הקורונה והסיפוח:
משברים שונים, כשלי התנהלות ומשילות דומים
משברים שונים, כשלי התנהלות ומשילות דומים
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
6 ביולי, 2020
תמונה: קובי גדעון | לע"מ
בשבועות האחרונים נחשף בעוצמה החוט המקשר בין הכשלים החמורים המאפיינים את התנהלות ממשלת ישראל בשתי סוגיות הרות גורל שונות - הקורונה והסיפוח. מדובר בשני משברים שהיכולת להכיל אותם ולהשפיע על תוצאותיהם, תלויה בעיקר בישראל עצמה, ביעילות פעולותיה ובחכמת מדיניותה.
העלייה החדה בקצב ההדבקה והתחלואה והתפרצות "גל שני" ממחישות את העובדה כי הממשלה לא השכילה לנצל את פסק הזמן שסיפקו לה "השטחת העקומה" ובלימת המחלה כדי להתארגן בהתאם. כזכור, אלו הושגו בזכות היענות הציבור לגזירות הריחוק החברתי, הסגרים ומגבלות התנועה, ובמחיר פגיעה קשה במשק ובכלכלה, שיצרו משבר תעסוקתי וחברתי חמורים.
ההתפרצות המחודשת של הקורונה משקפת תהליך יציאה נמהר ובלתי מבוקר מהבידוד, במהלכו ניכר כי הממשלה פנתה לעסוק בעניינים אחרים, ובראשם מהלך הסיפוח השנוי במחלוקת מבית, בזירה האזורית ובעולם. זאת, במקום לוודא כי הישגי בלימת הקורונה נשמרים ומאפשרים להתחיל לטפל במצוקות הבוערות של האזרחים.
היעדר יד מכוונת ו"הריק המשילותי" בולטים בכל פינה. הפערים בקטיעת שרשרת ההדבקה מובילים את הממשלה פעם נוספת לפנות להתבססות מוגברת על יכולות ביטחוניות מסווגות, תוך חדירה לזכויות הפרט וסיכון בחשיפה של כלים טכנולוגיים, שיטות ויכולות פעולה אסטרטגיות של השב"כ. גם ההחלטות על החזרת מערכת החינוך לתפקוד ועל סיום שנת הלימודים התקבלו באופן "מזגזג", לא עקבי ורווי מסרים סותרים לציבור ההורים. חוסר הגיון, אלתור וקבלת החלטות בלתי סדורה, שנראית לעיתים כמענה ללחצים נקודתיים, אפיינו גם את ההפעלה מחדש של התחבורה הציבורית ואת תהליך החזרה לשגרה בתחום התרבות.
שורת הכשלים והיעדר תכנון מערכתי אינם מפתיעים בהתחשב בתפקוד הלקוי של הממשלה עוד בשלבים הראשוניים של התפרצות המגיפה. גם אז סבלה המערכת מליקויים דומים, אולם הסגר הנרחב לא דרש מהממשלה יכולות שליטה, פיקוח וניווט ברזולוציה גבוהה ועדינה כפי שדורשת אסטרטגיית יציאה, המלווה בדילמות ובמתחים עמוקים במיוחד, בין שיקולי בריאותיים וסוציו-אקונומיים.
מדינת ישראל לא השכילה ליישם לקחים, לסגור פערים ולתקן כשלים שנחשפו בשלב בלימת המגיפה. כך, בין היתר, לא הוסמך מנהל מערכה אחד אשר יוביל, ירכז ויתכלל את המאבק בנגיף ובהשלכותיו הרב ממדיות; לא תוקנו הליקויים בתחום ההסברה והקשר עם האזרחים; לא שופרו תהליכי עבודת המטה ופעילות בין-משרדית מתואמת; ולא מסתמן מענה למשבר החמור אליו נקלעו סקטורים שונים באוכלוסייה.
