המשבר הפנימי מאיים על העוצמה האסטרטגית
נכתב ע"י צוות המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS)
בראשות אלוף (מיל.) עמוס גלעד
23 בפברואר, 2023
האיומים המשולבים הניצבים בפני מדינת ישראל מבית ומחוץ מתגברים במהירות, באופן שיש בו כדי לפגוע בעוצמה האסטרטגית ולהשליך על חופש הפעולה הביטחוני-מדיני של מדינת ישראל.
בראש ובראשונה מדובר באיום המתעצם מצידה של איראן. הדיווחים על הימצאות אורניום מועשר לרמה של 84%, הרמה הגבוהה ביותר שנמצאה עד כה באיראן והקרובה ביותר לרף הגרעיני הצבאי של 90%, מחזקים את ההערכה, כי איראן ממשיכה להתקדם באופן הדרגתי וזהיר בפרויקט הגרעין. זאת, באופן שיאפשר לה, בכפוף להחלטה של המנהיג, לפרוץ קדימה להשגת יכולת גרעינית בפרק הזמן הקצר ביותר. במקביל, איראן ממשיכה לשפר את מערך הטילים שברשותה, תוך שימוש ציני באוקראינה כשדה ניסויים לשיפור היכולות הטכנולוגיות והמבצעיות של המטוסים ללא טייס. יתרה מכך, העובדה שאין הסכם גרעין חדש באופק, במקביל לדיכוי האכזרי של מהומות הצעירים מבית, והידוק מערכת היחסים עם רוסיה וסין, מגבירים את הביטחון העצמי האיראני לאתגר את ישראל ומדינות האזור.
מרכיב חיוני ביכולת של ישראל להתמודד מול איומים אלו הוא הברית האסטרטגית עם ארה"ב. נוכח זאת, יש לייחס חשיבות מיוחדת לאיום המתהווה של פגיעה במערכת היחסים האינטימית מול הממשל האמריקני. המסרים החוזרים ונשנים מצד הנשיא ביידן, שר החוץ בלינקן, השגריר ניידס ובכירי הסנאט, כי היחסים המיוחדים בין המדינות נשענים על הערכים הדמוקרטיים המשותפים והיותה של ישראל הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, משקפים את ההתנגדות הגוברת מצד הממשל לצעדים הננקטים על ידי הממשלה לשינוי מערכת המשפט.
המשמעות היא, כי אם הממשלה תמשיך לקדם את הרפורמה המשפטית באופן חד-צדדי וללא הידברות, תחול פגיעה מהותית במערכת הקשרים בין המדינות ובנכונות של הממשל לשתף פעולה בסוגיות מרכזיות לביטחונה של ישראל. ההצטרפות של ארה"ב להודעה הנשיאותית של מועצת הביטחון שביקרה את ההחלטה על הרחבת ההתנחלויות והעובדה שראש הממשלה טרם קיבל הזמנה לבקר בוושינגטון, מעידים על השבר המתהווה ביחסים הבילטראליים. זאת, במנותק משיתופי הפעולה הביטחוניים-צבאיים-מודיעיניים האיתנים והעמוקים.
המדיניות החדשה של הממשלה כלפי הפלסטינים מהווה גורם מחליש נוסף. מדיניות זו, שכבר באה לידי ביטוי בהחלטות על הרחבת הבנייה והכשרת יישובים ובשאיפות להוציא את האחריות על המתפ"ש והמנהל האזרחי מידי שר הביטחון, נועדו לייצר תשתית לסיפוח עתידי של חלקים משטחי יהודה ושומרון, באופן המעורר התנגדות עזה בארה"ב ובקרב מדינות אירופה. זאת, לצד חיכוכים חריפים עם האוכלוסייה הפלסטינית במזרח ירושלים, השתת הגבלות על האסירים הביטחוניים, ונקיטת צעדים העלולים להיתפס ככאלו שנועדו להוביל לשינוי הסטטוס-קוו בהר הבית. כל אלו, יוצרים סלע מחלוקת נפיץ במיוחד מול הממשל האמריקני, ומלבים את הנפיצות הקיימת ממילא עם הפלסטינים, שתתעצם עוד יותר לקראת חודש רמדאן, עתיר הרגשות הדתיים והלאומיים.
