כיצד להימנע משקיעה בביצה העזתית?
31 ביולי, 2025
בהמשך למסמך המדיניות: שחרור כל החטופים במתווה אחד ומיידי - צו השעה
בהמשך למסמך המדיניות: שחרור כל החטופים במתווה אחד ומיידי - צו השעה
בשורה של מהלכים צבאיים משמעותיים, שעיקרם פירוק התשתיות הצבאיות של חמאס, צה"ל הכשיר את הקרקע, בהתאם להנחיית הקבינט, ליצירת התנאים להחזרת כל החטופים. לשם כך, יש לישראל, לכאורה, שתי דרכי פעולה אפשריות לשחרור החטופים. האחת, צבאית, שכבר הוכחה כלא מעשית. השנייה, מדינית, שהינה למעשה דרך הפעולה היחידה האפשרית. חשוב לציין, כי הרוב המכריע של החטופים חזרו בהסכם מדיני ולא בפעולה צבאית. לצורך כך, יש להציב את שחרור כל החטופים מעל לכל מטרה אחרת ולתעדף את מימושה בטווח הזמן המיידי, שכן בכל יום שעובר גוברת הסכנה לחייהם ולאפשרות להחזיר את החללים.
כישלון מדיני מתמשך
הכישלון המדיני-אסטרטגי ההולך ומחריף בעזה נושא עימו השלכות רוחב על תחומים אסטרטגיים, ביטחוניים, כלכליים ופנימיים בתחום החוסן הלאומי. למעשה, התוכניות המדיניות שהממשלה אימצה בעזה קרסו פעם אחר פעם, ואף אחת מההחלטות שהתקבלו לא הצליחו להתממש. הרעיון להקמת העיר ההומניטארית נזנח, שכן אינו ישים מכל ההיבטים – אסטרטגי, מדיני, כלכלי ומשפטי. באופן דומה, הרעיון להנעת אוכלוסייה ולהגירה מרצון התגלו כלא יותר ממשאלות לב שאין להן אחיזה במציאות. זאת, נוכח ההתנגדות הנחרצת, שלא ניתנת לשינוי, של מדינות ערב והמערכת הבינלאומית.
התוכניות החלופיות, בתמיכת ישראל, לחלוקת הסיוע ההומניטארי נכשלו ואף הובילו להשתלטות חמאס על חלקים רבים ממנו. הדבר הוביל להאשמת ישראל בהרעבה מכוונת של תושבי עזה. נוכח זאת, ישראל נאלצה להסכים ולעודד, בניגוד למדיניותה בחודשים האחרונים, הצנחת סיוע. התוצאה היא - החמאס משתמש במשבר ההומניטארי כקלף להכפשת ישראל, ולקידום מטרותיו במו"מ.
בראייה אזורית, ישראל הולכת ושוקעת בביצה העזתית, ללא אופק מדיני וללא אסטרטגיית יציאה מהמלחמה. כתוצאה מכך, האפשרויות לחיזוק ביטחונה הלאומי בדמות הסדרי שלום אזוריים, בראש ובראשונה עם סעודיה, הולכים ומתרחקים. בכך כרוך גם אובדן פוטנציאל כלכלי אדיר של הגשר היבשתי שיחבר בין הודו לישראל דרך העולם הערבי.
עפ"י הפרסומים, ראש הממשלה נתניהו עלול לקדם החלטה על הרחבת המהלכים הצבאיים בעזה, באם יתחוור כי חמאס אינו מוכן להתגמש ולהתקדם לעסקה. החלטה כזו, אם אכן תתקבל, עלולה להעמיק עוד יותר את ההתבוססות של ישראל בביצה העזתית, ללא אפשרות להחזיר את החטופים הביתה.
