האתגרים האסטרטגיים המיידיים הניצבים בפני הממשלה החדשה
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
9 בנובמבר, 2022
Photo: Beny Shlevich | CC BY-SA 3.0
הממשלה החדשה שתוקם בקרוב תתמודד עם מציאות אסטרטגית מורכבת ושורת אתגרים מדיניים וביטחוניים בזירה הפנימית, האזורית והבינלאומית. נוכח נפיצותם ודחיפותם של אתגרים אלו, נדרשת הממשלה, לגבש בהקדם אסטרטגיה כוללת ומענה מערכתי, תוך אימוץ גישה זהירה שתמנע התפרצות ביטויי אלימות וכרסום בנכסים ובשיתופי הפעולה האסטרטגיים, ובראשם הברית עם ארה"ב והקשרים עם המדינות הסוניות.
הזירה הפלסטינית - מחייבת גיבוש מענה בהקדם
המתיחות המתמשכת במערכת הפלסטינית, ובמיוחד באיו"ש, תחייב את הממשלה העתידית לגבש אסטרטגיה סדורה ומענה מעשי במהירות רבה יחסית. הנושא הפלסטיני צפוי לעמוד בראש סדר יומה של הממשלה החדשה, היות ומדובר במעין "פצצה מתקתקת". האתגר המרכזי הוא האיום הביטחוני הגובר בצפון השומרון המאיים להתפשט לאזורים אחרים באיו"ש, כאשר ברקע מפגינה הרשות חולשה עמוקה וקושי או חוסר רצון ליטול אחריות על מוקדי הכאוס המתהווים באזור, ובראשם העיר שכם.
העובדה שאבו מאזן, וויתר הלכה למעשה על יכולתו להביא הישג כלשהו לעמו, מגבירה את התסיסה ברחוב הפלסטיני ואת פעילותם של גורמי כוח שונים במאבקם על עמדות הנהגה עתידיות. בהיעדר יורש טבעי, צפוי המאבק על מנהיגותו לתפוס תאוצה מצד אלו הרואים את עצמם כמנהיגים פוטנציאליים עתידיים של העם הפלסטיני. בקרב הזה על המנהיגות ישתתפו לא רק בכירי הפת"ח אלא גם בכירי חמא"ס שינסו לנצל את המצב ולהשתלט על עמדות הכוח של הרש"פ גם באיו"ש. עובדה זו, בשילוב עם ההנחה שכל מנהיג שיגיע ינקוט תחילה בקו נוקשה ולאומני על מנת לחזק את מעמדו, מחזקת את ההבנה כי ללא שינוי מהותי בהתנהלות הישראלית, אנו עומדים בפני הסלמה משמעותית במערכת היחסים המדינית והביטחונית מול הרשות הפלסטינית.
מעבר לנטרול האיומים הביטחוניים המיידיים (בעיקר חוליות דוגמת "גוב האריות" בשכם או תשתיות שחמאס והג'האד האסלאמי מנסים לגבש ולהפעיל) תצטרך הממשלה החדשה לנקוט עוד מספר מהלכים על מנת להביא להרגעה של השטח. במסגרת זו, מומלץ להמשיך ולשמר את כלל ערוצי התיאום עם הרשות, ובמיוחד זה הביטחוני; להמשיך ולקיים את מרקם החיים האזרחי, שאפשר עד כה להרחיק את רוב הציבור הפלסטיני מהשתלבות במאבק; ולפחות בטווח הנראה לעין להבהיר כי אין לישראל עניין בשינוי קיצוני של המציאות הנוכחית, ובמיוחד החלת ריבונות על חלקים מאיו"ש ו/או קיצוץ דרסטי בתמיכה הכלכלית של ישראל ברשות. מנגד, צעדים ישראליים חד-צדדיים, כגון סיפוח שטחי C, עלולים להוביל לפגיעה קשה ביחסים ובשיתופי הפעולה עם הממשל האמריקני, האיחוד האירופי והמדינות הסוניות, ולהקרין על המציאות הביטחונית בשטח.
כמו כן, ישראל צריכה לגלות רגישות רבה בכל הקשור לסוגיית ירושלים והמקומות הקדושים, ולהימנע מצעדים העלולים להיתפס כמפרים את האיזון העדין שקיים בשטח ולהוביל להתפרצות אלימה, שתצטייר בעולם המוסלמי והערבי כמלחמת דת. בהקשר זה, ישראל צריכה לפעול להידוק התיאום עם הרשות הפלסטינית ועם ירדן, שכבר הביעה חשש מצעדים אפשריים של ישראל בירושלים. שימור שיתוף-הפעולה עם הממלכה הינו חיוני לאבטחת האינטרסים העליונים של הביטחון הלאומי של ישראל.
