר אימונים, תקציבים, ועוד).
מחאת החיג'אב באיראן - אתגר אך לא איום
המו"מ בין איראן למעצמות נקלע בחודש האחרון למבוי סתום בעקבות התשובה האיראנית, ובבסיסה דרישה לסגור את החקירות הפתוחות של סבא"א נגדה הנוגעות לשרידי אורניום שנמצאו בשלושה אתרים, העשויים להצביע על עיסוק בתוכנית צבאית. הצדדים השונים עסוקים כיום בבעיות בוערות יותר ונראה כי לפחות עד לבחירות האמצע בארה"ב לא צפויה פריצת דרך במו"מ. תרחיש מסוכן עבור ישראל, שכן הוא מאפשר לאיראן להמשיך בתוכניותיה בתחום הגרעין כמעט ללא הפרעה ולצבור חומרים נוספים (בדגש על אורניום מועשר לרמה של 60%), כמו גם החשש מפוטנציאל ההתקדמות להשגת חומר בקיע.
מיקוד הקשב של המשטר האיראני מופנה כיום למהומות החיג'אב, שנמשכות מזה מספר שבועות בעשרות מוקדים ברחבי המדינה, כולל טהראן. המהומות הנוכחיות שונות מאלו שפרצו בעבר בכך שהן מתמקדות בחופש הפרט ובזכויות האישה, תוך הטחת ביקורת ישירה במשטר וגילויי אלימות, והן מובלות בעיקר ע"י צעירים וצעירות בעלי השכלה מהמעמד הבינוני. ההפגנות הנוכחיות אמנם אינן מציבות לעת עתה איום ממשי על יציבות המשטר, וכראייה העובדה שהוא נמנע מלהפעיל את כל האמצעים העומדים לרשותו (ככלל המשה"מ לא היה מעורב), אך יש בהן כדי להעיד על תחושות התסכול וההקצנה המבעבעות מתחת לפני השטח, שללא ניסיון אמיתי של המשטר לתת להן מענה, ולו חלקי, גוברת הסבירות שהן ישובו ויתפרצו בהמשך הדרך, בעוצמה גדולה יותר.
מיקוד הקשב של המשטר האיראני מופנה כיום למהומות החיג'אב, שנמשכות מזה מספר שבועות בעשרות מוקדים ברחבי המדינה, כולל טהראן. המהומות הנוכחיות שונות מאלו שפרצו בעבר בכך שהן מתמקדות בחופש הפרט ובזכויות האישה, תוך הטחת ביקורת ישירה במשטר וגילויי אלימות, והן מובלות בעיקר ע"י צעירים וצעירות בעלי השכלה מהמעמד הבינוני. ההפגנות הנוכחיות אמנם אינן מציבות לעת עתה איום ממשי על יציבות המשטר, וכראייה העובדה שהוא נמנע מלהפעיל את כל האמצעים העומדים לרשותו (ככלל המשה"מ לא היה מעורב), אך יש בהן כדי להעיד על תחושות התסכול וההקצנה המבעבעות מתחת לפני השטח, שללא ניסיון אמיתי של המשטר לתת להן מענה, ולו חלקי, גוברת הסבירות שהן ישובו ויתפרצו בהמשך הדרך, בעוצמה גדולה יותר.
הסלמה במלחמה באוקראינה
הסיפוח הרוסי של ארבעת המחוזות, החבלה בצינורות הגז, גיוס המילואים והאיומים להשתמש בנשק גרעיני, מהווים את עליית המדרגה המשמעותית ביותר מאז פרצה המלחמה, והם נועדו להעביר את המסר כי רוסיה נכונה לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה, כדי לאלץ את המערב (ואוקראינה) להסכים להסדרה נוחה עבורה. העובדה שפוטין קיבל את ההחלטות על סיפוח וגיוס מילואים אחרי הפגישות שקיים עם הנשיא שי וראה"מ מודי, עשויה להצביע כי בראייתו אין סכנה ממשית להמשך התמיכה שלהם בו, חרף הפרסומים על ההסתייגויות שהביעו מהמשך הלחימה.
מעשית, סיפוח המחוזות נועד לקבע מצב חדש, ולפיו מחוזות אלו מהווים דה-יורה חלק בלתי נפרד מרוסיה, וכל הסדר עתידי יהיה חייב לכלול הכרה במחוזות אלו כשייכים לה, מצב שהנשיא זלנסקי אינו יכול לקבל בשום תרחיש. המשמעות המיידית היא התגברות המאמצים האוקראינים להמשיך במתקפת הנגד, באמצעות הסיוע המערבי, כדי לנסות ולהשתלט מחדש על השטחים שנכבשו עוד לפני חודשי החורף, ומנגד עליית מדרגה בתגובות הנגד של רוסיה גם בשדה הקרב וגם במלחמת האנרגיה נגד אירופה. לעת עתה, השימוש בנשק גרעיני אמנם נראה כתרחיש קיצוני, אך האפשרות נראית כקרובה יותר מאז פרצה המלחמה. הסבירות לכך תעלה ככל שפוטין יחוש עם הגב לקיר וכי התחמושת העומדת לרשותו הולכת ואוזלת.