צונאמי מדיני
הביקורת הקשה כלפי ישראל מחלחלת גם לארה"ב, כפי שבא לידי ביטוי בהתבטאויות של הנשיא טראמפ על המצב הגרוע ברצועה. העיתונאית והפרשנית מייגן קלי אף טענה, כי "ישראל הפכה את עצמה לנבל בעיני העולם כולו והיא מאבדת תמיכה גם בקרב הרפובליקנים. ישראל מאבדת את מעמדה המוסרי, וכפי שהנשיא טראמפ כבר אמר - הגיע הזמן לסיים זאת". ברוח דומה, סקר חדש שבוצע על-ידי מכון "גאלופ" מצביע על ירידה חדה בתמיכת דעת הקהל בארה"ב במלחמה בעזה. בהתאם לממצאי הסקר, 60% מהנשאלים מתנגדים למלחמה, בעוד 32% בלבד תומכים בה – ירידה חדה של כ-10% לעומת הסקר הקודם שנערך בספטמבר 2024, בעיקר נוכח הצניחה בתמיכה בקרב הדמוקרטים. הסקר גם מצביע על פערים גדולים בין הדור הצעיר שמביע עמדות ביקורתיות יותר כלפי ישראל לעומת הדור המבוגר. מדובר במגמות ארוכות טווח, שמציבות אתגר הולך וגובר לישראל לשמר את הברית האסטרטגית והיחסים המיוחדים בין המדינות גם בממשלים הבאים.
יתרה מכך, הביקורת הגוברת כלפי מדיניות הממשלה מובילה גם למהלכים מדיניים עוינים. הדבר בא לידי ביטוי בהצהרות של הנשיא מקרון וראש הממשלה סטארמר על הכוונה להכיר במדינה פלסטינית, אם לא יחול שינוי במצב. בנוסף, יותר מעשר מדינות כבר הודיעו על כוונתן להצטרף למהלך. לכך ניתן להוסיף את הבחינה שמתקיימת באיחוד האירופי לנתק את ישראל מתוכניות מחקר ומדע עתירות ממון, וההחלטה של הולנד, שהצטרפה למדינות נוספות, למנוע את כניסת השרים סמוטריץ ובן גביר למדינה. התבטאויות חסרות אחריות של שרים בממשלה על הכוונה למחוק את עזה ולייהד אותה מלבות עוד יותר את ביטויי הביקורת והשנאה. אלו באו לידי ביטוי בשורה של אירועים בהם הותקפו יהודים וישראלים ברחבי העולם.
הקרנות על ההתמודדות מול איראן
במימד הרחב, ולמרות ההצלחות בפגיעה בתוכנית הגרעין האיראנית, ישראל צריכה למקד את מירב היכולות והתשומות להתמודדות עם האיום הרב-מימדי מצד איראן ובעלי בריתה במרחב, שמונע על ידי אידיאולוגיה קיצונית הקוראת להכחדתה של מדינת ישראל. זאת, נוכח ההבנה שאיראן תשאף, בראש ובראשונה, לשקם את פרוייקט הגרעין, שסביר להניח נתפס כיום בטהראן כתעודת הביטוח העיקרית מפני מתקפות עתידיות עליה. זאת, לצד מאמצים לבנות מחדש את חגורת האש מסביב לישראל, שהוקמה במשך מספר עשורים ובהשקעות של עשרות מיליארדי דולרים.
הכרסום המעמיק בחוסן הלאומי
בזירה הפנימית, גוברים המחירים החברתיים והכלכליים שישראל נאלצת לשלם כתוצאה מהמשך המלחמה. החלפת יו"ר ועדת חוץ וביטחון אדלשטיין, בחבר הכנסת ביסמוט, נועדה לאפשר את קידום חוק ההשתמטות מגיוס. יש בצעד זה כדי להציב איום ממשי על לכידותה של החברה הישראלית. זאת בייחוד אם יקודם חוק שלא ייתן מענה הולם לצרכים הגוברים של הצבא (יותר מעשרת אלפים חיילים לוחמים) ולשוויוניות בחברה הישראלית, באופן שיעמיק עוד יותר את העומס הבלתי סביר על מערכי הסדיר והמילואים.