העובדה שאבו מאזן, וויתר הלכה למעשה על יכולתו להביא הישג כלשהו לעמו, מגבירה את התסיסה ברחוב הפלסטיני ואת פעילותם של גורמי כוח שונים במאבקם על עמדות הנהגה עתידיות. בהיעדר יורש טבעי, צפוי המאבק על מנהיגותו לתפוס תאוצה מצד אלו הרואים את עצמם כמנהיגים פוטנציאליים עתידיים של העם הפלסטיני. בקרב הזה על המנהיגות ישתתפו לא רק בכירי הפת"ח אלא גם בכירי חמא"ס שינסו לנצל את המצב ולהשתלט על עמדות הכוח של הרש"פ גם באיו"ש. עובדה זו, בשילוב עם ההנחה שכל מנהיג שיגיע ינקוט תחילה בקו נוקשה ולאומני על מנת לחזק את מעמדו, מחזקת את ההבנה כי ללא שינוי מהותי בהתנהלות הישראלית, אנו עומדים בפני הסלמה משמעותית במערכת היחסים המדינית והביטחונית מול הרשות הפלסטינית.
מעבר לנטרול האיומים הביטחוניים המיידיים (בעיקר חוליות דוגמת "גוב האריות" בשכם או תשתיות שחמאס והג'האד האסלאמי מנסים לגבש ולהפעיל) תצטרך הממשלה החדשה לנקוט עוד מספר מהלכים על מנת להביא להרגעה של השטח. במסגרת זו, מומלץ להמשיך ולשמר את כלל ערוצי התיאום עם הרשות, ובמיוחד זה הביטחוני; להמשיך ולקיים את מרקם החיים האזרחי, שאפשר עד כה להרחיק את רוב הציבור הפלסטיני מהשתלבות במאבק; ולפחות בטווח הנראה לעין להבהיר כי אין לישראל עניין בשינוי קיצוני של המציאות הנוכחית, ובמיוחד החלת ריבונות על חלקים מאיו"ש ו/או קיצוץ דרסטי בתמיכה הכלכלית של ישראל ברשות. מנגד, צעדים ישראליים חד-צדדיים, כגון סיפוח שטחי C, עלולים להוביל לפגיעה קשה ביחסים ובשיתופי הפעולה עם הממשל האמריקני, האיחוד האירופי והמדינות הסוניות, ולהקרין על המציאות הביטחונית בשטח.
כמו כן, ישראל צריכה לגלות רגישות רבה בכל הקשור לסוגיית ירושלים והמקומות הקדושים, ולהימנע מצעדים העלולים להיתפס כמפרים את האיזון העדין שקיים בשטח ולהוביל להתפרצות אלימה, שתצטייר בעולם המוסלמי והערבי כמלחמת דת. בהקשר זה, ישראל צריכה לפעול להידוק התיאום עם הרשות הפלסטינית ועם ירדן, שכבר הביעה חשש מצעדים אפשריים של ישראל בירושלים. שימור שיתוף-הפעולה עם הממלכה הינו חיוני לאבטחת האינטרסים העליונים של הביטחון הלאומי של ישראל.
בחינת המדיניות מול חמאס
מומלץ לבחון בזהירות את המדיניות הננקטת בשנים האחרונות כלפי עזה, הממוקדת בשימור רגיעה ביטחונית, שמאפשרת למעשה לחמאס לאכוף בידול על ישראל. זאת, תוך ביסוס כוחה השלטוני והצבאי ושיפור היערכותה לקראת השתלטות על המערכת הפלסטינית כולה (יעד מוצהר של התנועה); ובמקביל לקדם מתוך הרצועה טרור והסתה ולפעול במרץ להקמה ולהפעלה של תשתיות צבאיות, המגבירות את האתגרים הביטחוניים מכיוון איו"ש.
ישראל נדרשת להתחיל ולהעלות בפני חמאס התניות ברורות להמשך ההקלות הכלכליות בתמורה לבלימת מאמצי הטרור וההסתה. זאת, תוך שימוש במירב מנופי הלחץ החיצוניים מול חמאס, ומבלי לנקוט צעדים דרסטיים שעלולים להביא להסלמה מהירה ברצועה.
