שנת 2022
אתגרי ביטחון לאומי מתעצמים
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
5 בינואר, 2022
בפתח שנת 2022 ישראל מתמודדת עם אתגרים אסטרטגים מתעצמים לביטחונה הלאומי, ובראשם האיום האיראני בגרעין ובאזור, ונפיצות הסוגיה הפלסטינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה.
האסטרטגיה האיראנית עקבית ופועלת במטרה לבסס השפעה אזורית, לערער את היציבה האמריקאית במזרח התיכון ולסדוק את הברית הסונית-ישראלית, לצד הפיכתה למדינת סף גרעינית דה-פקטו. במסגרת זאת, שיחות הגרעין בווינה אשר התחדשו לאחר סיום חופשת חג המולד מגיעות לשלב מתקדם בו יידרשו הצדדים לקבל החלטות קשות בנוגע לאפשרות חידוש הסכם הגרעין. נציגי המשלחות מאיראן, רוסיה, סין ואירופה מציגים אופטימיות זהירה, למרות הפערים העמוקים שנותרו בין הצדדים בסוגיות הליבה. במסגרת זאת, הפוטנציאל למשבר ביחסים בין ירושלים לוושינגטון גובר במידה וייחתם הסכם שיסכן את האינטרסים בביטחון הלאומי של ישראל.
בהמשך לכך, האסטרטגיה הישראלית מצויה במלכוד נוכח שתי אפשרויות גרועות: הסכם גרעין חדש-ישן יעניק לאיראן לגיטימציה בינלאומית, ויחזק את כלכלתה באופן שיאפשר למשטר להעצים את פעילותו במזה"ת, ולהדק את טבעת החנק על ישראל באמצעות הקמת בסיסי אש אזוריים, וחיזוק המיליציות והשלוחים האיראניים בסוריה, לבנון ועזה. מנגד, פיצוץ שיחות הגרעין עלול להוביל את איראן להחלטה על האצת פרויקט הגרעין, והעשרת אורניום לרמה צבאית עבור פצצה תוך שלושה שבועות בהינתן החלטה מדינית. בתרחיש זה, הכלים הנמצאים ברשות ישראל לבלום פריצה זאת מוגבלים. יתירה מזאת, ובכל תרחיש - קפיצת המדרגה בידע, במחקר ובפיתוח, בבניית הצנטריפוגות המתקדמות וביכולות הטכנולוגיות המתקדמות שצברה איראן, ביססו תשתית גרעינית מדינתית מפותחת שתשמש אותה בטווח הזמן הקצר או הארוך.
ארה"ב מצידה חותרת לחתימה מחודשת על הסכם הגרעין כדי שתוכל להתמקד בהתמודדות האסטרטגית עם סין ורוסיה, ולהימנע מהיגררות למשבר אזורי נוסף במזה"ת. התחרות הבין מעצמתית גוברת, ובמוקד המשבר באוקראינה אשר לו השלכות על הסדר העולמי, ועל הקרנת הכוח של ארה"ב במזה"ת.
בנוסף, המדיניות האמריקאית לצמצם את מעורבותה במזה"ת, להימנע משימוש בכלים צבאיים ולהתמקד בחיזוק היציבות האזורית באמצעות דיפלומטיה וסנקציות כלכליות, מחלישה את ההרתעה וההשפעה האמריקאית באזור. מצב זה מאפשר לאיראן להגביר את הלחץ על הכוחות האמריקאים באזור, ועל בעלות בריתה האזוריות באמצעות הפעלת כוחות שלוחים, התקפות מל"טים וירי באליסטי, ללא חשש מהשלכות או מחירים באיראן גופא.