בתנאים אלו - כאשר ממשלת ישראל ה"מנופחת" מצטיירת כמי שעסוקה בעיקר בפוליטיקה, איבדה עניין במשבר הקורונה ופנתה להתמקד בסיפוח - ניכר כי התערער אמון הציבור ברשויות. זאת, באופן המקרין לשלילה גם על רמת הציות שלו להנחיות, ועל הסיכויים שישתף פעולה באופן נרחב במקרה של צורך לחזור לריחוק חברתי קיצוני. משבר האמון מעמיק ומלווה בתחושות של אבדן שליטה מצד השלטון המרכזי ככל שנחשפים ממדי השבר הכלכלי-חברתי, המשתקפים בתחזיות קודרות באשר להיקף האבטלה והעסקים שלא ישובו לפעול.
כשלי ההתנהלות והפערים בהתמודדות עם הקורונה, מאפיינים גם את מהלכי הממשלה בסוגיית הסיפוח. הממשלה מנהלת את המהלך הרגיש - שסיכוניו ונזקיו האסטרטגיים הפוטנציאליים, בתחום המדיני והביטחוני, הולכים ומתבררים מדי יום - באופן מרושל, נמהר ותזזיתי.
הדרג המדיני ממדר את הדרגים המקצועיים והשיח שהוא מנהל עמם משובש ולקוי באופן שלא מאפשר קיום עבודת מטה סדורה. מתווה והיקף המהלך לא ברורים למערכות הביטחון והחוץ (קל וחומר לציבור, שעסוק בהישרדות בריאותית וכלכלית) והן נדרשות להיערך להשלכות הסיפוח כשהן מגששות באפלה, תחת ערפל סמיך ובתנאי אי וודאות. בינתיים מן העבר השני, המהלכים של מדינות ערב והזירה הבינ"ל נגד הסיפוח, הולכים ומצטיירים דווקא כמערכה דיפלומטית והסברתית מקיפה ומתואמת.
ברי כי בחירת הממשלה להתמקד בסיפוח, באה על חשבון יכולתה, המצטיירת כמוגבלת ממילא, להתמודד עם משבר הקורונה, שהשלכותיו החמורות משפיעות על כל תחומי החיים בישראל. כך, גוררת הממשלה את המדינה, להתמודדות, שאינה מחויבת המציאות, עם השלכות ואיומים חמורים שקורמים עור וגידים ככל שנוקפים הימים ועלולים להתברר בעתיד כבלתי הפיכים.
בין אלו ניתן למנות את כרסום יסודות השלום עם ירדן וערעור היציבות בגבול המזרחי; היחלשות ברורה של הרשות הפלסטינית ופגיעה ביכולת המשילות שלה באופן המגביר את הנפיצות ביהודה ושומרון וצפוי לשאוב את צה"ל בהדרגה לניהול חיי היומיום של האוכלוסייה הפלסטינית; פגיעה בהעברת כספי הרשות וקטר לעזה שעלולה להוביל לערעור היציבות ברצועה, עד כדי התלקחות 'סבב' הסלמה נוסף; פגיעה מחריפה במעמדה של ישראל כקונצנזוס דו-מפלגתי בארה"ב, כאשר ההתנגדות לסיפוח בחוגי המפלגה הדמוקרטית ומועמדה לנשיאות הולכת ומתרחבת; שחיקה במעמדה הבינ"ל של ישראל, שמקרינה על יכולתה לפעול ביעילות נגד האיום האיראני; אזהרה פומבית מצד מדינות ערב לגדוע את תהליך התחממות היחסים עם ישראל ועוד.
בתנאים אלו מדינת ישראל נדרשת לבחור את הקרבות שלה, כשברור שחזית הקורונה היא הדחופה יותר, ומחייבת את מיקוד כל העוצמות הלאומיות לבלימתה. יתרה מכך, נוכח איתותי האזהרה החריפים שהיא מקבלת, ממשלת ישראל צריכה לקבוע כי סיפוח, בוודאי אם יתבצע באופן חד צדדי ובחיפזון, יהווה איום אסטרטגי על ביטחונה, כלכלתה, יחסי החוץ שלה ואופייה כמדינה יהודית ודמוקרטית; ולהימנע ממהלך נמהר ולא מתואם מסוג זה.