המהלכים בשתי הזירות אמורים להניב הרגעה ונטרול איומים ביטחוניים. הדבר יאפשר להתקדם לשלב ההכרחי הבא של דיון מעמיק לגבי האסטרטגיה הנדרשת כלפי המערכת הפלסטינית (שלא קיימת מזה שנים רבות הלכה למעשה), תוך הבנה כי לא ניתן להמשיך ולשמר את המציאות הנוכחית באמצעות הכלים הקיימים (במיוחד אלה הכלכליים), וכי ללא נקיטת יוזמות לכיוון כזה או אחר, עלולים להתרגש על ישראל זעזועים (חלקם יתפתחו מתוך המערכת הפלסטינית עצמה), אשר יחייבו אותה לקדם מענה אסטרטגי מתוך תגובה, בדומה למצבים שנוצרו בעקבות האנתפאדות הראשונה והשנייה. גיבוש תוכנית מדינית אסטרטגית ארוכת טווח להסדרה עשויה גם לסייע לישראל לשפר את דימויה מול מדינות המערב והסוניות.
ישראל נדרשת להתחיל ולהעלות בפני חמאס התניות ברורות להמשך ההקלות הכלכליות בתמורה לבלימת מאמצי הטרור וההסתה. זאת, תוך שימוש במירב מנופי הלחץ החיצוניים מול חמאס, ומבלי לנקוט צעדים דרסטיים שעלולים להביא להסלמה מהירה ברצועה.
המהלכים בשתי הזירות אמורים להניב הרגעה ונטרול איומים ביטחוניים. הדבר יאפשר להתקדם לשלב ההכרחי הבא של דיון מעמיק לגבי האסטרטגיה הנדרשת כלפי המערכת הפלסטינית (שלא קיימת מזה שנים רבות הלכה למעשה), תוך הבנה כי לא ניתן להמשיך ולשמר את המציאות הנוכחית באמצעות הכלים הקיימים (במיוחד אלה הכלכליים), וכי ללא נקיטת יוזמות לכיוון כזה או אחר, עלולים להתרגש על ישראל זעזועים (חלקם יתפתחו מתוך המערכת הפלסטינית עצמה), אשר יחייבו אותה לקדם מענה אסטרטגי מתוך תגובה, בדומה למצבים שנוצרו בעקבות האנתפאדות הראשונה והשנייה. גיבוש תוכנית מדינית אסטרטגית ארוכת טווח להסדרה עשויה גם לסייע לישראל לשפר את דימויה מול מדינות המערב והסוניות.
הזירה הפנימית: פוטנציאל לעליית מתח בין יהודים וערבים
זירה נפיצה נוספת היא זו הפנימית, ובמוקדה היחסים הטעונים בין יהודים וערבים. הציבור הערבי נתון בעקבות הבחירות באווירה המשלבת תסכול וחרדה. התקווה להגברת השפעה נגדעה, ובמקומה ניכר ייאוש עמוק, לצד חרדה מפני דיוקנה ומהלכיה של הממשלה העתידית. כל זאת לצד המשך בעיות היסוד, ובראשן הפשיעה והאלימות, מצוקת הדור הצעיר ותחושות הקיפוח העמוקות.
על הממשלה העתידית להבין מציאות זו ולהבהיר כי בכוונתה להמשיך ואף להרחיב את הטיפול במצוקות הציבור הערבי, ובראשן המאבק בפשיעה ובאלימות, טיפוח הדור הצעיר ופיתוח המשק והתשתיות האזרחיות ביישובים הערביים. זאת, לצד ניהול שיח שוטף, רחב וישיר עם ההנהגות הערביות בכנסת ועם הציבור הערבי. התעלמות מהמציאות הטעונה, קל וחומר הכרזה על כוונה לקדם צעדים חדשים שיגבילו את הציבור הערבי או להפחית מתמיכת המדינה בו, עלולים להתפרש כ"סגירת השער" הממשלי והציבורי וליצור מפל ציפיות חריף, שיקרין לשלילה על המציאות הפנימית ועל החוסן הלאומי של ישראל.