הכישלון המדיני-אסטרטגי ההולך ומחריף בעזה נושא עימו השלכות רוחב על תחומים אסטרטגיים, ביטחוניים, כלכליים ופנימיים בתחום החוסן הלאומי. למעשה, התוכניות המדיניות שהממשלה אימצה בעזה קרסו פעם אחר פעם, ואף אחת מההחלטות שהתקבלו לא הצליחו להתממש. הרעיון להקמת העיר ההומניטארית נזנח, שכן אינו ישים מכל ההיבטים – אסטרטגי, מדיני, כלכלי ומשפטי. באופן דומה, הרעיון להנעת אוכלוסייה ולהגירה מרצון התגלו כלא יותר ממשאלות לב שאין להן אחיזה במציאות. זאת, נוכח ההתנגדות הנחרצת, שלא ניתנת לשינוי, של מדינות ערב והמערכת הבינלאומית.
התוכניות החלופיות, בתמיכת ישראל, לחלוקת הסיוע ההומניטארי נכשלו ואף הובילו להשתלטות חמאס על חלקים רבים ממנו. הדבר הוביל להאשמת ישראל בהרעבה מכוונת של תושבי עזה. נוכח זאת, ישראל נאלצה להסכים ולעודד, בניגוד למדיניותה בחודשים האחרונים, הצנחת סיוע. התוצאה היא - החמאס משתמש במשבר ההומניטארי כקלף להכפשת ישראל, ולקידום מטרותיו במו"מ.
בראייה אזורית, ישראל הולכת ושוקעת בביצה העזתית, ללא אופק מדיני וללא אסטרטגיית יציאה מהמלחמה. כתוצאה מכך, האפשרויות לחיזוק ביטחונה הלאומי בדמות הסדרי שלום אזוריים, בראש ובראשונה עם סעודיה, הולכים ומתרחקים. בכך כרוך גם אובדן פוטנציאל כלכלי אדיר של הגשר היבשתי שיחבר בין הודו לישראל דרך העולם הערבי.
עפ"י הפרסומים, ראש הממשלה נתניהו עלול לקדם החלטה על הרחבת המהלכים הצבאיים בעזה, באם יתחוור כי חמאס אינו מוכן להתגמש ולהתקדם לעסקה. החלטה כזו, אם אכן תתקבל, עלולה להעמיק עוד יותר את ההתבוססות של ישראל בביצה העזתית, ללא אפשרות להחזיר את החטופים הביתה.
צונאמי מדיני
הביקורת הקשה כלפי ישראל מחלחלת גם לארה"ב, כפי שבא לידי ביטוי בהתבטאויות של הנשיא טראמפ על המצב הגרוע ברצועה. העיתונאית והפרשנית מייגן קלי אף טענה, כי "ישראל הפכה את עצמה לנבל בעיני העולם כולו והיא מאבדת תמיכה גם בקרב הרפובליקנים. ישראל מאבדת את מעמדה המוסרי, וכפי שהנשיא טראמפ כבר אמר - הגיע הזמן לסיים זאת". ברוח דומה, סקר חדש שבוצע על-ידי מכון "גאלופ" מצביע על ירידה חדה בתמיכת דעת הקהל בארה"ב במלחמה בעזה. בהתאם לממצאי הסקר, 60% מהנשאלים מתנגדים למלחמה, בעוד 32% בלבד תומכים בה – ירידה חדה של כ-10% לעומת הסקר הקודם שנערך בספטמבר 2024, בעיקר נוכח הצניחה בתמיכה בקרב הדמוקרטים. הסקר גם מצביע על פערים גדולים בין הדור הצעיר שמביע עמדות ביקורתיות יותר כלפי ישראל לעומת הדור המבוגר. מדובר במגמות ארוכות טווח, שמציבות אתגר הולך וגובר לישראל לשמר את הברית האסטרטגית והיחסים המיוחדים בין המדינות גם בממשלים הבאים.