העלייה החדה בקצב ההדבקה והתחלואה והתפרצות "גל שני" ממחישות את העובדה כי הממשלה לא השכילה לנצל את פסק הזמן שסיפקו לה "השטחת העקומה" ובלימת המחלה כדי להתארגן בהתאם. כזכור, אלו הושגו בזכות היענות הציבור לגזירות הריחוק החברתי, הסגרים ומגבלות התנועה, ובמחיר פגיעה קשה במשק ובכלכלה, שיצרו משבר תעסוקתי וחברתי חמורים.
ההתפרצות המחודשת של הקורונה משקפת תהליך יציאה נמהר ובלתי מבוקר מהבידוד, במהלכו ניכר כי הממשלה פנתה לעסוק בעניינים אחרים, ובראשם מהלך הסיפוח השנוי במחלוקת מבית, בזירה האזורית ובעולם. זאת, במקום לוודא כי הישגי בלימת הקורונה נשמרים ומאפשרים להתחיל לטפל במצוקות הבוערות של האזרחים.
היעדר יד מכוונת ו"הריק המשילותי" בולטים בכל פינה. הפערים בקטיעת שרשרת ההדבקה מובילים את הממשלה פעם נוספת לפנות להתבססות מוגברת על יכולות ביטחוניות מסווגות, תוך חדירה לזכויות הפרט וסיכון בחשיפה של כלים טכנולוגיים, שיטות ויכולות פעולה אסטרטגיות של השב"כ. גם ההחלטות על החזרת מערכת החינוך לתפקוד ועל סיום שנת הלימודים התקבלו באופן "מזגזג", לא עקבי ורווי מסרים סותרים לציבור ההורים. חוסר הגיון, אלתור וקבלת החלטות בלתי סדורה, שנראית לעיתים כמענה ללחצים נקודתיים, אפיינו גם את ההפעלה מחדש של התחבורה הציבורית ואת תהליך החזרה לשגרה בתחום התרבות.
שורת הכשלים והיעדר תכנון מערכתי אינם מפתיעים בהתחשב בתפקוד הלקוי של הממשלה עוד בשלבים הראשוניים של התפרצות המגיפה. גם אז סבלה המערכת מליקויים דומים, אולם הסגר הנרחב לא דרש מהממשלה יכולות שליטה, פיקוח וניווט ברזולוציה גבוהה ועדינה כפי שדורשת אסטרטגיית יציאה, המלווה בדילמות ובמתחים עמוקים במיוחד, בין שיקולי בריאותיים וסוציו-אקונומיים.
מדינת ישראל לא השכילה ליישם לקחים, לסגור פערים ולתקן כשלים שנחשפו בשלב בלימת המגיפה. כך, בין היתר, לא הוסמך מנהל מערכה אחד אשר יוביל, ירכז ויתכלל את המאבק בנגיף ובהשלכותיו הרב ממדיות; לא תוקנו הליקויים בתחום ההסברה והקשר עם האזרחים; לא שופרו תהליכי עבודת המטה ופעילות בין-משרדית מתואמת; ולא מסתמן מענה למשבר החמור אליו נקלעו סקטורים שונים באוכלוסייה.