על הממשלה העתידית להבין מציאות זו ולהבהיר כי בכוונתה להמשיך ואף להרחיב את הטיפול במצוקות הציבור הערבי, ובראשן המאבק בפשיעה ובאלימות, טיפוח הדור הצעיר ופיתוח המשק והתשתיות האזרחיות ביישובים הערביים. זאת, לצד ניהול שיח שוטף, רחב וישיר עם ההנהגות הערביות בכנסת ועם הציבור הערבי. התעלמות מהמציאות הטעונה, קל וחומר הכרזה על כוונה לקדם צעדים חדשים שיגבילו את הציבור הערבי או להפחית מתמיכת המדינה בו, עלולים להתפרש כ"סגירת השער" הממשלי והציבורי וליצור מפל ציפיות חריף, שיקרין לשלילה על המציאות הפנימית ועל החוסן הלאומי של ישראל.
האיום האיראני - נדרש גיבוש מענה אסטרטגי מקיף
בחודשים האחרונים ניכרת עליית מדרגה באיום האיראני על ישראל, כתוצאה משילוב של מספר תהליכים - הדשדוש המתמשך בשיחות הגרעין והיעדר פיקוח מעשי על פעילויותיה בתחום, לצד שיתוף הפעולה הצבאי עם רוסיה, שמאפשר לה לשפר את יכולותיה ההתקפיות בתחום הכטב"מים ויתכן גם הטילים. מעבר לכך, גם במישור האזורי, איראן הצליחה לשפר את מצבה, לאחר שמחמד א-סודאני הפרו-איראני מונה לתפקיד ראש-ממשלת עיראק.
למול תהליכים אלו, הממשלה החדשה צריכה לשים בראש מעיניה את הצורך לגבש בהקדם תוכנית אסטרטגית מקיפה לבלימת האיום האיראני, שכן פרק הזמן לעצירת תוכנית הגרעין הולך ואוזל. לשם כך, נדרש שיתוף פעולה עמוק עם ארה"ב ועם מדינות המפרץ. על כן, הממשלה החדשה צריכה לפעול לבניית האמון ולהימנע ממהלכים, העלולים להעכיר את מערכות היחסים עם מדינות אלו ולפגוע בנכונות להיענות בחיוב לבקשות של ישראל. בנוסף, ישראל צריכה לנצל את מורת הרוח הגוברת במערב מהסיוע הצבאי לרוסיה ומהדיכוי האלים של ההפגנות מבית, כדי לקדם מערכה תודעתית וכלכלית רחבה, שתעצים את הלחצים מחוץ ומבית על המשטר.
נוכח החשש מתרחיש של פריצה איראנית לגרעין, צה"ל צריך להאיץ את תהליכי ההתעצמות ובניין הכוח. תהליכים אלו נסמכים, במידה רבה, על הסיוע הכלכלי של ארה"ב ושיתוף-הפעולה האינטימי עימה, באופן שמחדד עוד יותר את הצורך של הממשלה החדשה לבנות מערכת יחסי אמון עם הממשל.
למול תהליכים אלו, הממשלה החדשה צריכה לשים בראש מעיניה את הצורך לגבש בהקדם תוכנית אסטרטגית מקיפה לבלימת האיום האיראני, שכן פרק הזמן לעצירת תוכנית הגרעין הולך ואוזל. לשם כך, נדרש שיתוף פעולה עמוק עם ארה"ב ועם מדינות המפרץ. על כן, הממשלה החדשה צריכה לפעול לבניית האמון ולהימנע ממהלכים, העלולים להעכיר את מערכות היחסים עם מדינות אלו ולפגוע בנכונות להיענות בחיוב לבקשות של ישראל. בנוסף, ישראל צריכה לנצל את מורת הרוח הגוברת במערב מהסיוע הצבאי לרוסיה ומהדיכוי האלים של ההפגנות מבית, כדי לקדם מערכה תודעתית וכלכלית רחבה, שתעצים את הלחצים מחוץ ומבית על המשטר.
נוכח החשש מתרחיש של פריצה איראנית לגרעין, צה"ל צריך להאיץ את תהליכי ההתעצמות ובניין הכוח. תהליכים אלו נסמכים, במידה רבה, על הסיוע הכלכלי של ארה"ב ושיתוף-הפעולה האינטימי עימה, באופן שמחדד עוד יותר את הצורך של הממשלה החדשה לבנות מערכת יחסי אמון עם הממשל.