מעשית, סיפוח המחוזות נועד לקבע מצב חדש, ולפיו מחוזות אלו מהווים דה-יורה חלק בלתי נפרד מרוסיה, וכל הסדר עתידי יהיה חייב לכלול הכרה במחוזות אלו כשייכים לה, מצב שהנשיא זלנסקי אינו יכול לקבל בשום תרחיש. המשמעות המיידית היא התגברות המאמצים האוקראינים להמשיך במתקפת הנגד, באמצעות הסיוע המערבי, כדי לנסות ולהשתלט מחדש על השטחים שנכבשו עוד לפני חודשי החורף, ומנגד עליית מדרגה בתגובות הנגד של רוסיה גם בשדה הקרב וגם במלחמת האנרגיה נגד אירופה. לעת עתה, השימוש בנשק גרעיני אמנם נראה כתרחיש קיצוני, אך האפשרות נראית כקרובה יותר מאז פרצה המלחמה. הסבירות לכך תעלה ככל שפוטין יחוש עם הגב לקיר וכי התחמושת העומדת לרשותו הולכת ואוזלת.
המלצות
- בטווח הזמן המיידי, מומלץ כי ישראל תפעל לשימור הרגיעה במרחב הר הבית ולצמצום החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית, תוך מאמץ להניע את מנגנוני הרשות הפלסטינית לפעול בעצמם נגד קיני הטרור בצפון השומרון. מומלץ, כי ישראל תמנע מהצהרות בעלות גוון לוחמני, העלולות להביך את אבו מאזן ולפגוע עוד יותר בנכונות של מנגנוני הביטחון הפלסטינים מלפעול.
- בטווח הבינוני-ארוך, כל ממשלה שתקום בישראל, תצטרך לגבש תוכנית אסטרטגית ולפעול לשיקום מערכת היחסים עם הרשות הפלסטינית באמצעות הצגת אופק מדיני, ייצוב המערכת הכלכלית ושימור התיאום הביטחוני. במקביל, ישראל צריכה להתחיל ולהיערך ל"יום שאחרי", ובכלל זאת בשאלת היורש ויכולת שיתוף הפעולה עימו.
- ירדן מהווה את אחת המשענות החשובות ביותר וכל פגיעה בה תוביל לערעור מרחב הביטחון האסטרטגי של מדינת ישראל. על כן, מומלץ כי ישראל תימנע ממהלכים חד-צדדיים העלולים לאתגר את המלך, בעיקר בכל הקשור להתנהלות מול הזירה הפלסטינית ובהר הבית, נוכח המחירים האסטרטגים והביטחוניים הגבוהים בכלל ומול הממלכה בפרט. במקביל, ישראל צריכה לבחון דרכים לסייע לירדן לקבל סיוע ביטחוני וכלכלי מארה"ב וממדינות המפרץ. בהקשר זה, קיימת חשיבות רבה להמשיך ולפעול להעמקת שיתופי הפעולה עם מדינות המפרץ במגוון רחב של תחומים (ולא רק בהיבט הביטחוני), בין היתר כמענה לתהליכי ההתקרבות בינן לבין איראן. זאת, לצד המשך השת"פ הביטחוני החיוני עם מצרים, תוך זהירות מהתבטאויות ומעשים העלולים להביך את הצמרת המדינית והצבאית המצרית.
- ישראל צריכה להמשיך ולשמור על התיאום האסטרטגי והביטחוני עם ארה"ב, תוך הימנעות מחילוקי דעות פומביים, בייחוד בשבועות הקרובים לקראת בחירות האמצע, באופן העלול לשמש כקלף בידי גורמים פוליטיים בארה"ב. במקביל, ישראל צריכה לנצל את התארכות המו"מ בין איראן למעצמות, כדי להמשיך במאמצים הדיסקרטיים להשפיע על רכיבים בהסכם הגרעין. זאת, תוך האצת תהליכי בניין הכוח, לנוכח האפשרות כי בסופו של יום לא ייחתם הסכם חדש. לנוכח המהומות באיראן והברוטאליות של המשטר, ישראל צריכה להדגיש בפני המערב, כי באופן פרדוקסאלי, הסכם גרעין חדש, שיזרים מיליארדים למשטר מדכא וטוטליטארי, עלול דווקא לכרסם בזרזי השינויים החברתיים המתהווים במדינה.
- בהיבט הגלובאלי, ישראל צריכה להמשיך ולפעול לשימור יעדיה האסטרטגיים ועל אינטרסיה בביטחון הלאומי, הן בהיבט של הברית האסטרטגית עם ארה"ב והן בשימור חופש הפעולה בזירה הצפונית. קונקרטית, ישראל צריכה להמשיך ולהביע התנגדות לצעדי הסיפוח של רוסיה, אך בה-בעת להימנע ממהלכים במרחב הביטחוני בעלי נראות פומבית, שייתפסו ע"י רוסיה כסיוע פעיל לצבא אוקראינה. ישראל צריכה אף לנסות ולהשתלב בכל מאמץ בינ"ל כדי למנוע שימוש בנשק גרעיני במלחמה, באופן העלול "לנרמל" את השימוש באמצעים כאלו ולהאיץ מאמצים של מדינות לרכוש יכולות גרעיניות.
- ולבסוף, בזירה הפנימית, הממשלה החדשה שתקום תהיה חייבת לפעול לאיחוי השסעים בעם ולהתעמק באתגרים של החברה והמשק במדינה, בייחוד בכל הקשור למערכות החינוך והבריאות ולמחירי הדיור. ללא טיפול שורשי בבעיות אלו נתקשה להתמודד בהצלחה עם האתגרים האסטרטגיים הניצבים לפתחנו בזירה האזורית והגלובאלית.