בתנאים אלו - כאשר ממשלת ישראל ה"מנופחת" מצטיירת כמי שעסוקה בעיקר בפוליטיקה, איבדה עניין במשבר הקורונה ופנתה להתמקד בסיפוח - ניכר כי התערער אמון הציבור ברשויות. זאת, באופן המקרין לשלילה גם על רמת הציות שלו להנחיות, ועל הסיכויים שישתף פעולה באופן נרחב במקרה של צורך לחזור לריחוק חברתי קיצוני. משבר האמון מעמיק ומלווה בתחושות של אבדן שליטה מצד השלטון המרכזי ככל שנחשפים ממדי השבר הכלכלי-חברתי, המשתקפים בתחזיות קודרות באשר להיקף האבטלה והעסקים שלא ישובו לפעול.
כשלי ההתנהלות והפערים בהתמודדות עם הקורונה, מאפיינים גם את מהלכי הממשלה בסוגיית הסיפוח. הממשלה מנהלת את המהלך הרגיש - שסיכוניו ונזקיו האסטרטגיים הפוטנציאליים, בתחום המדיני והביטחוני, הולכים ומתבררים מדי יום - באופן מרושל, נמהר ותזזיתי.
הדרג המדיני ממדר את הדרגים המקצועיים והשיח שהוא מנהל עמם משובש ולקוי באופן שלא מאפשר קיום עבודת מטה סדורה. מתווה והיקף המהלך לא ברורים למערכות הביטחון והחוץ (קל וחומר לציבור, שעסוק בהישרדות בריאותית וכלכלית) והן נדרשות להיערך להשלכות הסיפוח כשהן מגששות באפלה, תחת ערפל סמיך ובתנאי אי וודאות. בינתיים מן העבר השני, המהלכים של מדינות ערב והזירה הבינ"ל נגד הסיפוח, הולכים ומצטיירים דווקא כמערכה דיפלומטית והסברתית מקיפה ומתואמת.
ברי כי בחירת הממשלה להתמקד בסיפוח, באה על חשבון יכולתה, המצטיירת כמוגבלת ממילא, להתמודד עם משבר הקורונה, שהשלכותיו החמורות משפיעות על כל תחומי החיים בישראל. כך, גוררת הממשלה את המדינה, להתמודדות, שאינה מחויבת המציאות, עם השלכות ואיומים חמורים שקורמים עור וגידים ככל שנוקפים הימים ועלולים להתברר בעתיד כבלתי הפיכים.
בין אלו ניתן למנות את כרסום יסודות השלום עם ירדן וערעור היציבות בגבול המזרחי; היחלשות ברורה של הרשות הפלסטינית ופגיעה ביכולת המשילות שלה באופן המגביר את הנפיצות ביהודה ושומרון וצפוי לשאוב את צה"ל בהדרגה לניהול חיי היומיום של האוכלוסייה הפלסטינית; פגיעה בהעברת כספי הרשות וקטר לעזה שעלולה להוביל לערעור היציבות ברצועה, עד כדי התלקחות 'סבב' הסלמה נוסף; פגיעה מחריפה במעמדה של ישראל כקונצנזוס דו-מפלגתי בארה"ב, כאשר ההתנגדות לסיפוח בחוגי המפלגה הדמוקרטית ומועמדה לנשיאות הולכת ומתרחבת; שחיקה במעמדה הבינ"ל של ישראל, שמקרינה על יכולתה לפעול ביעילות נגד האיום האיראני; אזהרה פומבית מצד מדינות ערב לגדוע את תהליך התחממות היחסים עם ישראל ועוד.
בתנאים אלו מדינת ישראל נדרשת לבחור את הקרבות שלה, כשברור שחזית הקורונה היא הדחופה יותר, ומחייבת את מיקוד כל העוצמות הלאומיות לבלימתה. יתרה מכך, נוכח איתותי האזהרה החריפים שהיא מקבלת, ממשלת ישראל צריכה לקבוע כי סיפוח, בוודאי אם יתבצע באופן חד צדדי ובחיפזון, יהווה איום אסטרטגי על ביטחונה, כלכלתה, יחסי החוץ שלה ואופייה כמדינה יהודית ודמוקרטית; ולהימנע ממהלך נמהר ולא מתואם מסוג זה.