שימור המדיניות הזהירה מול רוסיה
מורכבות העמדה הישראלית על רקע המלחמה המתנהלת באוקראינה מזה כ-8 חודשים, נובעת מהמצב האסטרטגי והביטחוני המיוחד בו ישראל נמצאת. מצד אחד מונחים שיקולים אסטרטגיים וערכיים (הברית עם ארה"ב ופשעי המלחמה שרוסיה מבצעת) ומהצד השני שיקולים ביטחוניים ולאומיים (שימור חופש הפעולה בסוריה ומצב היהודים ברוסיה). לנוכח זאת, מומלץ לממשלה החדשה לאמץ מדיניות מורכבת, שבמרכזה הבעת תמיכה פומבית באוקראינה וקידום שיתוף פעולה חשאי עמה לצד נקיטת גישה זהירה באספקת מערכות הגנ"א.
ישראל יכולה להפיק יתרונות רבים משיתוף פעולה עם אוקראינה (ומדינות אחרות) בלימוד היכולות הטכנולוגיות של הכטב"מים ושיטת ההפעלה שלהם, באופן שיסייע בשיפור דרכי ההתגוננות. בה-בעת, הממשלה צריכה, כאמור, להיזהר מלהיגרר לעימות הצבאי ולהימנע מאספקת מערכות הגנ"א לאוקראינה. זאת, בשל החשש מיכולת ההיזק ומצעדי תגמול מצידה של רוסיה, כפי שבאו לידי ביטוי באזהרות שהעבירו בכירים רוסיים. יצוין, כי עד כה וחרף ההתקרבות בין רוסיה לאיראן, לא חלה פגיעה בחופש הפעולה הישראלי בסוריה.
ישראל יכולה להפיק יתרונות רבים משיתוף פעולה עם אוקראינה (ומדינות אחרות) בלימוד היכולות הטכנולוגיות של הכטב"מים ושיטת ההפעלה שלהם, באופן שיסייע בשיפור דרכי ההתגוננות. בה-בעת, הממשלה צריכה, כאמור, להיזהר מלהיגרר לעימות הצבאי ולהימנע מאספקת מערכות הגנ"א לאוקראינה. זאת, בשל החשש מיכולת ההיזק ומצעדי תגמול מצידה של רוסיה, כפי שבאו לידי ביטוי באזהרות שהעבירו בכירים רוסיים. יצוין, כי עד כה וחרף ההתקרבות בין רוסיה לאיראן, לא חלה פגיעה בחופש הפעולה הישראלי בסוריה.
רגישות מול הממשל האמריקני
צביונה והרכבה של הממשלה החדשה מעוררים חששות רבים בקרב הממשל הדמוקרטי בארה"ב ובקרב חוגים ביהדות ארה"ב, כמו גם בקרב גורמים באיחוד האירופי. ליחסים האסטרטגיים המיוחדים עם ארה"ב אין תחליף וישראל אינה יכולה להרשות לעצמה פגיעה, ולו הקטנה ביותר, ביחסים אלו, הנשענים במידה רבה על הערכים הדמוקרטיים והליברליים המשותפים לשתי המדינות.
הממשלה שתקום תצטרך לגלות רגישות יתר וזהירות בגיבוש קווי מדיניותה, כדי לא לתת תחמושת בידי מבקריה, באופן העלול להשפיע על שיתוף הפעולה בין המדינות. לנוכח העובדה שהשנתיים הקרובות צפויות להעצים את השסעים בחברה האמריקנית לקראת הבחירות לנשיאות וחזרתו הצפויה של טראמפ, ולנוכח לקחי העבר, הממשלה הבאה תצטרך להיזהר לא להיגרר לעימותים פומביים עם הממשל. אלו עלולים להיות מנוצלים ע"י הרפובליקנים לניגוח הדמוקרטים ולהצטייר כחלק מקמפיין הבחירות.
הממשלה שתקום תצטרך לגלות רגישות יתר וזהירות בגיבוש קווי מדיניותה, כדי לא לתת תחמושת בידי מבקריה, באופן העלול להשפיע על שיתוף הפעולה בין המדינות. לנוכח העובדה שהשנתיים הקרובות צפויות להעצים את השסעים בחברה האמריקנית לקראת הבחירות לנשיאות וחזרתו הצפויה של טראמפ, ולנוכח לקחי העבר, הממשלה הבאה תצטרך להיזהר לא להיגרר לעימותים פומביים עם הממשל. אלו עלולים להיות מנוצלים ע"י הרפובליקנים לניגוח הדמוקרטים ולהצטייר כחלק מקמפיין הבחירות.