המגמות המסתמנות מהוות איום על הביטחון והחוסן הלאומי, מגבירות את הקיטוב החברתי, מחלישות את הכלכלה וצריכות להדליק נורות אזהרה בפני ממשלת ישראל. חרף זאת, מדובר בתהליכים שעודם הפיכים, אולם דורשים שינוי התנהלות מצד הממשלה, בייחוד בכל הקשור לקידום הרפורמות המשפטיות והצעדים החד-צדדיים מול הפלסטינים. הממשלה הוכיחה מאז כינונה, כי ביכולתה לקבל החלטות שקולות (פינוי מאחזים לא חוקיים וההתחייבות להימנע מהכשרת מאחזים נוספים, הימנעות מהריסת בתים ומפינוי חאן אל-אחמר) כדי למנוע הסלמה ולשמר את היחסים עם הממשל האמריקני. במציאות הנוכחית ונוכח האתגרים הרב-ממדיים הניצבים לפתחה של ישראל, הממשלה מחויבת לנקוט במהרה במדיניות שתעצור את השחיקה בעוצמה האסטרטגית של המדינה.
המערכת הפלסטינית על סף רתיחה
הזירה הפלסטינית מתאפיינת בנפיצות רבה, נוכח השילוב בין ריבוי חיכוכים ביטחוניים למשבר המעמיק בין ישראל לרשות. זאת, במידה רבה, כתוצאה משורה של צעדים שננקטו על ידי הממשלה, שנועדו לשנות את מרקם היחסים מול הפלסטינים. הרשות מצידה פועלת לקדם את המערכה הרכה נגד ישראל בזירה הבינלאומית (או"ם ובתי המשפט בהאג), לצד הפגנת סימני חולשה הגוברים להשליט את מרותה בשטח. נוכח זאת, מתחדד החשש כי רפיונו של הממשל הפלסטיני יביא להיווצרות חללים שלטוניים רחבים (כפי שכבר ניכר באזורי צפון השומרון ויריחו), באופן העלול לאלץ את ישראל להעמיק עוד יותר את המעורבות של צה"ל וכוחות הביטחון כדי לסכל פיגועים. המשמעות תהיה, בין היתר, הגברת החיכוך עם האוכלוסייה המקומית ופגיעה במוכנות של צה"ל להתמודדות עם איומים אחרים.
המתיחות בולטת בעיקר באזור מזרח ירושלים, שבה גם מחריפים העימותים העממיים בשכונות הערביות על רקע המהלכים הגוברים של הממשלה (ובראשם, פשיטות והריסת בתים), בעקבות הפיגועים הרצחניים שבוצעו בעיר בחודש האחרון. המתיחות הממוקדת בירושלים טוענת את המערכת הפלסטינית כולה במתח רב לקראת הרמדאן, שיחל בעוד כחודש ועלול להצית אלימות באיו"ש ולהקרין אף על רצועת עזה והחברה הערבית בישראל.
המתיחות בולטת בעיקר באזור מזרח ירושלים, שבה גם מחריפים העימותים העממיים בשכונות הערביות על רקע המהלכים הגוברים של הממשלה (ובראשם, פשיטות והריסת בתים), בעקבות הפיגועים הרצחניים שבוצעו בעיר בחודש האחרון. המתיחות הממוקדת בירושלים טוענת את המערכת הפלסטינית כולה במתח רב לקראת הרמדאן, שיחל בעוד כחודש ועלול להצית אלימות באיו"ש ולהקרין אף על רצועת עזה והחברה הערבית בישראל.
שנה למלחמה באוקראינה - אין אופק לסיום
כשנה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ונוכח חוסר היכולת להגיע להכרעה, ניכר כי צבאות רוסיה ואוקראינה נערכים לקראת ההסלמה הצפויה בלחימה בשבועות הקרובים. ביקור הפתע שערך הנשיא ביידן בקייב ודבריו הנחרצים על המשך התמיכה באוקראינה, האשמות שהטיחה סגנית הנשיא האריס בועידת מינכן על פשעי המלחמה שרוסיה מבצעת, והאזהרות שהשמיע שר החוץ בלינקן כלפי סין באם תעביר לרוסיה אמצעי לחימה, ממחישים את הנכונות האמריקנית להמשיך ולהתייצב לצידה של אוקראינה ולהזרים לה סיוע צבאי וכלכלי בהיקפים משמעותיים. מנגד, הנשיא פוטין מגלה נחישות רבה להמשיך במלחמה. ביטוי לכך ניתן בנאומו בפני שני בתי הפרלמנט, עת האשים את המערב באחריות למלחמה, הזהיר כי רוסיה תפעל להרחיק את טווח הנשק המערבי מגבולותיה והודיע על הקפאת ההסכם עם ארה"ב לפיקוח על נשק גרעיני.