יתרה מכך, הביקורת הגוברת כלפי מדיניות הממשלה מובילה גם למהלכים מדיניים עוינים. הדבר בא לידי ביטוי בהצהרות של הנשיא מקרון וראש הממשלה סטארמר על הכוונה להכיר במדינה פלסטינית, אם לא יחול שינוי במצב. בנוסף, יותר מעשר מדינות כבר הודיעו על כוונתן להצטרף למהלך. לכך ניתן להוסיף את הבחינה שמתקיימת באיחוד האירופי לנתק את ישראל מתוכניות מחקר ומדע עתירות ממון, וההחלטה של הולנד, שהצטרפה למדינות נוספות, למנוע את כניסת השרים סמוטריץ ובן גביר למדינה. התבטאויות חסרות אחריות של שרים בממשלה על הכוונה למחוק את עזה ולייהד אותה מלבות עוד יותר את ביטויי הביקורת והשנאה. אלו באו לידי ביטוי בשורה של אירועים בהם הותקפו יהודים וישראלים ברחבי העולם.
הקרנות על ההתמודדות מול איראן
במימד הרחב, ולמרות ההצלחות בפגיעה בתוכנית הגרעין האיראנית, ישראל צריכה למקד את מירב היכולות והתשומות להתמודדות עם האיום הרב-מימדי מצד איראן ובעלי בריתה במרחב, שמונע על ידי אידיאולוגיה קיצונית הקוראת להכחדתה של מדינת ישראל. זאת, נוכח ההבנה שאיראן תשאף, בראש ובראשונה, לשקם את פרוייקט הגרעין, שסביר להניח נתפס כיום בטהראן כתעודת הביטוח העיקרית מפני מתקפות עתידיות עליה. זאת, לצד מאמצים לבנות מחדש את חגורת האש מסביב לישראל, שהוקמה במשך מספר עשורים ובהשקעות של עשרות מיליארדי דולרים.
הכרסום המעמיק בחוסן הלאומי
בזירה הפנימית, גוברים המחירים החברתיים והכלכליים שישראל נאלצת לשלם כתוצאה מהמשך המלחמה. החלפת יו"ר ועדת חוץ וביטחון אדלשטיין, בחבר הכנסת ביסמוט, נועדה לאפשר את קידום חוק ההשתמטות מגיוס. יש בצעד זה כדי להציב איום ממשי על לכידותה של החברה הישראלית. זאת בייחוד אם יקודם חוק שלא ייתן מענה הולם לצרכים הגוברים של הצבא (יותר מעשרת אלפים חיילים לוחמים) ולשוויוניות בחברה הישראלית, באופן שיעמיק עוד יותר את העומס הבלתי סביר על מערכי הסדיר והמילואים.
בשורה התחתונה, במציאות הנוכחית נדרש ביתר שאת וכמטרת העל הדחופה ביותר, לגבש מתווה להחזרת כל 50 החטופים בטווח הזמן המיידי ולסיום המלחמה בעזה. זאת, לצד עיצוב אסטרטגיה לסילוק החמאס ולמיטוט שלטונו, גם אם הדבר יתפרס על פני תקופה ממושכת יותר. מעשית, לצד המשך הלחצים הצבאיים, ישראל צריכה לגבש יחד עם מדינות ערב, ובשיתוף ארה"ב, חלופה שלטונית לחמאס. זו עשויה לסלול את הדרך לנכונות של מדינות ערב להשקיע את התשומות והמשאבים הכלכליים הנדרשים, הנאמדים בעשרות מיליארדי דולרים, לשיקום הרצועה. תהליכים אלו יאפשרו לישראל להעמיק את הברית עם מדינות ערב וארה"ב ולמקד את מירב התשומות והיכולות בהתמודדות עם האיום האסטרטגי מצידה של איראן.
מכאן עולה, כי כל החלטה, פרט לכזו שתוביל לשחרור החטופים ולסיום המלחמה, עלולה להעמיק את שקיעתה של ישראל בביצה העזתית, להחליש אותה בזירות הבינלאומית והערבית ולהחריף את השסעים והמצוקות הפנימיות.