במצב זה, המחנה הסוני הפרו-אמריקאי אשר מורתע מאיראן חותר להסכמות ולשיח ישיר עם טהראן. האינטרס המפרצי בהקשר זה ברור: חשש מהסלמה עם איראן ללא סיוע אמריקאי, המערכה המתמשכת בתימן שגובה מחירים כבדים, והרצון לשמר יציבות בטחונית ולא להיגרר להרפתקאות מסוכנות בתקופה של משבר כלכלי ובריאותי עולמי. איראן מנגד מבקשת לבסס את יציבות המשטר, לחזק את השפעתה האזורית, להיחלץ מהבידוד בו היא מצויה, לסדוק את "ברית אברהם", ולהצמיח ככל הניתן את הכלכלה המקומית.
בהקשר הפלסטיני, האתגרים לשנת 2022 מתעצמים נוכח החולשה הגוברת של הרש"פ, החשש מן "היום שאחרי" אבו מאזן, התגברות טרור הבודדים, הניכור של הדור הצעיר מהממסד הרשותי, והנפיצות הגוברת נוכח התחזקות חמאס והעדרה של אסטרטגיה ישראלית כוללת.
הביקור של יו"ר הרש"פ, בביתו של שר הביטחון הישראלי היה הביקור הראשון מזה עשור בפגישה מדינית רשמית בישראל. למפגש עצמו יש חשיבות בשימור צירי התקשורת פתוחים, בביסוס מעמדו של יו"ר הרש"פ בזירה הפלסטינית, ובחיזוק היציבות הביטחונית. עם זאת, למרות החשיבות הקונקרטית של המפגש, המהלכים של ישראל לא חורגים מן המדיניות הנגלית בעשור האחרון שבבסיסה חיזוק הרש"פ וניהול הסכסוך.
האדנים של התפיסה הישראלית: שמירה על שקט ביטחוני באמצעות תיאום הדוק עם מנגנוני הביטחון, החלשת חמאס וביסוס הסדר הציבורי באמצעות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, חיזוק איכות החיים האזרחית והכלכלית של התושבים באיו"ש תוך שימור הבידול מרצועת עזה, והקפאת התהליך המדיני. מדיניות זאת אפשרה למדינת ישראל להתמקד בשנים האחרונות באיום האיראני ובמב"מ, לדחוק את הסוגיה הפלסטינית מסדר היום, ולדחות את הצורך לקדם אסטרטגיה מדינית כוללת שלה השלכות פוליטית מורכבות.
במקביל, חמאס מנסה למנף את החולשה של הרשות ולחזק את מעמדו בזירה הפלסטינית, באמצעות הסתה מאורגנת, "קניית לבבות" באיו"ש וירושלים, ובניסיון לפתח תשתיות טרור ביהודה ושומרון. האסטרטגיה של חמאס ארוכת טווח וחותרת להשתלטות מלאה על הזירה הפלסטינית, והמשך המאבק נגד ישראל. עם זאת, האינטרס המשותף והזמני של הצדדים בשלב זה לא להיגרר להסלמה נשמר, ומבליט בעיקר את חוסר נכונותה של ישראל לעצב משוואה חדשה מול הארגון, נוכח המחירים האפשריים, והצורך להתמקד בסוגיה האיראנית. לצד זאת, הנפיצות נשמרת, וההתכנות להסלמה בעקבות מיסקלקולציה או ניצול הזדמנות של חמאס להוביל סוגיה לאומית פלסטינית (סוגיית האסירים למשל) נשמר.
ישנה גם "חצי כוס מלאה" של הזדמנויות ועוצמות הקשורות לעוצמה הכלכלית והביטחונית של ישראל, להון האנושי, לברית האסטרטגית עם ארה"ב, לשת"פ המתהדק עם המחנה הסוני המתון ועם מדינות מזרח הים התיכון, שמתבטא בשורה התחתונה בשקט יחסי, ובעלייה באיכות חיים ממנה נהנים אזרחי ישראל בשנים האחרונות.
עם זאת, ישראל נדרשת לגבש אסטרטגיית ביטחון לאומי כוללת כדי לתת מענה לאתגרים המורכבים בגבולותיה ובמעגל השלישי, ולמצות עד תום את ההזדמנויות בזירה האזורית והבינלאומית.