הפערים הקוטביים בין הצדדים נראים לעת עתה כבלתי ניתנים לגישור - רוסיה דורשת להמשיך ולהחזיק בשטחים שכבשה; אוקראינה דורשת נסיגה רוסית מלאה, כולל מחצי האי קרים; ארה"ב ומדינות אירופה שואפות להבטיח את החלשתה האסטרטגית של רוסיה ולוודא כי לא תוכל לבצע מהלכים כוחניים נוספים נגד מדינות אחרות (אם כי ככל הנראה מוכנות להסתפק בחזרת רוסיה לקווי הגבול ערב הפלישה); וסין מעוניינת להימנע ממצב בו ארה"ב תצליח לצאת מהמשבר בעמדה מחוזקת. נוכח זאת, נראה כי בהיעדר אופק מדיני, המלחמה צפויה להימשך תקופה ממושכת. המשמעות היא כי מדרגות הסיכון והחשש מאיבוד שליטה וביצוע צעדים קיצוניים גוברים.
ההסלמה הצפויה והתרחבות הקשרים הצבאיים בין רוסיה לאיראן מובילות להגברת הלחצים על ישראל לשנות את מדיניותה ולהתייצב באופן מובהק יותר לצידה של אוקראינה. ברוח זו ניתן לראות את הדרישות החוזרות ונשנות של אוקראינה (כפי שגם בא לידי ביטוי בנאום הנשיא זלנסקי בועידת מינכן) מישראל לספק מערכות הגנה אווירית ואמצעי לחימה נוספים.
למול הדרישות האוקראיניות והציפיות המערביות, רוסיה מאותתת לישראל על המחירים שזו עלולה לשלם במידה ותשנה את מדיניותה. כך, בית המשפט ברוסיה צפוי לחדש את הדיונים בסוגיית פעילות הסוכנות היהודית במדינה. נוכח זאת, ולאור יכולת ההיזק הרוסית לאינטרסים ישראליים בזירה הסורית, וחשיבות שימור חופש הפעולה למול האיום האיראני המתעצם, ישראל צריכה להמשיך ולנקוט במדיניות זהירה ולהימנע מאספקת מערכות אמל"ח יורות לאוקראינה. במקביל, ישראל צריכה להעניק לאוקראינה סיוע נרחב ככל שניתן בתחומים רכים, ולאתר דרכים לשתף עימה פעולה גם בתחומים רגישים.
הפערים הקוטביים בין הצדדים נראים לעת עתה כבלתי ניתנים לגישור - רוסיה דורשת להמשיך ולהחזיק בשטחים שכבשה; אוקראינה דורשת נסיגה רוסית מלאה, כולל מחצי האי קרים; ארה"ב ומדינות אירופה שואפות להבטיח את החלשתה האסטרטגית של רוסיה ולוודא כי לא תוכל לבצע מהלכים כוחניים נוספים נגד מדינות אחרות (אם כי ככל הנראה מוכנות להסתפק בחזרת רוסיה לקווי הגבול ערב הפלישה); וסין מעוניינת להימנע ממצב בו ארה"ב תצליח לצאת מהמשבר בעמדה מחוזקת. נוכח זאת, נראה כי בהיעדר אופק מדיני, המלחמה צפויה להימשך תקופה ממושכת. המשמעות היא כי מדרגות הסיכון והחשש מאיבוד שליטה וביצוע צעדים קיצוניים גוברים.
ההסלמה הצפויה והתרחבות הקשרים הצבאיים בין רוסיה לאיראן מובילות להגברת הלחצים על ישראל לשנות את מדיניותה ולהתייצב באופן מובהק יותר לצידה של אוקראינה. ברוח זו ניתן לראות את הדרישות החוזרות ונשנות של אוקראינה (כפי שגם בא לידי ביטוי בנאום הנשיא זלנסקי בועידת מינכן) מישראל לספק מערכות הגנה אווירית ואמצעי לחימה נוספים.
למול הדרישות האוקראיניות והציפיות המערביות, רוסיה מאותתת לישראל על המחירים שזו עלולה לשלם במידה ותשנה את מדיניותה. כך, בית המשפט ברוסיה צפוי לחדש את הדיונים בסוגיית פעילות הסוכנות היהודית במדינה. נוכח זאת, ולאור יכולת ההיזק הרוסית לאינטרסים ישראליים בזירה הסורית, וחשיבות שימור חופש הפעולה למול האיום האיראני המתעצם, ישראל צריכה להמשיך ולנקוט במדיניות זהירה ולהימנע מאספקת מערכות אמל"ח יורות לאוקראינה. במקביל, ישראל צריכה להעניק לאוקראינה סיוע נרחב ככל שניתן בתחומים רכים, ולאתר דרכים לשתף עימה פעולה גם בתחומים רגישים.