המלצות
- ישראל צריכה להערך לתרחיש של חתימה על הסכם גרעין שלא יהיה בהלימה עם האינטרסים הביטחוניים-אסטרטגיים שלה. במסגרת זאת, ירושלים צריכה למנף את ההסכם כדי להגדיל את הסיוע הביטחוני מוושינגטון, ולהצטייד בפלטפורמות שיבססו את היתרון האיכותי של צה"ל.
- לצד זאת, על ישראל להשפיע על גיבוש הסכם גרעין אפקטיבי שייתן ערובות מספקות לעצירת ההתקדמות בגרעין, הארכת זמן הפריצה, וביטול סעיף ה-Sunset. ישראל צריכה להבהיר לארה"ב ואירופה כי הסכם שלא ייתן מענה להיבטים אלו יסמן את תחילתו של מירוץ חימוש גרעיני במזה"ת, ולכך השפעות על יציבות האזור ועל הזירה הבינלאומית.
- בהמשך לכך, ישראל צריכה להאיץ את תהליך בניין הכוח והעלאת הכשירות המבצעית לתרחיש של תקיפת אתרי הגרעין. מהלך זה יחזק את ההרתעה הישראלית, ויאפשר גמישות בתהליך קבלת ההחלטות בהינתן הצורך.
- השת"פ האסטרטגי של ישראל עם ארה"ב חיוני למימוש תכנית ההתעצמות ובניין הכוח ולחיזוק ההרתעה באזור. ישראל צריכה להימנע מחיכוכים מיותרים, ולהתמקד בתיאום האסטרטגי עם וושינגטון בסוגייה האיראנית.
- המשבר המתעצם ברשות הפלסטינית מחייב את ישראל לחזק את התיאום הביטחוני ואת הסיוע האזרחי-כלכלי, תוך חיזוק המשילות של הרש"פ, ובלימת ההתבססות של חמאס בשטח (תשתיות טרור ו"דעוה"). ברצועת עזה יש להמשיך בתהליך ההסדרה, אך להיערך למערכה צבאית נגד חמאס. בהיבט ארוך הטווח, ישראל צריכה לגבש אסטרטגיה כוללת המצביעה על אופק מדיני למימוש תפיסת ההפרדה, כדי לבלום את התהליך הזוחל של התממשות "המדינה האחת" תחת כסות "ניהול הסכסוך", "והשלום הכלכלי".
- ישראל צריכה להדק את יחסיה האסטרטגיים עם ירדן, מצרים ומדינות המפרץ נוכח התגברות האיום האיראני באזור (מל"טים, יכולות אש בליסטיות מתקדמות, דיוק, סייבר ועוד). הקשרים האסטרטגיים חיוניים ליכולת של ישראל להקרין כוח אזורי, לפתח עומק אסטרטגי, ולגבש קואליציה אזורית לבלימת איראן ולבידודה. השת"פ האזורי של ישראל עם העולם הסוני צריך להתבסס על אינטרסים ביטחוניים-צבאיים, אך להתרחב להקשרים כלכליים-תרבותיים רחבים יותר בשאיפה לקדם נורמליזציה ביחסים הבילטראלים. עם זאת, ההתקרבות של מדינות המפרץ לאיראן ממחישה את "תקרת הזכוכית" ביחסים האסטרטגיים בין הצדדים, ואת מגבלות השת"פ האזורי.
- המב"מ (המערכה בין המלחמות) מהווה כלי חיוני בבלימת ההתבססות האיראנית באזור ובחיזוק ההרתעה הישראלית, אותו נדרש לבסס ואף לפתח. בהקשר זה, על ישראל לשמר את הקשר האסטרטגי עם רוסיה ולמנף את האינטרס המשותף של החלשת איראן בסוריה כדי להמשיך ולהעמיק את הפגיעה בציר הרדיקלי. בנוסף, ירושלים צריכה להימנע ככל הניתן מהתערבות במשבר המחריף בין ארה"ב לרוסיה באוקראינה, כדי שהיריבות המעצמתית לא תזלוג לחצר המזרח תיכונית ותשפיע על חופש הפעולה המבצעי.